בשיתוף הביטחוניסטים
איריס חיים - צפו
(צילום: מזמור, הפקה: A Team)
מספר ימים לאחר היוודע האסון על שלושת החטופים, יותם חיים, אלון שמריז וסאמר טלאלקה, שנורו בשוגג מירי צה"ל בשג'אעיה, איריס חיים, אימו של יותם, שגרה מסר פומבי מרגש שהפך אותה לסמל של תקווה ואחדות.
בהקלטה שהעבירה לחטיבה 7828 מגדוד 17, שלוחמיו היו מעורבים בתקרית, היא אמרה: "אני מאוד אוהבת אתכם ויודעת שכל מה שקרה זה לא באשמתכם. אנחנו רוצים לראות אתכם בעיניים שלנו ולחבק אתכם".
בשבוע שעבר (25.1), עמדה איריס חיים בוועידת הביטחון של ישראל, ונשאה נאום שלו היא קראה "בוחרת באור ולא בבור". בנאום היא סיפרה כיצד היא שואבת כוחות ואופטימיות בתקופה הקשה שעוברת עליה ועל כל עם ישראל. צפו בנאום של איריס חיים בראש העמוד
על המסר המאחד ששלחה לחטיבת 7828 סיפרה בנאומה: "כאמא של חטוף אני לא חשובה יותר מכל אמא של חייל, שהולך להילחם בעזה. הבן שלי נחטף מביתו כאזרח והוא חייל של מדינת ישראל. האחריות שלי היא להיות יחד עם העם שלי במלחמה על הקיום שלנו".
חיים סיפרה כי את נקודות האור בחודשים האחרונים מצאה בשיחות ובמפגשים מרגשים עם כל קצוות וגווני העם, בייחוד עם אוכלוסיות שלכאורה רחוקות ממנה שנות אור. אחד המפגשים המטלטלים, היא שיתפה, היו עם דינה גדליה, אימו השכולה של רס"ל יוסף מלאכי גדליה, לוחם מחטיבת דובדבן שנפל ב-7 לאוקטובר.
"דינה, אישה חרדית מבית שמש, מספרת שהבן שלה נלחם ונהרג מול הבית של יותם בכפר עזה, והיה ניסיון לחטוף את גופתו. באותו רגע פרצתי בבכי. עד המפגש הזה לא הכרתי את הקהילה החרדית, זה אפילו הפחיד אותי. לא הפכתי לדתייה, אבל התקרבתי מאוד לאוכלוסייה שלא הכרתי. זה רק חיזק אצלי עוד יותר עד כמה אנחנו כולנו דם אחד".
"יותם לא קורבן ואנחנו לא קורבנות"
יותם חיים, שנהרג שבועיים וחצי לפני יום הולדת ה-29, נולד וגדל בקיבוץ גבולות שבנגב המערבי. הוא היה מוזיקאי ומתופף בלהקת המטאל פרספור וחי בשנים האחרונות בקיבוץ כפר עזה. ב-7 לאוקטובר הוא נחטף מביתו בשכונת הצעירים, שספגה אבדות קשות ונמחקה כליל. מתוך 37 דיירי השכונה, 7 צעירים נחטפו ו-11 נרצחו בטבח.
בריאיון לידיעות אחרונות בשבוע שעבר, סיפרה איריס חיים לענת לב אדלר על הכלים המעצימים, בין היתר מעולמות המיינדפולנס והבודהיזם, שלימדו אותה להתמודד עם השכול והצער העמוקים, גם במהלך 70 הימים שבו הייתה בחוסר וודאות מוחלט לגבי גורלו של בנה בשבי. "במקום לשאול 'למה זה קרה לי', שאלתי: 'מה אני עושה עם זה'. כל עוד לא אמרו לי שהוא מת, יש סיכוי שהילד שלי חי ובזה אני נאחזת".
התמודדות עם השכול לא זרה לחיים. במקצועה היא מטפלת פליאטיבית, היא מסייעת לחולים קשים או סופניים להקל על כאבם, ומלווה את בני משפחותיהם בהתמודדות עם המחלה. "ופתאום נזרקתי לעולם הזה שהבן שלי נחטף ואיננו", סיפרה בנאומה בשבוע שעבר.
חיים מספרת כי תפיסת החיים האופטימית והמקבלת באה לידי ביטוי קודם כל בבחירה של מילים. "כבר מההתחלה, לא הסכמתי להגיד הרבה מילים, למשל שהבן שלי בבור. אני כל הזמן ראיתי אותו באור. סך הכל שינוי של אות אחת, וזה עשה אצלי שינוי מאוד משמעותי במחשבה ובלב. הרגשתי שאני מחזקת את יותם. בדיעבד אנחנו יודעים שיותם אכן היה באור של עצמו, במורל גבוה מאוד, במצב רוח טוב ואפילו לא יאמן – הוא קיבל תרופות מהחמאס".
בנאום סיפרה חיים על התמודדויות הנפש המורכבות של בנה: "ליותם היו חיים לא פשוטים, אבל הוא סיים את חייו כשהוא יצא כגיבור, והוא מנחיל אחריו מסר שנדאג לעולם שיהיה יותר טוב. יותם הוא לא קורבן ואנחנו לא קורבנות. יש לנו הפרעות ואנחנו נתגבר עליהם. יותם מאוד התחבר לבעלי חיים, אז אני פונה לאנשים שרוצים לעשות משהו טוב - תאמצו חתול רחוב או תאכילו אותו".
את נאומה בכנס הביטחון ביקשה חיים לסיים במסר מאחד: " ב-7 לאוקטובר נוספו לי עוד כמה תובנות מעבר לאופטימיות – היכולת לדבר בשיח אחר, במילים אחרות. קודם כל בשביל עצמי. התודעה שלי השתנתה לטוב". צפו בנאום של איריס חיים בראש העמוד.
בשיתוף הביטחוניסטים
