בשיתוף החברה למתנ"סים
בשעות המאוחרות של 7 באוקטובר, יקי חרל"פ מקבל שיחת טלפון חשובה. למחרת, עוד טרם זריחה, עלה על המכונית ונסע ממשכנו בפתח-תקווה למצפה-רמון. "סיפרו לי בטלפון שקבוצה של 15 בני נוער מהעוטף תקועה במצפה-רמון, יחד עם קבוצה של חילופי נוער מגרמניה, אותה הם אירחו", משחזר חרל"פ. "נערי העוטף לא יכלו לחזור הביתה, מכיוון שהבתים שלהם היו במלחמה והגרמנים התקשו למצוא טיסה לשוב הבייתה".
חרל"פ מנהל רב פעלים בחברה למתנ"סים, כבר יותר משלושים שנה פוגש במצפה-רמון 30 בני נוער, שזקוקים לעזרה. "הם היו מבולבלים. החבר'ה מהעוטף התחילו לשמוע מה קורה בבתים ובישובים שלהם. ובני הנוער מגרמניה היו בהלם ולא הבינו על מה כולם מדברים מסביב ולמה הצעירים מהעוטף שעד עכשיו טיילו איתם ברחבי הארץ כל הזמן בוכים".
מאז, חרל"פ שוהה במצפה-רמון ומסייע למפונים והמפונות שהגיעו אליה, אחרי מתקפת החמאס הרצחנית. "מועצה מקומית עם 5,000 תושבים, הייתה צריכה להתמודד עם מצב פתאומי, בו מגיעים אליה המונים, בהתחלה בצורה לא מאורגנת, ואחרי זה בצורה יותר מאורגנת. הגיעו מפונים מקיבוצי העוטף, כמו ארז וצאלים ומיישובי הדרום - נתיבות, שדרות, אופקים ואשקלון. במקסימום היו פה 4,000 מפונים. הסופרמרקט היחידי במצפה-רמון התרוקן ואי אפשר היה למצוא אוכל על המדפים. אנשים ברחו בלי בגדים והיינו צריכים לספק להם אותם".
המתנ"ס המקומי הפך להיות מקום חשוב ומשמעותי במאמצי הקליטה. "המקום הראשוני שהמפונים פגשו היה המתנ״ס", מספר חרל"פ. "מדובר במקום פתוח ומאוד מרכזי פה בישוב - יש ספריה, בריכת שחייה, אולם קולנוע וחדר כושר. אז הזמנו את האנשים למתנ"ס, כי הם מחפשים מקום לשבת ולהירגע, ומאפשר לילדים להשתתף בפעילויות".
כיום שוהים במצפה-רמון, 1500 מפונים ומפונות. "יש שיתוף פעולה מקסים. נפתחו קבוצות וואטסאפ משותפות, נעשים במתנ״ס אירועים משותפים של כל הקהילות. עכשיו המתנ״ס, שפתוח מ-10 בבוקר ועד הלילה, הוא מרכז ההפגה והתרבות של הישוב. כל מפונה יכול להיכנס ללא תשלום לכל חוג, לקונסרבטוריון, לבריכה, לחדר כושר. גילינו למשל שבני הנוער מהעוטף עברו תהליך מאוד מורכב ולא טרחו לקום בבוקר, עד שגילינו שחדר הכושר כן עושה להם את זה. בהתחלה הוא היה הסיבה היחידה שלהם לקום בבוקר. מגיעים לכאן הרבה אמנים בהתנדבות, מדיוויד ברוזה ועד הדג נחש ובחגים אנחנו עורכים אירועים. כאמור הגיעו לפה תושבים מכל הסוגים והמינים, דתיים וחילונים, ופשוט מצפה-רמון הפכה למקום של קירוב וחיבור ותיקים ומפונים, דתיים וחילונים, צעירים ומבוגרים. כולם מגיעים ביחד למתנ״ס, שמהווה המרכז. אתה יכול לראות בו חרדי מאופקים מבלה יחד עם קיבוצניקים מהעוטף".
כטל בסכס, מנכ"ל החברה למתנ"סים, מסביר כי "החוסן האישי והקהילתי של כולנו מתבסס על המון עבודה קשה ומקצועית של מנהלי ומנהלות המרכזים הקהילתיים ברחבי הארץ. בינוי קהילה זו מומחיות, ובתקופת המלחמה ראינו שהנתיבים החברתיים שסללנו בשגרה הוכיחו את עצמם בחירום. הרשת המקצועית של החברה למתנ"סים, יחד עם החיבורים שלנו לכל הגורמים המתאימים ברשויות המקומיות ובממשלה, איפשרה לקהילות שפונו מבתיהן להיקלט ביעילות ובמהירות, ולקבל מענה מותאם לכל צורך או אתגר".
טל בסכס, מנכ"ל החברה למתנ"סים.צילום: רמי זרנגרגם אלירן מויאל מנהל המרכז הקהילתי במתנ״ס קריית השרון בנתניה הוזעק בערב ה-7 בנובמבר, לסייע ל-6,000 מפונים ומפונות שהגיעו לבתי המלון בעיר, גם מקריית שמונה וגם מקיבוצי הדרום. "אצלנו בתוך המתנ״ס לא קלטנו אנשים, אנחנו משמשים גורם מפעיל בתוך בתי המלון", מספר מויאל. "בבוקר ה-8 באוקטובר החלטתי לפתוח חמ"ל בתוך המתנ"ס. בקבוצת וואטסאפ כתבתי שמי שרוצה לתרום לחיילים ולמפונים, מוזמן לעשות זאת. הגיעו למתנ"ס אלפי אנשים עם תרומות. המקום הפך להיות לחמ"ל מטורף של ציוד. במקביל פתחנו קבוצת וואטסאפ לחבר׳ה עם טנדרים שיכולים לשנע. למתנ"ס התחילו להגיע מפונים, שעזבו את הבתים והגיעו לנתניה בלי כלום. הם מצאו אצנו עגלות ילדים, בגדים, משחקים של ילדים, צעצועים, מטרנות, טיטולים. בשבוע הראשון לפינוי, היו משפחות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר והם ישבו שבעה בבית מלון, ולא היו ערוכים לכך, אז כל מה שהמשפחות ביקשו הבאנו להן".
ולהבדיל, גם העסקת בני הנוער מקרב הקהילות המפונות, מהווה דבר מאתגר. "הם לפעמים משועממים, תקועים בחורף בבתי מלון, אז אנחנו עוזרים להם בזכות הגורמים הטיפוליים שלנו, הפועלים במועדוני הנוער. בשיתוף עירית נתניה, אנחנו מקיימים אירועים קהילתיים, פעילויות תרבות, הרצאות, סדנאות, הפעלות, חוגים וחגים. פתחנו שני מועדוני נוער בתוך בתי מלון, בזכות תקציב שקיבלנו מהחברה למתנ"סים. אלה מועדוני נוער שפעילים מאוד. שמנו שם רכז נוער ייעודי, שהוא בעצם בעצמו מפונה. גם עיריית נתניה עובדת קשה בנושא, ומפעילה עובדים סוציאליים ומתנדבים במלונות. בכלל, לכל מפונה יש מענה. זהו קשר מאוד רציף ויומיומי".
אפרת ברוך, מנהלת מתנ"ס בנאות גנים בנתניה ומעידה על אתגר נוסף ומשמעותי. "הגיעו לנתניה מפונים מכל מיני קהילות שונות, בסגנונות שונים, לתוך מלון - אז היה באמת, אפילו ברמה הבסיסית, צורך ליצור איזושהי תקשורת בתוך המלון. אז היינו שם ממש בשביל הדבר הזה. לשבת איתם ביחד ולהבין איך משתלבת קהילה מהצפון, קהילה מהדרום, בדברים הכי בסיסיים: איפה הם מכבסים, קונים בגדים ונעליים? תושבים מנתניה לקחו את הכביסות, כיבסו בבתים והחזירו. כמו כן, בכל מלון שיש בו משפחה עם ילד עם צרכים מיוחדים, אנחנו מסייעים להם, ודרך החברה למתנ״סים מקשרים אותם עם גופים נוספים".
כיום, יש בנתניה כ-3500 מפונים ונכנסו למה שנקרא: 'מחירום לשגרה'. בכל מלון יש כמה מכונות כביסה ויש להם לוח זמנים, מתי כל אחד מכבס. הילדים משתלבים בבתי ספר ויש להם הסעות מסודרות. יש בנתניה גם מקום מרכזי שמפונים יכולים לעבוד ממנו. אנחנו מנסים עכשיו, שהם כמה שיותר יחזרו לשגרה".
"תדאג להם כאילו זה קרוב משפחה ממדרגה ראשונה"
"אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה להגיע לפגישה דחופה בלשכה של ראש העיר יחד, כדי לשאול את השאלות הגדולות: איפה אתם רוצים אותנו? איפה אתם צריכים אותנו משמעותית?", מספר אופיר בינדר, מנכ"ל רשת המתנ"סים טבריה (המונה 8 מתנ"סים). "האמירות ששמעתי בפגישה מצד שמעון מאוד ריגשו אותי. הוא אמר: 'אתם צריכים להיות שם במלוא המרץ, לטפל במפונים ובמפונות באהבה ובחום ולדאוג לכל מחסורם, מבלי לחשוב סוגיות של כסף, תקציב ומשאבים'. זאת הייתה אמירה משמעותית. אני גם לא אשכח מה אמר בועז יוסף, יו"ר הוועדה הקרואה הממונה של טבריה: 'אופיר, תדאג להם כאילו אתה דואג לקרוב משפחה ממדרגה ראשונה, ותדאג להם כמו שהיית רוצה, אם היית נקלע לסיטואציה דומה, בה היית נאלץ לעזוב את הבית שלך ולהיות בכאוס ואי ודאות, בחדר מלון של 22 מטר'".
בינדר ואנשיו מיהרו לפעול בהתאם. "התייחסנו לכל מלון כאל שלוחת מתנ"ס. בכל מלון היה נציג מטעמנו, שעשה מיפוי קהילתי וחברתי והחל לרכז נתונים. מריכוז הנתונים הבנו מהם הצרכים הנדרשים. פתחנו חמ"ל יד ביד יחד עם עיריית טבריה, בשיתוף פעולה מרשים ובסנכרון מלא, כדי לטפל בצרכים האלה ולתפור להם פתרון אד הוק הכי מותאם ומדויק".
אתה יכול לחלוק איתנו דוגמא?
כן. אחת הילדות לא רצתה לצאת החוצה מהחדר, בגלל שהיא חששה ופחדה. כל הפעילויות שהזרמנו אותה למלון, לא עניינו אותה בכלל. הילדה החליטה שהיא רוצה שיגיע ארנב גדול ויעזור לה להתמודד עם הסיטואציה. אז בתוך כל הפעילות שלנו לדאוג למפונים לתרופות ולבגדי חורף, מצאנו את הזמן לתפור פתרונות למקרים מיוחדים כמו הארנב. וכך הבאנו איזו גברת שהייתה מחופשת לארנב ענק, הגיעה לחדר של הילדה, כדי לשמח אותה. זאת דוגמא אחת מתוך אלפי הדוגמאות, בהן ענינו לכול צורך".
איך למשל?
"אם בהתחלה המפונים רצו לקבל את השירותים ואת הפעילויות בתוך המלון, גם בגלל חוסר הוודאות והבטחון וחוסר הכרת העיר, עכשיו זה כבר לא רלוונטי. המפונים לא רוצים לראות יותר את המלון ומחפשים פעילות מחוצה לו. לכן פתחנו יחד עם העירייה מתחם מיוחד ורב גוני, מעלף ביופיו, בהשקעה של מיליוני שקלים, שמארח מדי יום בממוצע 500 איש, מפונים בלבד, מכלל הגילאים. ממשחקיה לגיל הרך ועד פעילויות לגיל השלישי, וגם משחקים לצעירים כמו פלייסטיישן ושולחנות סנוקר. משפחה יכולה להגיע למתחם ולהעביר כמה שעות טובות ומהנות, להירגע באווירה נינוחה. אנחנו גם עושים פעילויות חוץ. וכך המרכז הימי שלנו פועל שישה ימים בשבוע לטובת המפונים. פעילות נהדרת ומעניינת בכנרת, לשחרור לחצים, לרוגע ולשינוי אוירה. מאות קבוצות יורדות לפעילויות במים, מלווים במדריכים ובעובדות סוציאליות".
בשיתוף החברה למתנ"סים
