"רציתי לעשות משהו משמעותי ופה יש לי הזדמנות יוצאת דופן, הרבה יותר ממה שהיה לי בצרפת", משתפת שיראל אלגזי, שעלתה לישראל לפני כשנה ומשרתת כיום כסייעת לרופא בביה"ח הדסה. "הדברים ששמעתי על הארץ היו כל כך מרגשים שבחרתי לעלות אפילו בלי להיות בארץ פעם אחת קודם", מתארת לאה יפרח, שעלתה לאחרונה ממרוקו ומתנדבת כיום כסייעת אחות כירורגית, והן אינן היחידות.
"אני רואה את עצמי במאה אחוז בישראל בעתיד", מכריזה נעמי גוגנהיים, שהגיעה לארץ משוויץ לפני כארבע שנים ולפני שנה החליטה להשתקע פה ולעשות עלייה. גוגנהיים השאירה מאחור הורים וארבעה אחים וב-2019 עברה לישראל ללמוד פה בתיכון. "בכיתה י"ב החלטתי לעשות עלייה ולתרום למדינה ולשרת", היא מספרת וחיוך גדול נמרח על פניה.
"זה מאוד אידיאולוגי לעלות לישראל"
"אני חושבת שזה מאוד אידיאולוגי לעלות לארץ", משתפת איילה האוזי (33), רכזת התוכנית לשילוב עולות בודדות בשנת שירות לאומי בישראל מטעם עמותת "שלומית". "התחושה היא שאין באמת עתיד ליהודים בצרפת. התחושה רק הולכת ונהיית עמוקה יותר, ואני, היה לי ברור שאני עולה. זה החינוך שקיבלתי. כולם עולים לארץ כי אין לנו מה לעשות בצרפת. אני מאוד רציתי לעשות שירות ועליתי מצרפת כבת בודדה בגיל 18, אבל לא הכרתי שום דבר. כמו הבנות שאני מלווה, רק לפני 15 שנים. לא הייתה אז בכלל מודעות לשירות הלאומי. היה רק שירות צבאי לבנים. חיפשתי לבד, אבל לא מצאתי מסגרת שתעזור לי. לא הבנתי כלום מכלום אז בסוף לא עשיתי שירות לאומי. זאת אחת מהחרטות שלי". את התיקון שלה עושה האוזי כבר שבע שנים, במסגרת תפקידה. מאז, הספיקו גם הוריה לעלות לישראל ולהצטרף אליה.
"אני פוגשת את הבנות, ויש את אלה שברור להן מאוד שהן עולות, אבל יש מלא בנות שמתלבטות. מצד אחד יש את האידאולוגיה החזקה – לגור בארץ ולבנות פה את החיים, אבל מצד שני הריחוק מהמשפחה מאוד מפחיד. ברור להן רק שהן רוצות לבנות את החיים שלהן בארץ, ושיהיה להן הרבה יותר טוב. הן מגיעות עם אידיאולוגיה תמימה ומופלאה של לגור בארץ ולשרת במדינת ישראל והן רוצות לבוא ולתרום".
למעשה, נדמה שהאידיאולוגיה שלהן כה חזקה, שאפילו המצב בישראל לא מצליח להרתיע אותן. "בנות 18 לא מבינות כלום בפוליטיקה. זה לא מדבר אליהן בכלל והן רואות הרבה פחות חדשות", מציינת האוזי. "יש פה ושם בנות שמבינות, אבל נדיר שתהיה להן הבנה של מה שקורה בחברה הישראלית. לפעמים הן ממש בשוק. לוקח טיפה זמן להבין את החברה הישראלית".
6 צפייה בגלריה
"נדיר שתהיה להן הבנה של מה שקורה בחברה הישראלית. לפעמים הן ממש בשוק. לוקח טיפה זמן להבין את החברה הישראלית "
"בנות שירות הן בנות שיש להן פטור מהצבא, והן יכולות לבחור לעשות שנה או שנתיים של שירות לאומי אזרחי", מסבירה האוזי ופורטת גם את מגוון האפשרויות הנרחב העומד בפני אותן נשים צעירות. "יש הכול מהכול – ממשרד החוץ ועד משרד החינוך ומשרד ראש הממשלה, קופות חולים ובתי חולים, עמותות... מיליון דברים. איפה שאפשר לעזור למדינה – עוזרים".
במסגרת תפקידה כרכזת באגף השירות הלאומי התורני (שיל"ת) בעמותת "שלומית", מלווה האוזי בעיקר צעירות דוברות צרפתית, שגמעו בליבן החלטה ועלו לארץ בגפן. "יש לי בנות ממרוקו ומבלגיה ויש רכזות אחרות דוברות אנגלית. אני אחראית על 33 בנות", היא מספרת ובאותה נשימה גם מתוודה שהיא נוטה לשמור על קשר ולארח את הבנות בשבתות גם לאחר סיום תקופת השירות שלהן.
"מכינות אותן לחיים"
עמותת "שלומית" הוקמה בשנת 1993, ביוזמת יו"ר העמותה עמי ברגמן ומייסדת העמותה חיה שמואל ז"ל, והיא מציעה מגוון רחב של פתרונות לצעירים ולצעירות בגילי 18-24 שאינם מגויסים לצה"ל. שירות לאומי חילוני ודתי לבנים ולבנות. העמותה היא חלוצה בהפעלת השירות הלאומי האזרחי לבנים והייתה אף הראשונה להפעיל שירות אזרחי גם במגזר הערבי. בין המוסדות בהם ניתן לראות את מתנדביה אפשר למצוא את מד"א, מכבי אש, מרכזי קליטה, בתי חולים, פנימיות, משרדי ממשלה ועוד.
מאז הוקמה העמותה, שירתו באמצעותה כ-40,000 מתנדבים ומתנדבות, יהודים וערבים, חילונים, מסורתיים ודתיים, צעירים עם מגבלה ונוער בסיכון שמייצגים פסיפס ישראלי נרחב. כיום משרתים בעמותה למעלה מ-3,500 מתנדבים שפרוסים בכ-250 יישובים בכל הארץ והשירות מאפשר להם לרכוש מיומנויות וכלים שמכינים אותם לחיים שלאחר השירות.
מימוש החזון של מייסדי העמותה חולל וממשיך לחולל מהפיכה של ממש בכל הקשור להתנדבות האזרחית בארץ ישראל והעמותה שותפה בבניית אזרחות טובה בחברה רב-תרבותית שמהווה בבואה של החברה הישראלית במיטבה.
העמותה דוגלת בערכים של אנושיות, יושר, פלורליזם, מצוינות מקצועית, למידה וחדשנות וגם אחריות וסולידריות. הפעלת הצעירים והצעירות בעלי הפטור מגיוס לצה"ל מעצימה אותם ומייצרת חוויה חיובית שיוצרת גם תחושת שייכות. כך הם גם תורמים וגם נתרמים. אחד מהשירותים שמפעילה עמותת "שלומית" הוא השירות הלאומי תורני (שיל"ת), ובאמצעות האגף, המיועד עבור בנות דתיות, הן מקבלות מעטפת מלאה שכוללת ליווי של רכזות, דירות כשרות, שיעורי תורה וגם אפשרות להתייעץ עם הרב המלווה.
כך, הלכה למעשה, הופכת שנת השירות לשנה משמעותית מאוד בחייהן של המתנדבות – שנה של עשייה ונתינה, של התבגרות ולקיחת אחריות וגם של חוויות מעצימות, ונראה שבדרך זו כולם יוצאים מרוויחים, על אחת כמה וכמה הבנות שעושות עלייה תוך כדי התהליך.
הצעירות העצמאיות שמגיעות לישראל במסגרת שנת השירות מוגדרות כמתנדבות, אך עדיין מתוגמלות עבור ההתנדבות. "כמו בנות שירות, גם בנות בודדות מקבלות תוספת שכר כי הן בודדות בארץ. בת רגילה מקבלת בערך 1,100 שקלים לחודש, והתוספת היא בערך 720 שקלים. חוץ מזה הן מקבלות מלגה ממשרד הקליטה – 540 שקלים. יש להן דירה, והן לא משלמות עליה והן גם מקבלות החזרי נסיעות, אז זה נשאר לאוכל ולדברים קטנים מסביב שהן צריכות. בסופו של דבר הן מסתדרות ואנחנו מאוד עוזרות ועושות להן גם השתלמות על ניהול כספי. אנחנו מכינות אותן לחיים".
"הן בחרו לעלות לארץ כי היה להן ברור שיש להן אחריות כלפי המדינה בתור יהודיות, גם אם הן לא גרות בה. זה ממש לא מובן מאליו. זה כמו חיילים בודדים אבל בלי ההילה של זה".
"יש לנו דירות ספציפיות לבנות בודדות, שהן פחות צפופות ויותר נעימות. ההבנה היא שדירת השירות של הבנות היא הבית שלהן, וזה לא שהן חוזרות לבית בסופשבוע, אז הוא צריך להיות יותר נעים מדירת שירות פשוטה. הן גם צריכות דברים שישראליות לא צריכות והן יכולות להישאר בסוף השבוע בדירה אז יש להן מכונת כביסה ופלטה ומיחם וכל מה שצריך. בכל דירה שש בנות ויש לנו דירות בירושלים, במרכז ובאשדוד, אבל אנחנו די ממוקדים".
"המנהלת שלי, אסנת צדוק, היא זאת שהתחילה עם התוכנית הזאת של השירות בעלייה. היא נפגשה עם בנות בודדות והבינה שהן צריכות ליווי מעט אחר וגם אני מאמינה בזה, אבל הלוואי והיינו יכולות לעשות הרבה יותר", מצטנעת האוזי.
"אנחנו חיים בדור כזה שכולם מתמודדים פה ושם עם בעיות, ואחנו מנסות ללוות אותן, אבל עושות גם טעויות בדרך. יש לנו מערך סוציאלי עם מטפלת דוברת צרפתית, אבל זה אף פעם לא מספיק. הליווי הוא אינסופי ותמיד אפשר להוסיף עוד. מצד שני, אנחנו גם צריכות לשים גבולות ולתת להן לעשות את התהליכים בעצמן כי לפעמים כשאנחנו נותנות יותר מדי זה לא משרת אותן בסוף".
"כולנו עושים פשרות"
6 צפייה בגלריה
"אחד האתגרים הגדולים זה למצוא להן מקום שירות שגם טוב להן וגם מעניין להן, וגם שאותו מקום יהיה מוכן לקבל אותן, למרות השפה"
לצד האמונה והאידיאולוגיה מתמודדות בנות השירות הבודדות גם עם לא מעט קשיים. "האתגר של הבנות האלה הוא מטורף", מציינת האוזי. "הן בחרו לעלות לארץ כי היה להן ברור שיש להן אחריות כלפי המדינה בתור יהודיות, גם אם הן לא גרות בה. זה ממש לא מובן מאליו. זה כמו חיילים בודדים אבל בלי ההילה של זה".
"בגיל 18 מציעים להן להגיע כתיירות ויש מלא תוכניות: יש את תוכנית 'מסע' ויש מדרשות, שזה יותר דתי, או מכינות אקדמיות – בבר אילן או בטכניון. הן עוברות ריאיון ומציעים להן תקנים. אז הן בוחרות אם מתאים להן או לא. הן מקבלות מלגה כדי להשתתף תוכנית של תשעה חודשים, מספטמבר עד יוני. בסוף יוני הן מחליטות אם הן חוזרות ללמוד בצרפת או עולות לארץ ונשארות פה ומתחילות שירות. בשנה הזאת הן פוגשות את ה'ישראליות'. הן מטיילות ומבינות מה זה להיות בארץ. אז הן מחליטות. לרוב הן עולות ישר לארץ, כי זה שינוי סטטוס קל יותר, ואז יש חודשיים שהן מקבלות פטור, ממלאות את כל הטפסים ובספטמבר מתחילות שנת שירות".
"יש בנות שמגיעות עם שפה ויכולות לתקשר – הן לומדות מאוד מהר, ואני גם מתרגמת להן, אבל זה לא רק לתרגם שפה אלא גם לתרגם תרבות. זה לתווך את כל נושא העלייה וההתמודדות בכללי. אחד האתגרים הגדולים זה למצוא להן מקום שירות שגם טוב להן וגם מעניין להן, וגם שאותו מקום יהיה מוכן לקבל אותן, למרות השפה".
"הבנות שמגיעות הן מאוד אינטליגנטיות וברמה גבוהה, אבל יש פער ברמת השפה שלהן. אנו מציעות להן תפקיד, אבל הן מרגישות שהן יכולות הרבה יותר. המון פעמים אני אומרת להן ששנת השירות היא שנה של השתלבות ושזה לגמרי בשבילן, וכמו שאני חוויתי את זה וכל העולים חווים את זה - כשמגיעים לארץ כולנו עושים פשרות. זה התהליך של עולה חדש, בהשתלבות, ולא משנה מאיזו מדינה. אני אומרת להן שייקחו את שנת השירות כשנה של למידת שפה".
6 צפייה בגלריה
"בכללי, בגלל שהן בודדות, אז אני הרבה יותר מעורבת בחיים שלהן. כמו אחות בוגרת או אמא קטנה". איילה האוזי ובנות השירות
"הבנות מקסימות, הן באות לשרת ולתת וכל הכבוד להן. הרבה פעמים שומעים שהעולים מגיעים ולוקחים את כל מה שהמדינה נותנת ולא מחזירים, אבל זה לא נכון. הם פשוט צריכים יותר עזרה בהתאקלמות ואמפתיה והבנה. אנחנו מגיעות לבקר אותן ואנחנו בקשר עם הנציגים. אנחנו עושות להן שיחות וימי השתלמות בנפרד, בצרפתית, על כל נושא העלייה וההתמודדות. גם בכללי, בגלל שהן בודדות, אז אני הרבה יותר מעורבת בחיים שלהן. כמו אחות בוגרת או אמא קטנה. אני יודעת על הבעיות הרפואיות שלהן, על הבעיות עם החבר, על הריב עם האמא. אנחנו מלוות הרבה יותר מ'רק לבדוק שהכול בסדר' בשירות".
"קשה לעזוב את הבית בגיל צעיר"
"יש לי סבא וסבתא בישראל, אבל בעקרון אני בודדה" משתפת נעמי גוגנהיים (19). "אין לי פה הורים או אחים. כל המשפחה בשוויץ". כיום מתנדבת גוגנהיים בבית הנשיא, במחלקה המדינית, ובעבודתה היא אחראית על הקשר עם השגרירויות והקונסוליות ברחבי העולם. "הנשיא הוא בנאדם מדהים. הוא מאוד נחמד, ובתור מי שעלתה לארץ זו זכות גדולה עבורי להתנדב בבית של נשיא המדינה שלנו", היא מתגאה.
מה שהביא אותה, ובנות אחרות שכמותה, לעלות לישראל, לשרת את הארץ וגם לעשות עלייה הם בעיקר הציונות והערכים עליהם גדלה בביתה. "גדלתי בקהילה יהודית בשוויץ, הייתי ב'בני עקיבא' ואנחנו מאוד ציונים", היא מחייכת. "זה קשה לעזוב את הבית בגיל צעיר, אבל מההתחלה המשפחה מאוד תמכה והם גאים בי".
בגיל 16 עזבה גוגנהיים את מולדתה והגיעה עם אימה לישראל. אימה, ישראלית מלידה, עזרה לה להתאקלם בארץ, להגיע לאולפנה ולהכיר בנות. "ואז היא הלכה ונהייתי עצמאית", מוסיפה גוגנהיים, אך מסייגת שלמרות שנותרה לבדה בישראל, לא באמת הייתה בודדה. "יש את אנשי הצוות באולפנת אמנה בכפר סבא, שהם מהממים, ויש את תוכנית נעל"ה (נוער עולה לפני הורים), שיודעים איך להתנהל ואיך להתמודד עם בעיות, ועכשיו יש לי את שיל"ת שעוזרים לי מאוד".
"לא היה קל, אבל לרגע לא אמרתי שעשיתי טעות שעשיתי עלייה", היא מתגאה בזמן שהיא מדברת בעברית כמעט נטולת מבטא. "בשוויץ לימדו אותנו עברית ושמענו המון שירים בעברית גם בבית הספר, בתנועות הנוער, בבית וגם בחברה היהודית. אישית אני דוברת חמש שפות – עברית, אנגלית, גרמנית, שוויצרית וצרפתית".
"אני מאוד אוהבת אנשים חמים, אבל זה אחרת משוויץ. לקח לי זמן להתרגל ולא הייתי רגילה לבירוקרטיה בארץ. זה היה קצת שוק לילדה בת 18. היה לי קשה לעזוב את המשפחה ואת שוויץ - לעזוב את הבית בו גדלתי, את האחים הקטנים ואת כל מה שהכרתי, אבל זה ממש היה שווה את זה והייתי עושה את זה שוב. מבחינתי ישראל זה הבית שלי, אני מאוד אוהבת את המדינה, את מה שאני עושה, את החוויות שאני צוברת פה, האנשים והאווירה. זה שווה כל רגע".
"רואה את עצמי במאה אחוז בישראל בעתיד"
"כרגע אני בשירות לאומי, אבל עוד כמה חודשים אני מסיימת שנה ראשונה ומתכננת להישאר לשנה שנייה של שירות", היא מסכמת. "אחרי השירות אני רוצה ללמוד – אני מאוד מתעניינת בשפות ודיפלומטיה ויחסים בינלאומיים ומדעי המדינה. נראה לי שאכנס לתחום הזה ואחרי זה אלוהים גדול, אבל אני רואה את עצמי במאה אחוז בישראל בעתיד. אני כאן ואני שלמה עם העלייה שלי ומאמינה שלעשות עלייה ולהגיע לישראל זאת חוויה שבחיים לא אשכח. זה קשה, ויש ימים ממש קשים, אבל זה שווה כל רגע. יש לי אמון במדינה הזאת".
"יש לנו מלא סיפורי הצלחה", מסכמת האוזי. "אני חושבת שההצלחה של התוכנית היא לראות את הבנות עובדות ולגמרי משולבות בחברה אחרי זה. הייתה לנו בת שירות שהיום היא עיתונאית ויש בנות שעכשיו מסיימות לימודי רפואה או ממשיכות בשירות וזה מדהים. זה נותן את הכוח והאנרגיה להמשיך. אני מרגישה זכות ללוות אותן ולומדת מהן המון. הן מטעינות אותי באנרגיה להמשיך".
