שיחה עם ענת צקוני, מחברת הספר "סבא טרקטור לא נרדם"
(צילום: ליאור שרון )
כמדי בוקר שבת, גם ב-7 באוקטובר דוד (קצ'קו) קציר השכים קום, נכנס לג'יפ האהוב שלו ויצא מקיבוץ כפר עזה לטיול בשטחי העוטף, אותם לא עזב גם בימים שבהם קולות המלחמה הֶאֱפִילוּ על קולותיהן של יוני הדואר שגידל במסירות רבה - חלום ילדות ישן שהצליח להגשים עם יציאתו לפנסיה בגיל 70, אחרי שנים ארוכות שבהן עיבד את שדות תפוחי האדמה בעוטף.
ביום שבו החקלאי הוותיק החליט להניח את הטוריה מידו ולנוח, הוא מיד החל בשיפוץ גינת הירק והכלובים הישנים בפינת החי בקיבוץ, בנה שובך והחל לגדל את יוני הדואר שהסבו לו גאווה רבה.
"בילדותו אבא גידל יונים על גג הבניין שבו התגורר", מספרת בתו, ענת צקוני. "כשאחיי ואני היינו ילדים, הוא היה מספר לנו בערגה וגעגוע על היונים ההן. הוא חזר ואמר שכשייצא לפנסיה - יבנה שוב שובך יונים. וזה אכן מה שהוא עשה. וכשאחת מהיונים לא הרגישה טוב, הוא היה לוקח אותה אליו הביתה ומעניק לה טיפול ותשומת לב מיוחדת.
"אבא גם אימן את היונים שלו לעוף ולחזור בחזרה לכפר עזה", היא נזכרת. "היה לו משפט קבוע שאותו הוא היה נוהג לומר לנכדים: 'גם כשהיונים עפות - בסופו של דבר הן תמיד חוזרות הביתה'".
אולם, שלא כמו היונים שתמיד שבו אליו - באותה שבת ארורה קצ'קו לא הצליח לחזור הביתה. "אבא הגיע לכביש הראשי הסמוך לקיבוץ בסביבות 6:20, בערך באותו זמן שבו התחיל מטח הרקטות. באותו רגע הוא צלצל לבת זוגו איילת, וביקש ממנה שתיכנס מיד לממ"ד ובמקביל החל בנסיעה לכיוון הבית.
"לא משנה היכן אבא היה ומה עשה באותם רגעים, כשהיה מתחיל ירי טילים - הוא היה עוזב הכול וחוזר אליה הביתה, וכך עשה גם באותו בוקר למרות שאיילת התחננה שלא ישוב כי הבינה שהפעם מדובר במשהו אחר", משתפת ענת. "פחות מ-20 דקות אחרי שניתקו את השיחה ביניהם, כשהיא ספונה בממ"ד, איילת ניסתה לצלצל שוב לאבא, אבל הוא כבר לא ענה".
עברה יותר מיממה עד שבני המשפחה גילו מה עלה בגורלו של האב והסב האהוב. "בהתחלה חששנו שהוא נחטף. ידענו שבגילו יהיה לו קשה מאוד לשרוד את תנאי השבי, ופחדנו שהוא יסבול שם", היא משתפת, "חיפשנו אותו ללא הפסקה, עד שצלצלו אלינו מהקיבוץ ועדכנו שאבא נמצא בג'יפ שלו בתוך הקיבוץ, לא רחוק משער הכניסה, כשהוא ירוי וללא רוח חיים".
להשאיר משהו מאבא
קצ'קו נולד בחיפה לפני 73 שנים. את שירותו הצבאי הוא עשה בגרעין נחל בקיבוץ רמת רחל. כעבור כמה שנים עבר לגרעין צובה ובהמשך עבר להתגורר בכפר עזה. הוא היה אב מסור לכל חמשת ילדיו וסב נפלא לשבעת נכדיו. כמה חודשים לאחר הירצחו נולדה נכדתו השמינית, ריף.
"הוא היה סבא מעולה והיה מגיע לכל יום הולדת וסיום גן של כל הנכדים. בכל הארץ הוא היה נוסע בשבילם ובשבילנו, וכולנו היינו קשורים אליו מאוד", היא מספרת בעצב. "ופתאום, ברגע אחד, אבא כבר לא היה. ולי היה צורך עז להשאיר את האיש המקסים הזה בחיים באיזשהו אופן, ושהוא ייזכר כמו שהוא היה - סבא מופלא, אבא נהדר, אוהב אדם ובעלי חיים, שנרצח באכזריות ומת לבדו.
"היה לי חשוב שהנכדים יזכרו את הטיולים בשדות, את ארוחות הצ'יפס, את העבודה המשותפת איתו בגינת הירק ואת הטיפול המסור שלו בבעלי החיים שגידל".
ב-12 באוקטובר, אחרי שסיימו לשבת שבעה, ענת, פסיכותרפיסטית במקצועה, הודיעה למשפחתה: "אכתוב ספר ילדים לזכרו של אבא. זה יהיה ספר הרפתקאות שבו הוא יהיה הדמות הראשית, ולצידו כל הדמויות שסבבו אותו בחייו". לספר היא קראה "סבא טרקטור לא נרדם", כפי שבתה הבכורה ענבר נהגה לכנות את סבה האהוב כשהייתה קטנה.
במה עוסקת עלילת הספר?
"בסבא טרקטור שלא מצליח להירדם בגלל מפלצות פטפטניות שמגיעות לבקר אותו מדי לילה, והנכדים שלו הם אלו שעוזרים לו להתגבר על הפחד מאותן מפלצות באמצעות מסע שבו הם צועדים יחד איתו ועם החתולה 'אפורה' - החתולה שאבא הציל והיא הייתה מטפסת עליו ועוטפת את צווארו בחיבוק חם. בדרך הם פוגשים יונים ומכינים צ'יפס, ולמעשה עושים את כל מה שנהגו לעשות עם סבא עד לאותה שבת בה הוא נלקח מאיתנו באכזריות".
למה בחרת דווקא במפלצות?
"לאבא שלי היו 'מפלצות' אישיות משלו -הוא סבל מפוסט טראומה כתוצאה ממלחמת כיפור שבה נלחם, ואחת מהדרכים שלו להתמודד עם אותן 'מפלצות' הייתה באמצעות גידול יוני הדואר שלו. הוא היה אומר שבלילה, כשהוא נכנס למיטה, במקום לחשוב על המלחמה הוא היה חושב על היונים - וזה היה עוזר לו להירדם ומרחיק את החלומות על המלחמה".
הנכדים קראו את הספר?
"הם גם קראו אותו וגם היו שותפים לכתיבתו. לספר היו תשע גרסאות שונות, את כולן הקראתי גם לנכדים וגם לילדים אחרים, ודרך העצות שקיבלתי מהם הצלחתי בסוף להגיע לגרסה המדויקת ביותר.
"התרגשתי במיוחד מכך שכמעט בכל גרסה גירשתי את המפלצות באמצעות סבא, והתגובה של הנכדים לזה הייתה: 'אבל סבא בחיים לא היה מגרש אותן, הוא היה קורא להן לגור יחד איתו". וזה אכן מה שעשיתי בסוף: הסיפור מסתיים בכך שהמפלצות עוברות לגור יחד עם סבא טרקטור, איילת והחתולה אפורה".
מה היית רוצה שהילדים או ההורים שקוראים את הסיפור הזה לילדיהם, ירגישו בעקבות הספר?
"יש את הרגע האינטימי הזה בין ילד להורה או לכל מבוגר אחר שבו יושבים ומקריאים סיפור, רגע טהור ומרגש. אבא שלי נהג להקריא הרבה מאוד ספרים לנו ולנכדים, וזה היה אחד מהרגעים הנעימים ביותר שזכורים לי מהילדות. הייתי רוצה שכל הילדים ירגישו את התחושה הזו בזמן שאדם קרוב אליהם מקריא להם את 'סבא טרקטור'".
לרכישת הספר "סבא טרקטור לא נרדם" - היכנסו לאתר
