בשיתוף עמותת רוח טובה מקבוצת אריסון
בזמן הסגרים כשכולנו חששנו להיפגש איתם, רבים מהקשישים חוו משבר שנבע מבדידות ומימים שלמים של ישיבה ארוכה בבית לצד חוסר וודאות שריחף באוויר. רועי חביב נהג לבקר את סבתו לעיתים קרובות עד שבאחד מביקוריו היא ביקשה ממנו שבמקום שיקדיש לה את הזמן שהוא מקדיש, יבקר קשישים שאין להם נכדים או משפחות ברחבי ארץ. מאחר שאת פיה של סבתא אי אפשר להמרות, הוא מילא אחר בקשתה שעם הזמן התגלגלה למה שהפך להיות "פרויקט העוגות של סבתא שולה". אומרים שנתינה מידבקת, במקרה הזה היא עוברת בגנים.
סבתא שולה עלתה מסוריה 1940, וכבר בשכונה בכפר סבא קראו לה "סבתא נתינה", ולא סתם. דלת ביתה הייתה תמיד פתוחה ועובדי התברואה העירוניים, ואפילו סתם עוברי אורח, היו מגיעים למנת קציצות או לשיחה טובה. היא האמינה שהדבר הכי טוב שאפשר לתת למישהו הוא זיכרון, ולא משנה אם זה טעם וריח טוב או אוזן קשבת וסבלנות.
סבתא שולה נפטרה בשיבה טובה בגיל 95, רועי מספר שגם היום הוא ממשיך להיות מחובר אליה בזכות הפרויקט.
משפחה מתנדבת סדרתית
הוא מתגורר בנס ציונה ועוסק בעולמות המסחר והכלכלה. לא במקרה חשוב לו להקדיש זמן לעשיית טוב: "ההתנדבות הייתה אצלנו בבית מאז ומעולם, גם אימא שלי מתנדבת כבר המון שנים, ולמעשה כל המשפחה". אכן, מדובר במתנדב סדרתי שפועל כבר שנים, וללא צל של ספק מדובר בירושה מסבתו.
"הבית שלה תמיד היה פתוח לכל עובר אורח, היא לא הייתה מוכנה לנעול את הבית עד יומה האחרון. ניסיתי להסביר לה שהעולם השתנה ושיש אנשים שעדיף שהיא תזהר מהם ולא תכניס לביתה, אבל היא לא הייתה מוכנה לשמוע", הוא מספר.
בקורונה, בזמן הסגרים והחרדה האיומה שלא להדביק את המבוגרים והקשישים, רועי נהג לבקר את סבתו בכל עת שניתן היה, ולא תיאר לעצמו שמתוך המפגש הזה ייוולד רעיון שיצליח לגעת בעשרות אנשים על בסיס שבועי ממש.
סבתא שולה, שהרגישה את עוצמת הבדידות במגפה, ביקשה שיקדיש זמן לקשישים הספונים בביתם וסובלים מבדידות איומה. ״היום אני מבין יותר שהדבר הנורא ביותר בזקנה זו הבדידות. בדרך כלל זה מגיע גם עם מצוקות נוספות ובין השאר כלכליות. הבקשה הזאת של סבתא שולה הפכה להיות המשימה שלי".
רועי פנה ליעל בן נון גובר, מנהלת אגף המתנדבים של העירייה במטרה לאתר את אותם קשישים בודדים. "הרעיון היה לדפוק בדלת ולבקר אותם כמו שהייתי מבקר את סבתא שלי. בתור מתנדב סדרתי הדבר הכי קשה היה להחליט אל מי ללכת ואל מי לא. יעל עזרה לי להבין למי יותר דחוף שאגיע, ובמקביל הייתי צריך לתת לסבתא שלי דין וחשבון למי הלכתי ומה הבאתי איתי. היא תמיד בדקה שלא יצאתי אליהם בידיים ריקות".
מהר מאד הביקורים של רועי הפכו להיות מסורת משפחתית. אשתו הייתה אופה עוגות, הבנות - עומר, נועם יעלי - היו מכינות ציורים וברכות ומתלוות אליו לביקורים אצל הקשישים, ובכל יום שישי המשפחה הייתה מבקרת כעשרה קשישים, עם עוגה ביד וחיוך בלב.
כשהטלפונים החלו לזרום עם עוד שמות מאגף המתנדבים, היוזמה כבר הפכה למסורת של ממש: בכל יום חמישי רועי היה מניח על מפתן דלתו ארגזים שהמתינו לעוגות החמות, ואלו לא איחרו להגיע. עשרות מתנדבים לשו ואפו, וביום שישי בבוקר רועי ובנותיו היו מסדרים עוגות, ברכות וציורים, ומוסיפים לצד כל עוגה גם חלה ונרות שבת.
הפרויקט הלך והתרחב, והיום כבר יש חמש משפחות נוספות ששותפות ופעילות במיזם, והחלוקה כבר מזמן קיבלה צביון צבאי למהדרין - לכל משפחה - משפחת גולן, משפחת זיו, משפחת זלוף, משפחת מוזס ומשפחת לוזון - יש קו חלוקה קבוע. "במידה ואחת המשפחות נוסעות לסופ"ש אנחנו דואגים לגבות אחד את השני ודואגים להחלפה, כולנו מרגישים את האחריות", מספר רועי.
כל זה לא היה קורה בלי תושבי נס ציונה, שממלאים את הארגזים בכל יום חמישי ומייצרים הלכה למעשה מפגש בין גילים שונים לבין אחריות קהילתית. "העוגה, החלה, הנרות והציורים משמחים אותם מאד, אבל הרצון האמיתי שלהם הוא שמישהו ישב איתם ויקשיב להם. לפעמים אנחנו היחידים שפותחים את הדלת של אותם אנשים. אמנם לא כולם במצב סוציו-אקונומי קשה אבל כולם בודדים".
המפגש הזה תורם לילדים לא פחות משהוא תורם לקשישים. "לפעמים הם מחכים עם מתנות עבור הילדים, והמפגש האנושי הזה מעורר בהם המון אמוציות ועושה אותם מאושרים", מספר רועי. הפרויקט התרחב גם למערכת החינוך העירונית באופן ספונטני וביוזמת מורים, מורות וגננות שלוקחים חלק ומציפים את השיח על נתינה לצד סדנת אפייה.
פרויקט מציל חיים
והיו גם מקרים שלא רק הבדידות הופגה, אלא גם חיים ניצלו: "לפני שבועיים אחת המחלקות הקבועות אצלנו הגיעה לאחד הקשישים ומצאה את המטפל ואת הקשיש קודחים מחום", נזכר רועי. "היא עשתה להם בדיקה והם יצאו חולים. הם לא מצאו את הכרטיס של קופת חולים והיה להם קשה לדווח על כך, אבל דרך הרווחה העניין טופל והם יצאו מזה".
מעיריית נס ציונה נמסר: "המחלקה להתנדבות יושבת בתוך אגף הרווחה של עיריית נס ציונה ומהווה גוף מקצועי לקידום ופיתוח תחום ההתנדבות העירוני. המחלקה מבצעת את החיבורים בין צרכי הקהילה לבין העמותות והמתנדבים השונים. בנוסף כדי לקדם את תחום הנתינה בעיר- מקיימת כנסים והכשרות למובילי התנדבות והיא תומכת, מסייעת ומחזקת את פעילות הארגונים תוך העצמת יוזמות חברתיות בקהילה".
"סבתא נתינה" אולי הלכה לעולמה, אבל הרוח שלה חיה וקיימת. בלי שירגיש רועי יצר פה מודל קהילתי של חיבור בתוך הקהילה, עזרה ותמיכה למי שזקוק לה. סבתא בוודאי גאה ומחייכת שם למעלה.
יום מעשים טובים חוזר ב-29 במרס, עם כל הדרכים לעשות טוב וגם השנה יתקיים בסימן FAMING# ממשיכים להאיר את הטוב, כשהמטרה היא לשמש "קונטרה" לתופעת השיימינג שהפכה שכיחה ברשתות החברתיות. היכנסו לאתר יום מעשים טובים, הצטרפו לאתגר ה-FAMING# תנו במה לסיפורים טובים ויחד נמשיך לשנות את השיח. הפרויקט מנוהל ע"י עמותת רוח טובה מקבוצת אריסון המציעה התנדבות בהתאמה אישית כל השנה
בשיתוף עמותת רוח טובה מקבוצת אריסון
