לפעמים, אלוהים סוגר דלת אבל פותח חלון. על דרכיו הנסתרות של האל בתפעול חלונות ואשנבים יכול להעיד היטב תומר מלחי, מנכ"ל ארגון קלטיב-אייד, שמפיץ ידע חקלאי ישראלי במדינות מתפתחות. מלחי, היום דוקטור למדעי הקרקע והמים וחוקר חקלאות נלהב, נכח לפני עשור בכנס בטכניון, שהוקדש להנדסה ומים, והקשיב למרצה הבכיר שהרחיב בדיבור על המתרחש באירופה. בסוף ההרצאה הוא הרים את היד לשאלה תמימה.
"אמרתי שאני לא מבין למה כל הכנס עוסק רק באירופה", מספר מלחי, "ואיפה אפריקה? איפה העולם המתפתח, למה אין התכוונות לשם? המרצה צחק ואמר שאני נאיבי ושאני לא מבין על מה אני מדבר. התביישתי, הרגשתי שאני רוצה להתחבא מתחת לשולחן מרוב מבוכה". אבל בסוף הכנס, כשכולם יצאו, ניגש אל מלחי מהנדס כימיה שנכח באולם, והפנה אותו לאחד המשקיעים בחברה שלו, מארק גלפנד. גלפנד הוא איש עסקים ונדבן יהודי-אמריקני מבוסטון, שהקים רשת בתי ספר למדעים בכמה מדינות מתפתחות. "אתם באותו הראש", הבטיח לו המהנדס. מלחי נפגש עם גלפנד ואכן, התברר שהם חולקים תשוקה משותפת להפצת ידע. ככזה, גלפנד צייד אותו בתרומה כספית נאה למימון פרויקט חקלאי, ושלח את מלחי ליישם אותו באתיופיה.
קלטיב-אייד, ארגון ללא מטרות רווח אבל עם אישור לפעילות עסקית, החל כפרויקט בתוך הארגון מהנדסים ללא גבולות. המטרה שלו הייתה פשוטה: לסייע לאקדמאים שלומדים אגרונומיה או חקלאות לצבור ניסיון מעשי בכל הצדדים של פיתוח חקלאות בחלקות גידול, שהוקמו לשם כך באוניברסיטאות, בתי ספר וכפרי נוער ברחבי הארץ. "רוב האגרונומים יוצאים מהאוניברסיטה עם תואר אגרונום בלי שהם גידלו אפילו עגבנייה אחת בחיים שלהם. זה מגוחך", מציין מלחי. "זה בסדר שהאקדמיה עוסקת היום בעיקר במחקר, אבל מי שרוצה ללמוד חקלאות כבר לא הולך לפקולטה בשביל זה".
אחרי סיבוב ראשוני וכושל באתיופיה ("ניסינו להקים בית ספר אבל נתקלנו בהתנגדות של חברה גרמנית שפעלה במקום ונאלצנו להסתלק"), הם חזרו עם גיבוי נוסף מגלפנד והרבה לקחים מההתנסות הראשונה. ב-2014 הוקמה החלקה הראשונה בטיגראי, בצפון אתיופיה, וקלטיב-אייד החלה לשתף פעולה עם הממשלה המקומית. היעד היה הקמה של חלקות חקלאיות באוניברסיטאות והבאת מומחים ישראלים, שידריכו ויכשירו סטודנטים מקומיים, במגמה שבעתיד יעבירו אלה את הידע והניסיון שלהם הלאה, לחקלאים המקומיים.
אי שם בהמשך הדרך נמצא גם החזון: כינון כלכלה מבוססת חקלאות, שתייצר מזון בריא וזמין עבור המקומיים. אחרי שהפיילוט באתיופיה הצליח, המשיכו אנשי קלטיב-אייד גם לטנזניה ולקניה, ולאחרונה גם למרוקו. בחלקות ומרכזי ההכשרה אפשר למצוא מתמחים מהפקולטה לחקלאות, שמגיעים להתנסות למשך שישה "חודשי שטח". "אנשים באקדמיה צריכים לבחור תחום התמחות, ופה הם יכולים לקבל ניסיון בהשקיה, בדשנים, במטעים, במזיקים, לקבל ידע והעמקה ולהבין למה הם נמשכים - תוך כדי תרומה משמעותית לכלכלה של הקהילות המקומיות", מסביר מלחי.
את המשימות שמשלבות יכולת חקלאית, רמה טכנית ואגרונומיה מנהלים לצדו בן כהן, קיבוצניק ממצובה, ויאיר קינן, "אגרונום עם הרבה ניסיון", מציין מלחי. "אנחנו שותפים שעושים הכל יחד. מפרויקט לפרויקט הרמה שלנו משתפרת. אנחנו לומדים לא רק את שיטות הגידול, אלא גם את השוק. עכשיו, למשל, אנחנו בודקים איך אפשר לייצר קווי אספקה, איך משפיעה הגישה לזרעים ולדשנים על החקלאים ומשם לטכנולוגיות – מערכות השקיה, חממות. אם אפשר להשיג היום קוקה קולה בכל מקום, אפשר גם להשיג זרעים טובים וחומר דישון טוב".
באתיופיה יש לנו שותף מקומי, עמותה עם פנימייה שלומדים בה כמה מאות ילדים, וביחד איתם נטענו מטעי אבוקדו. לפני שלוש שנים התחילה שם מלחמה וההכנסה מהמטעים הצילה אותם מבחינה כלכלית
10 צפייה בגלריה
היעד היה הקמה של חלקות חקלאיות והבאת מומחים ישראלים, שידריכו ויכשירו סטודנטים מקומיים
(אלבום פרטי)
10 צפייה בגלריה
"אם אומר לחקלאי שזרע מסוים יתן עשר טונות לדונם הוא לא יאמין, הוא צריך לראות תוצאות בשטח"
(אלבום פרטי)
מגדילים את היבול מטונה לעשר טונות
מקבלים אתכם בברכה או שיש גם התנגדות?
"חקלאים זה עם קשה, אין מה לעשות. לפעמים צריך להתווכח ולהתעקש. זה נכון גם בארץ, אגב. לכן, צריך להדגים כל הזמן. חקלאי צריך לראות תוצאה בשטח, אחרת הוא לא יאמין. אם אני אומר לו שזרע מסוים ייתן לו עשר טונות לדונם הוא לא יאמין. אבל אם הוא יבוא לשטח ויראה שעל הצמח שלי יש שמונה פרחים ועל שלו רק ארבעה, הוא ירצה את הזרעים שלי.
"בהתחלה עבדנו עם חקלאים קטנים שיש להם רק כמה דונמים. אבל אז הבנו שזה לא נכון, להביא ישראלים 'יקרים' למדינה אחרת ולעבוד פרטני, עם חקלאי אחד. אין לנו שפה משותפת או רקע תרבותי, והיינו צריכים לעבוד עם אגרונומים שעובדים עם החקלאים. מהטעות ההיא למדנו הרבה. היום, הדבר הכי חשוב שאנחנו עושים לפני פרויקט הוא למצוא את האדם שאיתו אנחנו עובדים. זה הבסיס להתחלת הפעילות. הארגון שאנחנו עובדים איתו בטנזניה וקניה הוא בית ספר הנדסי ברמה מאוד גבוהה, שיש לו יכולת ליישם. יום אחד אולי האפיפיור יבוא לבקר לראות את השטחים האלה שמעליהם מתנוססים דגל כחול לבן ודגלי כנסייה".
ואיך נראית ההשפעה שלכם בשטח?
"באתיופיה הצלחנו להכניס גידולים חדשים, שלא גידלו באזור לפני כן, כמו תפוח, אבטיח ומלפפון. היבולים שלנו גדולים פי כמה ממה שקורה מסביב. לדוגמה, חקלאי ממוצע גידל בין טונה לשתי טונות עגבניות לדונם, ואנחנו מוכיחים שבלי הרבה מאמץ, רק עם תכנון אגרונומי נכון, אפשר להעלות את היבולים לעשר טונות לדונם. בפרויקטים אחרים אנחנו משפרים את ההשקיה. באזור דודומה, בירת טנזניה, אזור עם מעט גשם ותשתיות מים, החקלאים משקים בשיטת גרביטציה ולא בלחץ, אז אנחנו מכניסים השקיה יותר מדויקת.
"קצת לפני שפרצה מלחמה בצפון אתיופיה קיבלנו מימון להנגיש שתילים, שזה חלק מאוד חשוב מהנגשה של חקלאות מודרנית. עם זרעים במשתלה אני מצליח להגיע ל-95 אחוז נביטה, אבל אם הם יזרעו בשיטות מסורתיות בקרקע זה ירד ל-60-50 אחוז. זה חשוב, כי הזרעים מאוד יקרים. אז כדי להכניס זרעים עמידים נגד מחלות, שיש להם גם זמן מדף ארוך יותר, צריך משתלות, שאותן אנחנו מספקים כפתרון. במלחמה הזאת נהרגו 300 אלף איש תוך שנתיים, וכמובן שהרעב החריף. כדי להחזיר אנשים לעבודה בחקלאות אנחנו מעבירים שתילים מסובסדים ל-2,000 חקלאים, שמגדלים עשרות טונות מזון למען תושבי האזור, שהיום סובל מרעב. אבל אני לא מסתכל רק על החקלאי הקטן אלא על כל המערכת החקלאית, בטווח של 20 שנה. ההצלחה האמיתית שלנו היא תוכנית התמחות, שתכשיר את האגרונומים הכי טובים במדינה, שזה הכי חשוב, כי ככה בונים ידע מקומי".
זה בטח לא זול. אתם מתקיימים מתרומות?
"יש תורמים ויש חוזים מול ממשלות, אבל אנחנו משקיעים הרבה מחשבה באיך להביא את המיזמים למימון עצמי. בטיגראי יש לנו משתלה שמוכרת שתילים, והכסף נכנס חזרה לפרויקט. באתיופיה יש לנו שותף מקומי, עמותה עם פנימייה שלומדים בה כמה מאות ילדים, וביחד איתם נטענו מטעי אבוקדו. לפני שלוש שנים התחילה שם מלחמה וההכנסה מהמטעים הצילה אותם מבחינה כלכלית. אז נכון שהם לא יכולים לממן את העלות שלנו, המומחים הישראלים, כי אנחנו הגורם הכי יקר בכל הסיפור, אבל אחרי שאנחנו יוצאים משם, החברה יודעת להרוויח כסף ולממן את עצמה".
הסיבה שבגללה הרבה פרויקטים באפריקה לא מצליחים היא שלרובם חסרה ההבנה של ההיבט הכלכלי. כל מיזם כזה חייב להגיע למצב שהוא מכניס מספיק כדי לקיים את עצמו, כי אי אפשר להסתמך אך ורק על כספי סיוע"
10 צפייה בגלריה
משימות שמשלבות יכולת חקלאית, רמה טכנית ואגרונומיה. התקנה של מערכות השקיה והדרכה
(צילום אלבום פרטי)
כל מיזם חייב לקיים את עצמו
עניינים שקשורים בסביבה ובצדק חברתי החלו לפעם בתומר מלחי עוד לפני שהתאהב במים ובקרקע. הוא היה בן 18 בערך והתגורר עם הוריו בארה"ב, לשם עברה המשפחה כשהיה בן שש. כשסיים את התיכון המשיך ללימודי תעשייה, עם התמקדות בארגוני עובדים, אבל אחרי כמה שנים בארגונים כאלה הגיע למסקנה שהוא לא נועד לזה.
"הבנתי שאני נמשך למשהו מדעי יותר, ומצאתי עצמי מתעניין במים", הוא נזכר. "לא הגעתי ממשפחה עם היסטוריה של חקלאות, בסופו של דבר, אני יותר עירוני. אבל משהו בזה משך אותי". באותה תקופה הכיר את שירה אביתר, אשתו, אז ישראלית שהגיעה לארה"ב ללמוד משחק. "כשהיא החליטה שהיא רוצה ללמוד לתואר ראשון בישראל אמרתי יאללה, אני עושה עלייה, וחזרתי לארץ". הוא עשה תואר ראשון, תואר שני ודוקטורט בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, ועדיין מתרגש בכל פעם מחדש כשהוא נכנס לחממה. היום הוא ושירה, כוריאוגרפית ורקדנית, מתגוררים ביפו עם בנם בן השנה וחצי, והעבודה בקלטיב-אייד היא המשרה המלאה שלו.
מלחי משתמש שוב ושוב בביטויים כלכליים ובמילה 'שוק', כדי לתאר את הסביבה העסקית שהוא פועל בה, והדבר הזה עשוי להישמע מעט משונה למי שרואה את קלטיב-אייד כארגון אלטרואיסטי, שכל תכליתו היא שיפור העולם. "אנחנו לא באמת אלטרואיסטים", מסביר מלחי. "כשהתחלנו את הפעילות שלנו רצינו לצבור ניסיון, לפתח ידע. הרצון להתפתח בעצמנו הוא זה שהוביל אותנו ורוב הישראלים שאנחנו שולחים לחו"ל מגיעים עם אותה מטרה. זה מה שמבדיל אותנו ואת הפעילות שלנו מהרבה מדינות אירופיות. אנחנו לא באים להציל את אפריקה, אלא רואים את האינטרס שלנו, ומנסים לממש אותו באופן שיאפשר לו לשרוד עסקית. אגב, הסיבה שבגללה הרבה פרויקטים באפריקה לא מצליחים היא שלרובם חסרה ההבנה של ההיבט הכלכלי. כל מיזם כזה חייב להגיע למצב שהוא מכניס מספיק כדי לקיים את עצמו, כי אי אפשר להסתמך אך ורק על כספי סיוע".
מה אתם רואים שאחרים אולי מפספסים?
"כולם חושבים שהכסף הוא באירופה אבל אני חושב אחרת. 30-20 שנה קדימה, השווקים של אפריקה הולכים לגדול, הכלכלות שם מתפתחות. זאת טעות שישראל לא מסתכלת היום על אפריקה כעל שוק מתפתח ולא משקיעה בה משאבים. מבחינה חקלאית, טנזניה יכולה להיות מעצמה מטורפת, כל מה שחסר בה הוא השקעה של ידע וכסף. כל השאר שם, ומחכה להיות ממומש. מבחינתנו, מה שאנחנו עושים הוא הדרך הכי טובה לייצר שותפויות עתידיות טובות. זה גם האינטרס הישראלי - שיהיה לנו קשר עם השווקים האלה ועם האנשים האלה. אנחנו רואים את העבודה שלנו כמקדמת של התעשייה החקלאית כחול-לבן".
"לישראלים יש משהו מיוחד להוסיף לעולם הפיתוח באופן כללי. כשאירופאים או אמריקנים מגיעים לאפריקה, הרבה יותר קשה להם להבין איך השכונתיות הזאת עובדת. אנחנו רגילים לזה באופן טבעי. אנחנו יודעים איך זה כשצריך לדבר עם הבנאדם הנכון"
10 צפייה בגלריה
"טנזניה יכולה להיות מעצמה חקלאית, כל מה שחסר בה הוא ידע וכסף". בחממות של קלטיב-אייד
(אלבום פרטי)
10 צפייה בגלריה
"כאן, המושגים ישראל וחקלאות הולכים ביחד חזק מאוד". מלחי עם מתמחים בטנזניה
(צילום אלבום פרטי)
ישראלים יודעים לעבוד במערכת לא מוגדרת
יש משמעות לעובדה שאתם ישראלים במדינות שאליהן אתם מגיעים?
"מאוד אוהבים אותנו, וזה לא שכנוע עצמי", הוא מחייך. "המושגים ישראל וחקלאות הולכים ביחד חזק מאוד. כשהגענו למרוקו, מדינה ערבית, מישהו מבוגר יחסית אמר לנו ששיתוף הפעולה עם ישראל שהיה פעם היה מאוד משמעותי שם. נראה שעד מלחמת יום כיפור התחברנו עם כל מדינה שרצתה לשתף איתנו פעולה, אבל הרבה ממדינות ערב הלכו נגדנו במלחמת יום כיפור אז ישראל חתכה. אבל אנחנו לא ארגון פוליטי. יש לנו הון עצמאי ואנחנו לא תלויים במה שהממשלה שלנו תגיד".
ויש לכם יתרון, כישראלים?
"אני חושב שלישראלים יש משהו מיוחד להוסיף לעולם הפיתוח באופן כללי. כשאירופאים או אמריקנים מגיעים לאפריקה, הרבה יותר קשה להם להבין איך השכונתיות הזאת עובדת. אנחנו רגילים לזה באופן טבעי. אנחנו יודעים איך זה כשצריך לדבר עם הבנאדם הנכון. לפעמים אתה נתקע אצל פקיד ואין מה לעשות, הפקיד הזה הוא הדבר שאתה צריך לעבור. ישראלים יודעים לעבוד במערכת שהיא לא כך כך מוגדרת. אחד הדברים שקורים הוא שכל ישראלי שיוצא מהפרויקטים שלנו מגיע למסקנות זהות - דבר שלא כל כך קורה אצל אירופאים, למשל. יש לנו הבנה בסיסית של איך דברים צריכים לעבוד תכל'ס, ואיך להתמקד בעיקר".
איך אתה מסביר את המשבר בחקלאות בארץ, בהתחשב בכל הידע והקידמה הטכנולוגית?
"מצד אחד יש משבר, העלויות של המים מאוד גבוהות פה והממשלה לא מסבסדת חקלאות מספיק.. מצד שני, אנחנו מרכז מחקר ופיתוח אחד גדול של כל העולם. יש פה סוגי אקלים שונים במרחק מאוד קצר, וזה מאפשר לנו לעשות הרבה מחקרים בתחומים שונים. השלב הבא של החקלאות הישראלית זה לצאת החוצה. כמגזר, החקלאות חייבת להבין שאי אפשר לשמור פה את כל הידע הזה, צריך לשתף פעולה, ואני חושב שזה מה שאנחנו עושים.
"בין היתר, אנחנו יוצאים בפרויקט חדש שמתבסס על הסכמי אברהם ומכוון למדינות ערב. היכולת לשפר את המצב שם כלכלית מבחינת תחושת ביטחון מזון ותזונה צריכה להתחיל בחקלאות. זה פרויקט שרק מתחיל אבל נחפש לו שותפים לדרך עם עוד חברות ישראליות".
יש כיוון לעזרה גם לפלסטינים בחקלאות, או שזה שדה מוקשים?
"היום מאוד קשה כישראלים לבוא ולעבוד עם פלסטינים. המצב הפוליטי לא כל כך מאפשר לזה לקרות" אומר מלחי. "אולי הפיתוח של הפרויקט הזה ייצור אפשרות שצוות של אגרונומים לא ישראלים יבואו לעבוד גם עם פלסטינים, בתקווה שהפועל היוצא של מהלך כזה יביא את כולנו לעבוד ביחד".
10 צפייה בגלריה
החזון הוא כלכלה מבוססת חקלאות, וייצור מזון בריא ובשפע. דוגמאות לגידולים בעידוד קלטיב-אייד
(אלבום פרטי)
עוד ישראלים שמפיצים טוב בעולם:
- נבחרת הישראלים הטובים של 2021
- נבחרת הישראלים הטובים של 2022
