לפני כמעט חמישים שנה, ביום הרביעי למלחמת יום הכיפורים, נהרג בחורשה שעל יד המושב שלנו, קשת, משה ניר הי"ד. משה היה מפקד טנק, ולחם יחד עם חבריו-פקודיו ושאר לוחמי צה״ל הגיבורים כדי שכולנו נוכל לחיות כאן בשלום.
לאחר שאיתר את המשפחה של משה, כעשרים שנה אחרי המלחמה, פנה פנחס טאובר, אז בוקר של המושב, שמצא את מקום הנפילה בזמן רעיית הפרות, אל תלמוד התורה שיאמץ את הנקודה. המורים והתלמידים נרתמו למשימה, והקימו בנקודה אנדרטה קטנה, שנשכחה ונהרסה ברבות הימים.
בשנה שעברה ביחד עם מדרשת "קשת יונתן", קק"ל והמועצה, זכינו להקים אנדרטה גדולה, על "שביל הגולן" במקום יש מים ושולחנות לטובת המטיילים, ומסבירן שמספר את סיפור הקרב והגדוד בכלל.
היום התכנסנו באנדרטה בפעם הראשונה ביום הזיכרון, תלמידי כיתות ו'-ח' של ת"ת הצב"י, אנשים מהמושב, לוחמים ובני משפחתו של משה ניר, אשתו רבקה, הבת רינת והנכדים, לטקס צנוע בהובלת תלמידי כיתה ח'.
החיבור המרגש בין קצוות שונים של העם, בטבעיות כזאת, באחווה אמיתית ופשוטה, הוא מרומם ממש, ביום המיוחד הזה. לאחר הטקס הלכנו יחד לנקודה שבה נהרג משה, שם שמענו דברים מאשתו רבקה וחברו הטוב והתרגשנו מאוד כששני נכדיו נטעו עץ במקום.
וכאן אני פונה למחנכים ברחבי הארץ, תמצאו לכם פרוייקט כזה, הרווח החינוכי לתלמידים, בדאגה למקום במשך השנה כולה, ובמיוחד סביב הימים המיוחדים והמפגש עם הלוחמים והמשפחות - הוא בל ישוער, מחבר אותם לכל הטוב והקדוש שבארץ הנפלאה שלנו.
- נעמן מנחם. מחנך כיתה ח'.
