אושר (כל שמות בני הנוער בדויים ושמורים במערכת) הוא נער אוטיסט בן 14 שהגיע מבית של אומנות, יצירה וצילום. למרות היותו תקשורתי ובעקבות התנהגות מסוכנת בקהילה ואי-יכולת הגעה למסגרת חינוכית לתקופה ממושכת, הוא מאושפז במחלקת נוער ב' במרכז לבריאות הנפש אברבנאל.
מדובר במחלקה ייחודית ויחידה בארץ של תחלואה כפולה, שנותנת מענה לנערות ונערים על הרצף האוטיסטי הסובלים מבעיות נפשיות והפרעות התנהגות. אושר ושאר המטופלים במחלקה עטופים ע"י צוות רפואי, טיפולי, חינוכי, וסיעודי ולכל אחת ואחד מותאמת תכנית טיפול וחינוך ייחודית הקשובה לצרכיו. רובם הגדול של בני הנוער במחלקה כמעט ואינו מתקשר עם הסביבה. הילדים לומדים כל אחד על פי רמתו האישית בבית הספר "שחף" הפועל בתוך אברבנאל.
כחלק מכלי הטיפול נחשפים בני הנוער לאמנויות שונות וביניהם גם קורס הצילום הייחודי אותו מלמד הצלם דרור כץ. במסגרת הקורס, הנערים מתנסים בתפעול המצלמות, יוצאים לצילומים מחוץ למחלקה ונחשפים לעולם הצילום, לטכניקות השונות, לרעיונות שונים ולדרכים מגוונות להעברת מסרים ותקשורת. התהליך יוצר דינמיקות חדשות ומיוחדות סביב הצילום, ביניהן דיונים מרתקים וניתוחי עבודות שבהם משתפים הנערים את עבודתם, מקבלים ונותנים פידבקים על עבודות של אחרים ויוצרים את השפה הצילומית של עצמם.
"אושר התחבר מיד למצלמה והצליח לבטא את עצמו בצורה אסתטית וכנה", מספר כץ. "באחת הפעמים הוא רצה לצאת לשטח המרכז כדי לצלם, וזה לא היה אפשרי באותו עת, אז הוא צילם את כל הדלתות שבמחלקה ויצר סדרת תמונות נהדרת".
מהתמונות שאושר וחבריו למחלקה צילמו, אצר כץ את "בעיניים שלי"- תערוכת צילומים ייחודית המאפשרת לקהל הצצה מרתקת אל עולמם של אותם בני נוער שרובם אינם מתקשרים עם הסביבה והם מתקשים להביע את עצמם בדרכים קונבנציונליות.
בתערוכה, שמתקיימת בשיתוף ובסיוע של אגודת הידידים של המרכז לבריאות הנפש אברבנאל "ידידי נפש אברבנאל", מוצגות כ-50 תמונות, שצילמו הנערים ברחבי בית החולים במהלך חיי היומיום שלהם, חלקן בצבע וחלקן בשחור לבן. חלק מהצלמים/ות התמקדו בחיפוש אחר אובייקטים קטנים שכמעט לא ניתן לראות בעין, תוך שימוש במצלמות עם אופציה לצילום מיקרוסקופי, וחלק צילמו סצנות גדולות ורחבות המנסות לתפוס כמה שיותר את המרחב הסובב אותם. חלקם צילמו בזויות חדות ומיוחדות, וחלקם הקפידו על תמונות ישרות ומדוייקות, יש כאלו שצילמו באופן רנדומלי ואחרים שצילמו סדרות של תמונות.
מור (17) המשתתפת אף היא בתערוכה, היא אוטיסטית בתפקוד ברמה נמוכה ואינה ורבלית, היא הגיעה לאשפוז במחלקה ממסגרת דיור של משרד הרווחה. "בתחילת חוג הצילום מור לא השתתפה בשיעורי הצילום בכלל, אך אחרי מספר שעורים, היא ניגשה ביוזמתה למורה צילום בצורה טנטטיבית, וביקשה להשתתף", משחזר כץ. "היא קיבלה מצלמה, הסתובבה עם חיוך ענק וצילמה דקות ארוכות את מה שקורה מסביבה. ניתן היה להרגיש את הגאווה ואת תחושת השייכות שהיא הרגישה באותו הרגע, זאת היתה חוויה מדהימה לה ולכל הנוכחים".
ספיר (16), היא נערה ורבלית, שהתאשפזה עקב התנהגות מאתגרת ומסוכנת בבית ובבי"ס. במסגרת הקורס היא צילמה קרוב לאלף תמונות. היא חקרה כל אופציה וכל תכונה של המצלמה והתמקצעה בצילום מיקרוסקופי, בוידאו, בפורטרטים של אנשי הצוות ובצילום טבע דומם. ספיר למדה לעבוד באופן עצמאי לפרקי זמן ממושכים – מה שלא יכלה בהתחלה לעשות – ובזכות העבודה הממושכת ללא הפסקות והפרעות, היא רכשה מיומנות צילום עמוקה ומפותחת.
גם עמית (18), התאשפז בגלל התנהגות מסוכנת בבית ובביה"ס. "הוא הכי אהב את האינטראקציה עם אנשי הצוות דרך הצילום", מספר כץ. "עמית פיתח יכולת לצלם פורטרטים בתזמון מושלם ובזויות מחמיאות והצליח למצוא רגעים אופטימיים בכל סיטואציה צילומית, אפילו ברגעים בהם הוא לא היה במיטבו מבחינה נפשית. הריכוז בצילום לקח אותו פשוט למקום אופטימי וטוב יותר", הוא מודה.
חלק מהצילומים המעניינים במיוחד צולמו על ידי שקד, נערה בת 12, שהתאשפזה עקב התנהגות של פגיעה עצמית מסוכנת. "שקד היא הצלמת שמצלמת מהאוזן", מחייך כץ ומסביר. "הסאונד שעושה המצלמה ברגע הצילום ריתק אותה, ככל הנראה זהו סאונד מאוד מספק, ובמהלך הקורס היא הצמידה את המצלמה לאוזנה והסתובבה בשטח המרכז כאשר האצבע לוחצת על כפתור המצלמה, הסאונד שלה ממלא את אוזנה והתמונות המיוחדות נאספות ונערמות בכרטיס הזיכרון".
"צילום הוא שפה, שפה ויזואלית, חדה ומהירה. ללא מלל וללא התחכמות, הצילום נותן לנערים ולנערות הסובלים מבעיות נפשיות את האופציה להביע את עצמם באופן מלא ואלטרנטיבי ולחלוק עם העולם את נקודת המבט שלהם".
הצצה לפוטנציאל הענקי שצפון בתוך כל נער ונערה
"התערוכה הזו היא בזכות ולא בחסד", נחרץ כץ ומפרט "התהליך שעברו בני הנוער המאושפזים והצוות כולו, היה משמעותי, יצירתי ומרגש. כל התמונות צולמו בתוך מרחב בית החולים, בתוך הכיתה, בתוך המחלקה, במסדרונות ובעיקר בחצר בית החולים. מטרת התערוכה היא לגרום לצופים להרגיש, להבין, לשאול ולתהות על כוונותיהם של הצלמים ובעיקר לחשוב על המפגש המרתק בין עולמות פנימיים וחיצוניים", מוסיף כץ.
"הנערים והנערות למדו לתפעל מצלמות קומפקטיות ואיכותיות בעזרת סדרת משימות מגוונות, מאתגרות וחוויתיות המתמקדות בצילום כאמצעי ביטוי אלטרנטיבי ולאוו דווקא מהכיוון הטכני והתאורתי. כשהכוונה היא לאפשר להם הביע תחושות, רגשות, ומסרים בעזרת הצילום", הוא מרחיב.
"הצילום במחלקה הוא ברובו אינטואיטיבי, אך הוא מושפע מהמון גורמים חיצוניים, למשל כשמזג האויר שהיה קר וגשום מצב הרוח היה עלול להיות קצת קודר יותר, לעומת הפריחה המשגשגת באביב שיצרה עליצות טבעית שבה לידי ביטוי בתמונות, התחושות הפנימיות של כל אחד ואחת מהצלמים - מי שהתגעגע הביתה יכול היה לצלם נושאים שהזכירו להם את הבית, מי שהרגיש משועמם או כעוס יכול היה לצלם אובייקטים שהביעו את התחושות הללו. אין חוקים לאיך ומה מביעים. צילום הוא שפה, שפה ויזואלית, חדה ומהירה", מסכם כץ. "ללא מלל וללא התחכמות, הצילום נותן לנערים ולנערות הסובלים מבעיות נפשיות את האופציה להביע את עצמם באופן מלא ואלטרנטיבי ולחלוק עם העולם את נקודת המבט שלהם".
עינת נהרי קרקו מנהלת בית הספר שחף, משתפת: "התערוכה 'בעיניים שלי' היא שיאו של פרויקט לימודיי הצילום המופעל לראשונה במחלקת נוער ב׳. התהליך שעברנו כולנו, הצוות והנערים יחד, היה דינמי, עמוק ומעשיר. התחלנו חוששים - איך יתקבלו לימודי הצילום? ומה יעלה בגורל המצלמות? לבסוף הגענו לשיתוף פעולה יוצא דופן, גם מנערים ונערות שלא חשבנו שיתעניינו, ולציפייה לשיעורים וליציאה לצילומים. התמונות בתערוכה נותנות לנו הצצה לעולמם של הנערים והנערות, כשהן מבטאות את דרך ההסתכלות שלהם על העולם. ככל שהם התרגלו למצלמות ולתפעול שלהן, צללנו עמוק יותר ובשלב מסוים כבר אפשר היה לזהות את הסגנון האישי של כל נער/ה".
ד"ר דוד בלס מנהל מחלקת נוער ב' במרכז לבריאות הנפש אברבנאל, מסכם: "חוג הצילום שהתקיים השנה הוא הישג משמעותי עבור המחלקה ובי"ס 'שחף'. עצם קיום החוג מבוסס על אופטימיות טיפולית יחד עם אמונה עמוקה באשר ליכולות הטמונות בתוך כל נער ונערה שממתינות להשתחרר ולהתפתח. הצלם דרור, יחד עם צוות החינוכי והסיעודי של המחלקה, הצליח להוציא מהכוח אל הפועל את היכולות הללו, בתהליך ארוך טווח, המבוסס על בניית אמון, רכישת ידע וטכניקות ויצירת מסגרת לפריחה יצירתית".
"תערוכת 'בעיניים שלי' נותנת הצצה לתוך התהליך הזה, ומחזקת את האמונה בפוטנציאל הענקי שצפון בתוך כל נער ונערה אשר על הספקטרום האוטיסטי. 'ידידי נפש אברבנאל' שמה לה למטרה 'להוריד את החומות' בין מרכז בריאות הנפש אברבנאל לקהילה. הצגת תערוכת הצילום במרחב העירוני בבת ים היא אחת הדרכים ליצירת קירבה בין התושבים למטופלים ואני מזמין את כולם להגיע ולהתרשם מהיצירות המיוחדות".
- "בעיניים שלי" תוצג עד לתאריך ה-15/6 בגלריה "טרמינל עיצוב" רחוב אוהד קינמון 32, בת ים, בין השעות 9:00-17:00. התערוכה פתוחה לקהל הרחב ללא תשלום.
