בשנים האחרונות עברה החברה הישראלית כברת דרך משמעותית בכל הנוגע לקידום זכויות נשים, מעמדן בשוק התעסוקה ובמרחב הציבורי ובכלל. יש שיאמרו שהקדמה, החדשנות, הגלובליזציה והמרחב הוירטואלי שנוצר, עזרו והאיצו את התהליכים הללו, כמו במהפכת ה-me too. אלא שיש מי שסבורות שהרבה מהכוח הנשי טמון עדיין במורשת, במסורת ובמפגשים הבינאישיים, ושלמעשה "העצמה נשית" התרחשה משחר ההיסטוריה, רק שלא ידעו אז לקרוא לילדה בשמה.
"בכפרי היהודים באתיופיה, עמד במרכז הכפר "בית הנשים", הבית אליו הולכות הנשים אחרי לידה ובזמן המחזור החודשי. לבית הזה הגיעו נערות, צעירות, נשים בוגרות וסבתות. שם הן קיבלו ונתנו תמיכה, למדו ולימדו, סיפרו סיפורים, הקשיבו האחת לרעותה ויצרו מורשת ומסורת". מספרת יובי תשומה (44), מגדרה, יו"ר עמותת "חברים בטבע", שהגיעה ברגל לישראל דרך סודן.
תשומה הקימה את עמותת "חברים בטבע", קהילה מעורבת של יוצאי אתיופיה וצברים הפועלת בחמישה ישובים ומפעילה תוכניות לקידום שוויון וחיים משותפים. תשומה, שקיבלה בעבר גם את פרס ראש הממשלה לחדשנות ויזמות חברתית ואף השיאה משואה על פועלה, רואה בתוכנית הנשים "מתגלה" אחת מגולות הכותרת של הפעילות הקהילתית והמרחב השיתופי והמאפשר שיצרה ביחד עם חבריה בלב הפריפריה הגאו-חברתית של ישראל.
"הרבה מהנשים האתיופיות מרגישות שמאז שהן עלו לארץ הן בכלל מצויות בהרעת תנאים" מסבירה תשומה. "באתיופיה כשאישה יולדת היא עוברת למשך חודש לבית הנשים - שם היא פוגשת עוד נשים מכול הגילים, נשים מבוגרות, ואפילו נערות בזמן מחזור.
"האישה שילדה פשוט נחה, נשים אחרות עוזרות לה, מסבירות לה כיצד לטפל ברך הנולד וגם איך לדאוג לעצמה. נוצר שיח המבוסס על חוויות משותפות, התייעצות ומרחב קהילתי שבו מבוגרות הן כוח ועוצמה עבור הצעירות חסרות הנסיון.
"מסיפורים ששמעתי מהמשפחה שלי הבנתי שאותו 'מאגאם ג'וג'ו' (בית הנשים באמהרית ש.ש.ב) הוא למעשה כמו מרכז הכשרה רק בלי סילבוס. קורים ולומדים בו כל-כך הרבה דברים, וכאן בארץ הנשים לא זוכות לכל הטוב הזה שיש לנשים אחרות ולמרחב המשותף שנוצר להציע", מלינה תשומה.
"למה כל המנקות הן שחורות?"
תוכניות "בית הנשים", החלו להתפתח כששקד, בנה הבכור של תשומה הגיע לכיתה א', וכשחזר הביתה שאל אותה "למה כל המנקות הן שחורות?".
בתקופה זו ישראליות יוצאות אתיופיה רבות עבדו בעבודות ניקיון. לדברי תשומה: "רציתי לצייר עבור הבן שלי אופק רחב, בו אין זהות בין תפקיד המנקה לבין האישה השחורה. המטרה שלי הייתה לשנות את הראייה החד-מימדית של האישה האתיופית השחורה, כמנקה, לראייה רב-מימדית שלה כאימא, אישה, מיילדת, מבשלת, חקלאית, מובילה, מנהיגה. משם הכל התחיל להתגלגל", משחזרת תשומה.
את "חברים בטבע" מובילות היום שמונה נשים, יוצאות אתיופיה וממוצאים אחרים, שמנהלות את תוכניות "בית הנשים". כל התוכניות מבוססות על זיהוי העוצמות והחוזקות של הנשים המשתתפות בהן, ומתן הזדמנויות לביטוי והשפעה על נשים אחרות ועל הקהילה בכלל. המשתתפות עוברות תהליכי פיתוח אישי ומקצועי, ומקבלות כלים ואף הזדמנויות תעסוקה. פעילות הקהילה נתמכת בין היתר על-ידי קרן שח"ף, שותפות פילנתרופית לקידום קהילות צעירים בישראל.
"במשך 12 שנים שאלתי, חקרתי ולמדתי מכל אישה שאני רק יכולה - מה היה הקסם של בית הנשים באתיופיה. הבנתי שהמרחב בו נשים, צעירות כמבוגרות, ישבו, נפגשו, נחו, למדו, תמכו ונתמכו וכל זאת בעידוד ותמיכה של הקהילה כולה, היווה קרקע טובה ללמידה. הידע עבר בצורה טבעית ביותר. שם למדו את רזי החיים, למדו על צמחי מרפא, שמעו סיפורים עתירי ידע מתקופות קדומות, ובעיקר ניהלו שיחות על מערכות יחסים במהלכן נשים הקשיבו לעצמן ולסיפורי החברות, גילו את גופן, ייעצו וקיבלו עצות".
"שאלתי את עצמי איך יכול להיות שדווקא כאן, בישראל, לא קיים מרחב שכזה, וכשלא מצאתי תשובה לשאלה הבנתי שאנחנו נקים אותו בעצמנו", סיפרה תשומה.
"זו בעיניי העוצמה של חיבור בין קהילתיות, רב תרבותיות ורב דוריות, שמאפשר לנו לחגוג את הנשים שאנחנו כל ימות השנה ולצאת מהמפגשים האלו - לבתים שלנו, למשפחות שלנו, למקום העבודה שלנו ולמרחב הציבורי, כנשים חזקות, שמבינות כמה כוח יש לנו לחולל שינוי ולהוביל בכל תחום בו אנו בוחרות".
טקס לאור הלבנה
כך נולד המיזם "מתגלה" - מפגשי נשים בירח מלא, הכוללים לימוד, חוויה, התבוננות ומדיטציה. את המיזם מובילות ארבע נשים מתנדבות אליהן מצטרפות מידי חודש עשרות נשים מכל הארץ.
"בכל חודש אנחנו נפגשות לשלוש שעות, מתפנקות, מקשיבות, מתמלאות ומקבלות השראה מהסיפור של המתגלה שמתארחת באותו ערב, ונפרדות בטקס לאור הלבנה". מספרת פרח דנקו, מתנדבת במיזם וחברת הקהילה.
"מה שהמיזם הזה, ועשר שנים של חברות בקהילה השיתופית גרמו לי להבין זה, שלכל אחת מאיתנו יש מה ללמד, לתרום, אבל לא תיארתי לעצמי שאני בעצמי אתגלה ואשתף בסיפור החיים שלי. זה בעיניי השיא שהגעתי אליו בהתפתחות האישית שלי בתוך החוויה".
דנקו (35) מגדרה, היא בת לשני הורים חירשים. במפגש האחרון במסגרת המיזם היא "התגלתה" לראשונה וחשפה בהרצאה את סיפור חייה, הקשיים וההתגברות שהצמיחה אותה לאישה שהיא היום.
"עצם החוויה והבמה שנתן לי המפגש הזה - לשבת, להכין מצגת על החיים שלי, להבין מה עברתי, על כמה מכשולים התגברתי בדרך, ואז לעמוד מול עשרות נשים ולשתף, איך זה למשל ללמוד בגיל שנתיים עוד שפה ולתקשר בשפת הסימנים, איך זה לחזור מבית ספר ורק כדי לספר לאמא שאת הולכת לחברה ושלא תדאג כי את לא יכולה להתקשר ולעדכן מרחוק, ועל האישה העצמאית והחזקה שהפכתי להיות כשהחלטתי לעבוד ולפרנס את עצמי כבר מגיל 15".
"לדעת שהסיפור שלי נוגע בנשים שיושבות מולי, שאני לערב אחד ההשראה שלהן ושהן ייקחו ממני משהו, זה הסיפור של המיזם הזה - נשים מגלות את עצמן ואת הסביבה שלהן, ומקבלות מזה כוח להמשיך להתפתח ולממש את עצמן ביום-יום", היא מוסיפה.
"היום אני ואבי בן הזוג שלי יחד עם הילדים שלנו - המשפחה הכי ישראלית שיש, רכשנו בית בגדרה, אנחנו חלק מקהילת 'חברים בטבע' ואני מרגישה שיש לי הרבה סיבות להתגאות בדרך שעברתי. בעובדה שהפכתי את האהבה שלי למקצוע ואני עובדת כמנהלת תחום קהילה במתנ"ס בקרית עקרון, מקדמת ומעודדות אזרחות פעילה ויוזמות מקומיות. והכי חשוב שהילדים שלי: עומר, הדר ומטר, חיים את השוויון בכלל והשוויון המגדרי בפרט, כדבר טבעי, ויודעים שאין משהו שהם לא יכולים או יכולות להיות", מתגאה דנקו.
"את הערב אנחנו מתחילות בפינוקים - מעשה ידיהן של נשות הקהילה, מאכלים אתיופים אותנטיים, ובכך אנחנו מספקות להן פרנסה נוספת. בהמשך, בכול פעם, אישה יכולה להציע את מרכולתה במסגרת דוכן שמעמידים - עוד מקום לחזק את הפרנסה והעצמאות של האישה, ובסיום הערב, לאחר ששמענו סיפור מעצים, מעורר השראה או מלמד משהו חדש, אנחנו יוצאות לירח המלא להפוגה, התנקות והתחברות, כמו שהנשים בכפר היו הולכות ליום שלם של ספא, נהנות - בלי שום דבר על הראש, מגיעות ומחכות שתרד השמש, יזרחו הכוכבים, תזרח הלבנה ורק אז הולכות הביתה", מוסיפה תשומה.
"לוקח זמן לחברה להבין שיש הרבה דברים שאפשר לאמץ ולשמר, כמו שלכאן למפגשים הנשים ב'בית הנשים' שיצרנו, מגיעות לא רק נשים אתיופיות, ששומעות ויודעות שהן עדכון גרסה של בית הנשים מאתיופיה", מסמכת תשומה. "זו בעיניי העוצמה של חיבור בין קהילתיות, רב תרבותיות ורב דוריות שמאפשר לנו לחגוג את הנשים שאנחנו כל ימות השנה ולצאת מהמפגשים האלו - לבתים שלנו, למשפחות שלנו, למקום העבודה שלנו ולמרחב הציבורי כנשים חזקות, שמבינות כמה כוח יש לנו לחולל שינוי ולהוביל בכל תחום בו אנו בוחרות".
