בשיתוף מועצת החלב
5 צפייה בגלריה
המתבן השרוף ברפת עלומים אחרי ה-7 באוקטובר. "הרפת היתה בוערת וחרבה"
(צילום: אורי לבני, שוקי דקל)
בשבת השחורה בשעה 6:30 בבוקר נכנס אבי פריימן, מרכז הרפת בקיבוץ עלומים, יחד עם אשתו, שתי בנותיו ושבעת נכדיו לממ"ד. במקביל, החלו לזרום הודעות מבעיתות בהם עובדיו הזרים מספרים לו כי הם עומדים למות, ויחד איתם תמונות מחרידות מהם הבין - מפעל חייו, שטיפח במשך 40 שנה, קורס לנגד עיניו.
"הרגשתי חסר אונים", הוא משחזר. "קיבלתי דיווחים וצילומים של כל הרפת עולה באש. המחבלים חוררו את מכלי החלב, הציתו את כל הצד הלוגיסטי, ירו RPG על מגורי העובדים ונרצחו אצלנו 22 עובדים זרים. חלקם הטיל וחלקם נטבחו כשניסו להיחלץ. חמישה עובדים זרים נלקחו בשבי ורק עשרה הצליחו לשרוד. חלק מהפרות ברפת מתו מהסטרס".
באותם רגעים מבינים במועצת החלב ש-17 רפתות בעוטף ניצבות מול סכנה ממשית. "התחלנו להתקשר למרכזי הרפתות", מתאר סמנכ"ל מועצת החלב אלי ג'ורנו, את אותה שבת שחורה. "בשעות הראשונות לא היה יותר מידי מה לעשות כולנו הופתענו. אבל מהר מאוד הקמנו חמ"ל יחד עם משרד החקלאות". במועצת החלב החלו להעביר דיווחים מפורטים על רפתות בהן הפרות לא אכלו, לא נחלבו, או לא שתו מים. "התחלנו לתאם מול הצבא הכנסת מזון ומים לפרות, וגם להבין איך משחררים את הפרות שנשארו תקועות במכון החליבה", מספר ג'ורנו.
בצהריים ביום שאחרי שב פריימן לרפת ואת המראה שראה שם לא יישכח: "היא הייתה בוערת וחרבה, מלאה בגופות. הפרות ברפת לא נחלבו במשך חמישה ימים. לא היו להן אוכל ולא מים. היו הרבה עשן ואש והרבה צעקות וגעיות של הפרות הסובלות. המחזה היה לא פשוט". בשלב זה הוא מתאר צומת דרכים: "היה צריך להחליט – או שמתייאשים או שממשיכים קדימה".
"כל אחד פגש כאב או אסון – וצריך להזדקף"
כמעט 20 רפתות נפגעו ברמות חומרה שונות ב-7 באוקטובר. חלקן ננטשו, כשהצבא לא אפשר לרפתנים לחזור אליהן מחשש לחייהם. ברפתות אחרות נחטפו עובדים, תוך כדי החליבה. באחד המקרים הטראגיים מנהל הרפת של קיבוץ כיסופים, ראובן הייניק ז"ל, שהגיע לרפת כדי להאכיל את הפרות - נרצח בכניסה למכון החליבה על ידי מחבלים שהסתתרו שם.
אל מול הכאב והקושי, במועצת החלב היו חייבים לתת מענה מהיר כדי שהרפתות יישרדו. "בשלב הראשון דאגנו שלפרות יהיו מים ואוכל", מתאר ג'ורנו את הצעדים הראשונים. "לאחר מכן, התקדמנו לשלב החליבה וגם נדרשנו להכניס שירותים וטרינריים למשקים". ברפת כיסופים, שבה מכון החליבה הופל על הרוצחים של הייניק התקבלה החלטה לפנות את כל הבקר מהרפת. מדובר על מבצע לוגסטי גדול לפינוי של כ-800 ראשי בקר, מה שדרש תיאום משאיות רבות, וגם גיוס מתנדבים לאיסוף הבקר.
ענף החלב הישראלי ידע אתגרים רבים עוד טרם המלחמה ועתה ניצב גם הצורך לשקם את הרפתות ולהבטיח את העתיד הביטחוני וביטחון המזון של ישראל. למשימה הזו נרתם יורם שפירר, הפרויקטור שאמון על התוכנית לשיקום הרפתות. שפירר שכל את בנו תומר ז"ל, שנרצח סמוך למפלסים, בעת שהיה בדרכו לאימון רכיבה על אופנים לקראת תחרות "אפיק ישראל". למרות האבל הכבד, כבר בתום השבעה ניגש שפירר למלאכת השיקום.
5 צפייה בגלריה
יורם שפירר, פרויקטור השיקום של מועצת החלב, עם בנו תומר ז"ל, שנרצח ב-7 באוקטובר בדרכו לאימון רכיבה על אופניים
(מהאלבום המשפחתי)
"כל אחד פגש כאב או אסון בצורה כזו או אחרת וצריך להזדקף, להסתכל קדימה ולהגיד שאנחנו לא מוותרים", אומר שפירר. "הקהילות המפונות מקבלות טיפול נהדר אבל הרפתנים ומי שנשאר באזור הגבול מרגיש לפעמים שנשכח מאחור. הניתוק מהמשפחה והקהילה הקשה מאוד, במצב שנוצר, לתת תמיכה נפשית למי שרצה, ולכן דאגתי לערב אנשי מקצוע כמו עובדות סוציאליות - כדי לחזק אותם. בשלב השני בחנו מה הם צריכים, בין אם במזון לבעלי החיים, כוח אדם, או חיבור למשרדים השונים".
"הבנו שכבר בנובמבר צפוי מחסור בחלב", מספר סמנכ"ל מועצת החלב על ההשלכות. לדבריו, בהתאם למדיניות התשלום בישראל רפתן שמייצר חלב מעבר למכסה שנקבעה לו מקבל תמורה מופחתת על הייצור העודף. "בישיבה שקיימנו במועצת החלב הבנו שאנו עלולים לקבל פחות חלב גולמי ולכן התקבלה החלטה גורפת שיצרני החלב יקבלו תמורה מלאה גם על החלב העודף", הוא מסביר על השינוי שנדרש לאור המצב. המטרה היתה להשלים את החלב החסר שלא יכול היה להגיע מיישובי העוטף שנפגעו. כל הרפתנים נרתמו למשימה ודאגו לייצר חלב במקום יצרני העוטף - כדי שלא יחסר חלב במדינה.
5 צפייה בגלריה
אבי פריימן, מרכז הרפת של קיבוץ עלומים. "הרגשתי חסר אונים"
(צילום: אורי לבני, שוקי דקל)
"הרפתנים עצרו בגופם את המחבלים"
"בקיבוץ או במושב כשהרפת פעילה זה משליך על פעילות הקיבוץ או המושב", מסביר ג'ורנו את החשיבות כעת בשיקום מערך הרפתות גם להגנה על הגבולות. "החבר'ה האלה הם מלח הארץ. הם עצרו בגופם את המחבלים ומנעו כניסה של מחבלים ליישובים".
אלי ג'ורנו, סמנכ"ל מועצת החלבמועצת החלבכשבעה חודשים אחרי כל הרפתות באזור העוטף חזרו לעבוד – אך האתגרים עוד רבים. "יש רפתנים ששואלים את עצמם: 'מה אני עושה פה?'", משתף שפירר. "הסיפור לא פשוט. אנחנו צריכים לחזק את הצוותים ולהוסיף ישראלים לענף, וזה לא קל. בנוסף, כרגע עדיין יש אתגרים עם העובדים הזרים למרות הרצון הטוב של משרד החקלאות ומנהל עובדים זרים רשות האוכלוסין".
רק לאחרונה, כשפרויקטור השיקום רצה להיכנס למשקים – הדרכים נחסמו בשל חשש לחדירת מחבלים. "כבר 20 שנה שחיים עם אזעקות 'צבע אדום' אבל גם עכשיו האזור עדיין במלחמה. אנשים מגיעים לעבוד ביישובי רפאים והתחושות קשות. הכי חמור – שאף אחד לא רואה לזה כרגע סוף".
גם בגבול הצפוני מתמודדים הרפתנים והנוקדים עם אתגר העבודה תחת אש. היישובים שם מפונים כבר חודשים רבים - אך צוותי הרפתות והדירים נשארו לחלוב ולהאביס את הבקר. "מבחינתנו הלחימה בדרום תרגלה אותנו", מסביר ג'ורנו, "הכנו תוכנית להעברת הפרות והעגלות בצפון לאזורים אחרים בארץ. מדובר בהיקפים גדולים של פרות וקיים קושי להוציא את הפרות מאזורי לחימה, אני מקווה שלא נגיע למצב כזה".
5 צפייה בגלריה
צוות הרפת של עלומים עם הרפתנים והמתנדבים כיום. "בשיאו של תהליך שיקום"
(צילום: אורי לבני, שוקי דקל)
בינתיים, בקיבוץ עלומים מרכז הרפת אוסף את השברים. הרפת שלו נמצאת בשיאו של תהליך שיקום, בליווי מועצת החלב. מתנדבים רבים הגיעו לסייע ואפילו העובדים התאילנדים ששרדו שבו לעבודה – אבל גם שם הדרך עוד ארוכה.
"השבר היה מאוד מאוד גדול, כמעט עם אפס תקווה", הוא אומר. "מהרגע שהחלטנו שיש תקווה - כל עם ישראל עזרו לנו, גם מועצת החלב, תנובה, מכוני החליבה, מתנדבים. כולם נרתמו בזו העוצמה לשקם את רפתות העוטף. זה הפך להיות סמל".
