בבוקר מתקפת הטרור של חמאס, בשבת, 7 באוקטובר, הופעלה בכפר שלי, אבו גוש בהרי ירושלים, אזעקה. מלמעלה נשמעו קולות פיצוצים חזקים, תוצאה של ירי רקטות מרצועת עזה ויירוטים של כיפת ברזל. באזור הזה שום רקטה לא יכולה לדייק את נפילתה – אם באבו גוש, הכפר שלי, או מאה מטר ממנו, ביישוב היהודי הסמוך קריית יערים.
ואכן, לקראת הערב ביום השלישי למלחמה פגע טיל ישירות בחצר של בית משפחת איברהים בכפר שלנו. הרסיסים פגעו במאג'ד איברהים בן ה-19, ופצעו אותו אנושות. הרב יצחק רביץ, ראש המועצה של קריית יערים שאל אותי לשלומו של מג'ד, וסיכם שבמוצאי שבת יבוא לבקר אותו בבית החולים. רק שאחרי חמישה ימים בהדסה נאלץ הצוות הרפואי לקבוע את מותו של מג'ד. אבל כבד נפל על הכפר שלנו, ובמקום ביקור חולים הגיע הרב רביץ למחרת לביקור תנחומים בבית המשפחה.
אמרתי לו: שכני היקר, בימים האלה, מהקשים שידענו, אנחנו מחזקים זה את זה יותר מתמיד. מוסלמי או יהודי - כולנו מתפללים ביחד לשלום ארץ הקודש אינשאללה.
בשבוע השני למלחמה התכנסו במתנ"ס אבו גוש כ-200 מתושבי הכפר והיישובים היהודים הסמוכים, כדי לחשוב ביחד איך להמשיך ולטפח את מרקם החיים המשותף המאפיין את האזור לאורך כל השנים, דווקא כשגורמים שונים מנסים להסית ולסכסך בין הקהילות.
בטרור ומלחמות אנחנו אזרחים כמו כולם
האירועים המאחדים האלה מדגישים את הבידול וההדרה וההבחנה שעושה חוק הלאום, הנוגד את רוחה של מגילת העצמאות. החברה הערבית היא חלק בלתי נפרד מהחברה במדינת ישראל, ולראייה - במתקפת הטרור של חמאס נרצחו גם אזרחים ערבים, ואף נחטפו לעזה. רוב האזרחים הערבים בישראל מרגישים שייכות למדינה (על פי המכון הישראלי לדמוקרטיה), ורבים מהם יוזמים ומשתתפים בעשרות מהלכי התנדבות מבורכים להצלת החקלאות בעוטף עזה. אזרחים ותלמידי תיכון ערבים התגייסו למשימה הזו כי החיזוק הזה הוא המעשה האזרחי הנכון, אם רוצים לחזק את מרקם החיים המשותפים.
כערבי, גם אני איבדתי בני משפחה במלחמה ובפעולות טרור נגד אזרחי ישראל.
ב-30 ביולי 1997 נרצח בשוק מחנה יהודה בירושלים בן משפחתי מוחיי עותמאן. שני מחבלים מתאבדים פוצצו תיקי יד ממולכדים ורצחו כך 16 אזרחים ישראלים. מוחיי עבד אז בחנות התבלינים בשוק. הוא היה בן 33 במותו והשאיר אחריו אלמנה, שלושה ילדים ומשפחה גדולה ואבלה.
בבוקר ה-26 בספטמבר 2017 פועל פלסטיני עם היתר עבודה רצח בשער הכניסה ליישוב הר אדר שלושה אזרחים ישראלים, בהם גם את בן משפחתי, יוסף עותמאן בן ה-25, שהיה מאבטח בהר אדר.
כולנו באותה הסירה. טרור ומלחמות לא מבחינים בינינו, ערבים או יהודים. בכל הנוגע לקורבנות טרור ומלחמות אנחנו אזרחים כמו כולם, סוג א'. רק בעיני חוק הלאום, אנחנו, חמישית מהציבור הישראלי, אזרחים סוג ב'. הגיע הזמן למחוק אותו מספר החוקים של ישראל ולבטל את האפליה בין אזרח סוג א' לאזרח סוג ב'.
זה נכון במיוחד בימים האלה, לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית: עלינו לעשות מאמץ גדול כדי לשמור ולאפשר חיים משותפים ושוויוניים של יהודים וערבים במדינה, ולמנוע החרפה של היחסים בקמפוסים בין סטודנטים יהודים וערבים בצל המלחמה.
איסמעיל עותמאן הוא כתב מקומי ב"בקיצור", המגזין של מטה יהודה, ופעיל חברתי. איסמעיל משתתף במחזור הרביעי בתוכנית לעיתונאים ערבים של ynet ומרכז إعلام.