כבר יותר מחודש וחצי שמפגש ה-T האפרורי בצדו המערבי של כביש 25, בדיוק בחיבור עם כביש 245 לכיוון עזה, הפך לאחד הנון-צדיקים המרגשים והאהובים ביותר בארץ. צומת גילת, השומם בדרך כלל, ובימי שגרה משמש לכל היותר להחלפה בין קווי אטובוס או כנקודת איסוף לטרמפים - הפך בתוך ימים לתחנת הרענון של המדינה. כיכר מרכזית מאולתרת ועצומה, שבה חולפים בכל יום אלפי לוחמים בדרכם מהצפון לדרום ולהפך, ועוצרים שם לשעה קלה של פינוק - אוכל ביתי מעולה המבושל במקום, מספרה מתוקתקת, עמדות כביסה וייבוש, קרוואנים ואוהלים למנוחה, שולחנות וספסלים לארוחות משותפות ואפילו טיפולי גוף ומסאז'. הכל חינם, הכל בהתנדבות, הכל מעורר התפעמות מרוח הנתינה והאהבה שבה עוטפים אזרחים את הלוחמים ואנשי המילואים.
את המתחם המרשים הזה יזם והקים עם חבריו מ"צוות לעניין" אלכס שצופק, בן 47 משוהם, אב לשתי בנות וקבלן בנייה בחייו השגרתיים, שהתפנה לכמה דקות מהמשימות שלו בשטח כדי לספר איך קרה כל הדבר הזה.
"קנינו כמה מאות קילוגרמים של בשר למנגל, ירדנו לצאלים ארבעה חברים והאכלנו ביום אחד אלף איש. ביום השני זה כבר קפץ לאלפיים חיילים. כשעברנו לצומת אורים, האכלנו שמונת אלפים חיילים בהמבורגרים שהכנו במקום. כל נגמ"ש או ג'יפ או טנק קיבל המבורגרים, פחיות שתייה קרות ושקית עם קרח ודגל ישראל"
"ברגע שהתחילה המלחמה, התקשרתי לכמה חברים והצעתי שנלך להאכיל את החיילים, כי אנחנו כבר לא עושים מילואים", הוא אומר. "קנינו כמה מאות קילוגרמים של בשר למנגל, ירדנו לצאלים ארבעה חברים והאכלנו ביום אחד אלף איש. ביום השני זה כבר קפץ לאלפיים חיילים. כשעברנו לצומת אורים, האכלנו שמונת אלפים חיילים בהמבורגרים שהכנו במקום. כל נגמ"ש או ג'יפ או טנק קיבל המבורגרים, פחיות שתייה קרות ושקית עם קרח ודגל ישראל. חילקנו ככה ארבעת אלפים דגלים. תאר לך איזה אווירה מעולה הייתה בכל הכלים והרכבים בעקבות זאת".
אחרי שבוע של התנדבות למען החיילים במתכונת גרילה, בכל פעם בצומת אחר בדרום, בחרו החברים לקבע את פעילותם בצומת גילת. "המתנדבים מגיעים למשמרת כבר ב-11 בבוקר, חותכים עגבניות, מדליקים מנגלים ומאכילים חיילים עד עשר בלילה או עד שנגמר הבשר. הבאנו לכאן גם מכונות כביסה מעולות של אלקטרה ומקלחות ניידות והקמנו אפילו מספרה מפנקת, עם ספרים מופלאים. גם לתוך עזה הבאנו ארבע מקלחות - ונהנה מהן גדוד שלם שלא התרחץ במשך 21 יום".
היחידים שנשארו בשטח
גם הפעם הראשונה ששמעתי על העלייה לרגל לצומת גילת הייתה בהקשר של המבורגרים. תחנת הרענון המאולתרת עשתה לעצמה שם בין הלוחמים, והפכה תחנה קולינרית הכרחית לפני ואחרי הכניסה לעזה. בכל ביקור מצאתי שם מאות חיילים עם המבורגרים עסיסיים ופחיות שתייה קרות, מתקבלים בידי המתנדבים בחיוכים גדולים ומקבלים מהם טיפול של בני מלוכה.
"מדובר בנתינה אינסופית", אומר שצופק. "אנחנו מחלקים לכל מי שמבקש מזרנים, תחתונים וגרביים. כל מה שהחיילים צריכים בשטח. אחרי חודש וחצי של לחימה, אנחנו המיזם ההתנדבותי היחיד שנשאר עדיין בשטח ולא מוותר. הרבה מיזמים פרטיים שפעלו בימים הראשונים של המלחמה נאלצו להתקפל אחרי שבוע או כמה ימים, גם כי כל המתנדבים נדרשו לחזור לחיים שלהם וגם בגלל שקשה להחזיק פרויקט כזה. אצלנו הפוך - המתנדבים שלנו מלאים אהבה ואנחנו רק הולכים וגדלים. עכשיו, בגלל הגשמים, פרסנו אוהלים ענקיים, שיהיה לחיילים שלנו חם ונעים".
"זה לא רק ההמבורגר שהפך את מה שאנחנו עושים בצומת לסיפור של הצלחה - האמת היא שהצבא אוסר על הלוחמים שיוצאים להפסקה קצרה של 12 שעות מתוך הקרבות בעזה לחזור הביתה, גם בגלל החשש מהלם קרב ופוסט טראומה. בגלל זה הם באים אלינו לנוח, לעשות כביסה ולקבל חיבוק".
9 צפייה בגלריה
המתנדבים מפעילים את המנגל ב-11 בבוקר ומכינים המבוגרים ללא הפסקה עד עשר בלילה
(צילום: אלכס שצופק)
מנגל נון-סטופ: פס ההמבורגרים האינסופי
(צילום אלכס שצופק)
"בלילה, יצאו פתאום מהחושך חמישים אנשי יס"ר (יחידת סריקה לאיתור וזיהוי גופות - א"ק), והם היו במצב קטסטרופלי. הם עבדו שלושה ימים רצופים בשטח ואספו חלקי גופות. רק אז הבנתי את המהות והחשיבות של הפעילות שלנו. זה לא רק ההמבורגר, אלא מקום לליטוף, חיבוק, עזרה נפשית"
למה בעצם אתם ממשיכים?
"צומת גילת הוא אתר מרכזי, נטול פוליטיקה ומלא אהבת חינם", עונה שצופק. "תעשיית הבניין בישראל מושבתת בגלל המלחמה ובראשון לחודש חזרו לי הרבה צ'קים. הלחץ אצלי מתחיל - העסק שלי נחרב, אבל אין מה להתעצבן. אחרי המלחמה נטפל במציאות. כרגע, הנתינה היא הכי חזקה. כשאתה נותן זה ממלא אותך יותר מכל דבר אחר".
שצופק: "רק ביום הראשון שמתי 200 אלף ש'. אנחנו אנשי תעשייה, בכלל לא קשורים לתחום האוכל, כולנו לאו-טק. לי אין אינסטגרם ואין פעילות ברשתות, אז לא פנינו ולא גייסנו. אבל תוך כדי תנועה אנשים התחילו לתרום. בכל יום יש לנו מספיק ליום או חצי יום קדימה. לכן הקמנו עמותה מסודרת"
שצופק משתף אותי בשורה של חוויות מטלטלות ומרגשות שחווה מאז הקים עם חבריו את המתחם: "בלילה, יצאו פתאום מהחושך חמישים אנשי יס"ר (יחידת סריקה לאיתור וזיהוי גופות - א"ק), והם היו במצב קטסטרופלי. הם עבדו שלושה ימים רצופים בשטח ואספו חלקי גופות. רק אז הבנתי את המהות והחשיבות של הפעילות שלנו. זה לא רק ההמבורגר, אלא מקום לליטוף, חיבוק, עזרה נפשית. המפגש איתם נתן לנו המון מוטיבציה ותחושה של ביחד. כולנו, חילונים ודתיים. מדי יום עובדים אצלנו לא פחות משמונים איש - בהתנדבות, בשתי משמרות, נותנים אוכל חם, חיבוקים, אוזן קשבת ופינוק. כל יום אנחנו מכניסים לעזה ששת אלפים מנות".
איך מממנים כזה פרויקט מטורף?
"בהתחלה זה היה נטו מימון אישי. רק ביום הראשון שמתי 200 אלף ש'. אנחנו אנשי תעשייה, בכלל לא קשורים לתחום האוכל, כולנו לאו-טק. לי אין אינסטגרם ואין פעילות ברשתות, אז לא פנינו ולא גייסנו. אבל תוך כדי תנועה אנשים התחילו לתרום. בכל יום יש לנו מספיק ליום או חצי יום קדימה. לכן הקמנו עמותה מסודרת, שמי שרוצה יוכל לתרום לה באופן מסודר" (המעוניינים להשתתף ולתרום לפעילות של הצוות מוזמנים ללחוץ כאן).
