גם היום, מביתו בלוס אנג'לס, ואחרי שצבר ממון רב כאיש עסקים אמריקני, עדי גיל נזכר בילדותו בשנות ה-60 בשיכון צבא קבע ברמת גן, ובכלב יוסי. "הוא היה כלב רחוב שנפגע ברגלו אחרי תאונה", הוא משחזר בשיחה איתנו. "אף אחד לא דאג לטפל בו כי איש לא חשב שזה חשוב. זה היה נורא בעיני. לא היה לו אף אחד. למה לא לעזור לכלב פצוע? היה אפשר לקחת אותו לווטרינר. גיליתי שכולם היו חסרי עניין בלעזור למישהו אחר, גם ההורים שלי. אנשים הם אנוכיים ואכזריים". שנים רבות עברו מאז, אבל הזיכרון של הכלב יוסי ממשיך ללוות אותו גם היום, בגיל 64, כשהוא מקדיש את כל זמנו, מרצו והונו להגנה על בעלי חיים ברחבי העולם. מארצות הברית עד יפן דרך ישראל.
8 צפייה בגלריה
"בעלי חיים הם במקום נחות. לבני אדם לא אכפת מהם". גיל עם כלבתו האהובה קיילה בביתו בלוס אנג'לס
(אלבום פרטי)
אביו של עדי, כפי שהוא מעדיף שיקראו לו בצברית לא מתנצלת, היה מהנדס, ושימש בכיר בחברת פקר פלדה. הוא עצמו הלך בדרכו כשהתקבל למגמת האלקטרוניקה באורט סינגאלובסקי. הוא התגייס לחיל האוויר וזומן לקורס טיס, אך נשר ממנו אחרי כחצי שנה ואת יתרת שירותו הצבאי, כולל שנה אחת בקבע, בילה ביחידה סודית של החיל, בה יישם את הידע הטכנולוגי שלו.
אחרי שיחרורו עבד בחברה לחומרי בנייה שאביו קנה בקרית מלאכי. "בעיניו לא היה לי עתיד, אז הוא גיבש בשבילי תבנית להשתלב בה", הוא אומר. אבל עדי, שמגדיר עצמו מורד, לא הצליח להשתלב. העבודה המשרדית שיעממה אותו, וכסוכן מכירות לא זכה ליחס רציני, נוכח גילו הצעיר. הוא עזב את החברה, עבד בחברת פיאט, ואחר כך היה טכנאי קול בחברה למערכות צליל. בסופו של דבר, החליט לחתוך ולצאת להרפתקה בארצות הברית.
הוא נחת בניו יורק, ומצא עבודה כמכונאי רכב. אחרי שחסך קצת כסף, קנה מכונית ויצא למסע מחוף לחוף, כל הדרך אל קליפורניה, שם התגוררו כמה חברים ישראלים. אחרי שהתמקם בלוס אנג'לס, עבד כמכונאי נייד, אך כשקיבל הצעה לעבוד בחברה לשירותים אודיו-ויזואלים בהוליווד, הוא קפץ על ההזדמנות. את הכסף שהצליח לחסוך הוא השקיע ברכישת ציוד הקרנה שאותו הוא השכיר. המהלך הזה הביא לפיטוריו, כי מעסיקיו ראו בו מתחרה. בנסיבות החדשות, פנה לקדם את העסק העצמאי שלו והשיג גיג, חלטורה, בהפקת הסדרה America’s Funniest Home Videos מרשת ABC.
החוזה הזה הניב לו עשרות אלפי דולרים, אותם השקיע בשיפור הציוד שברשותו. הוא קנה עוד ועוד מקרנים (בין השאר, גם אחד מסטיבן ספילברג) ושם ידיו על כמה מתקדמים ויקרים במיוחד, אותם השכיר באופן בלעדי. כך יצר לעצמו שוק חדש, שהתרחב מהפקות טלוויזיה עד לאירועים מגה-זוהרים בהוליווד, בהם גם טקסי האוסקר והגראמי. זו הייתה הפריצה לה חיכה. החברה American Hi Definition, שהקים ביחד עם שותפו ארז רם ב-1992, שגשגה. חמש שנים אחר מכן פתח חברה נוספת בשם Sweetwater, שעסקה בשירותי הפקה ניידים, וכך הוא סיפק ציוד גם לתוכניות של ג'יי לנו, אלן דג'נרס, ג'ימי קימל, ראיין סיקרסט ואחרים. ב-2010 מכר את החברות, שהעסיקו כחמישים עובדים. את ההון הנאה שנותר בידיו החליט להקדיש להגנה על זכויות בעלי החיים ורווחתם.
8 צפייה בגלריה
התקרית שזכתה לפרסום: הסירה "עדי גיל" שהעמיד לטובת ארגון Sea Shepherd, אחרי ההתנגשות בים
(אלבום פרטי)
8 צפייה בגלריה
"ביפן מנעו ממני גישה דרך היבשה אז רכשתי ספינה קטנה והייתה לי גישה דרך הים". גיל על הסירה
(אלבום פרטי)
הספינה שלו טבעה ויצרה סקנדל תקשורתי
"אין לי משפחה ותמיד אהבתי חיות", אומר עדי, אך מציין כי ההבשלה שלו כאקטיביסט הגיעה שנים אחרי שעזב את ישראל, בסעודה צמחונית עם חברתו לרגל חג ההודיה. "הייתה יוזמה כזאת, לאמץ באופן סמלי תרנגולי הודו בתמורה לתשלום, וכך עשיתי (כדי לחנון אותם מיעדם המקורי, לשמש המנה העיקרית בסעודת החג, א"ב). קיבלתי גלויה עם תרנגול ההודו שזכה לשם שלום, ואולי בהשראתו החלטתי לעשות שלום עם בעלי החיים להיות צמחוני. בהתחלה ויתרתי על בשר בקר, בהמשך גם עוף ודגים, ואז הפסקתי לאכול גם ביצים וחלב והפכתי טבעוני". גיל מעיד כי המודעות שלו הלכה והתחדדה מיום ליום. "הלכתי להפגין למען כלבי הים בקליפורניה, ומישהו אמר לי שאני צבוע כי אני נועל נעלי עור. חשבתי שהוא צודק, ומאז לא רכשתי יותר נעלי עור. אבל אני לא טהרן, ולא מושלם. יש לי, למשל, אוסף מכוניות ישנות. בחלקן יש מושבי עור, ובכל זאת רכשתי אותן".
אבל הרגישות של גיל כלפי בעלי חיים לא התמצתה רק בתזונה ואורח חיים. הוא פנה לפעילות ציבורית ופילנתרופיה בנושא, ואלה הביאו לו צרות צרורות וגם פרסום, אם כי לא תמיד חיובי. בינואר 2010, תרם גיל את הספינה שבבעלותו, Ady Gil לטובת מבצע של ארגון סי-שפארד (Sea Shepherd) בהנהגת פול ווטסון, שניסה לעצור ציד אוניות יפניות שעסקו בציד לווייתנים באנטארקטיקה. גיל עצמו לא השתתף בפועל במבצע. צוות הספינה ניסה לחתור למגע עם האונייה היפנית, ובעקבות תמרונים מסוכנים התרחשה התנגשות בלב ים. הנזק לספינה היה קטן יחסית ובר תיקון, אולם ווטסון, כך מספר גיל, העדיף להטביע אותה כתעלול יחסי ציבור, ליצירת הד תקשורתי ולצורך גיוס תרומות.
"במקור התכוונתי לממן את רכישת הספינה לסי-שפארד, אבל בגלל בעיות חוקיות, הסכמתי שהספינה תהייה בבעלותי, באמצעות חברה הרשומה תחת דגל ניו זילנד. זה הכשיר את מעמדה של הספינה, ואפשר לי להחכיר אותה לארגון לצורך המאבק בציידי הלווייתנים", הוא מסביר. "זה היה מבצע בולשיט, כי בדיעבד לא היה סיכוי למאבק הזה. אבל, בזכות המקרה הזה אוסטרליה וניו זילנד החליטו לתבוע את יפן על צייד לא חוקי במים הטרטוריאלים שלהן". המקרה זכה לכיסוי תקשורתי עולמי וגיל קיבל טלפונים מ-CNN ו-MSNBC, וכמעט מכל ארגון למען בעלי חיים, שפנו אליו בבקשה לעזרה כספית.
הסיפור עם ווטסון הסתבך בהמשך לתביעה משפטית, גיל קיבל איומים מצד אקטיביסטים המקורבים לווטסון, וזכה להגנה צמודה מהמשטרה. אבל הוא נשאר נחוש להגן על בעלי חיים. "כשגיליתי על טבח הדולפינים בעיר טאג'י שביפן החלטתי לנסות ולעשות משהו בעצמי לטובת ההפסקה של זה". אמר, ויזם מהלך אקטיביסטי משלו.
הבעיה הייתה שביפן כבר הכירו את השם עדי גיל, בעקבות התקרית באנטארקטיקה, ולא קיבלו את פניו בברכה. לרשויות שם נודע מבעוד מועד על בואו, והן ניהלו אחריו מעקב. "מנעו גישה לחוף דרך היבשה, אז רכשתי ספינה קטנה, וכך הייתה לי גישה דרך הים", הוא חושף. "הם לא ידעו איך להתמודד עם זה, אז הם המציאו כל מיני כללים כדי להקשות עלי. תכננתי לעשות משהו לא חוקי כדי למנוע מהדולפינים להתקרב אל החוף, אבל היה לי ברור שהיפנים יערכו חיפוש על הספינה ויחרימו את הציוד שלי. לא רציתי לבלות שנים בכלא היפני אז העדפתי לא למתוח את הגבולות במקרה הזה. ניסיתי לעשות כמיטב יכולתי, אבל בסופו של דבר זה לא היה מועיל במיוחד חוץ מכמה תמונות בפייסבוק".
"כשמדובר בבעלי חיים.. קשה לגרום לבני אדם לשנות את דעתם בשיחה. אני לא מצליח אפילו לשכנע את הרב בשכונה שלי לחדול משימוש בתרנגול במנהג הכפרות ביום כיפור. הוא לא מוכן לקבל דעה שונה מהאמונה שלו. לכן, לפעמים נדרשת מהלומה כדי לעורר תודעה. זה מביא יותר תועלת מנזק"
עד כמה רחוק אתה מוכן ללכת?
"אפשר להגיד שהלכתי די רחוק עם הספינה שלי, אבל במקרה של אנטארקטיקה המאבק היה נגד ציד לא חוקי במים שלא שייכים ליפן. ולכן היה מוצדק בעיני לנקוט באמצעים לא חוקיים כדי לעצור אותם. כשמדובר בבעלי חיים, זה לא רק הדבר הנכון לעשות אלא הדבר ההכרחי. קשה לגרום לבני אדם לשנות את דעתם בשיחה. אני לא מצליח אפילו לשכנע את הרב בשכונה שלי לחדול משימוש בתרנגול במנהג הכפרות ביום כיפור. הוא לא מוכן לקבל דעה שונה מהאמונה שלו. לכן, לפעמים נדרשת מהלומה כדי לעורר תודעה. זה מביא יותר תועלת מנזק. לא הכל מותר, אבל למתוח את הכללים זה הדבר הנכון לעשות לפעמים".
8 צפייה בגלריה
גיל עם קופים בחוות מזור, אותם פדה בכמעט 2 מיליון ד' מכספו, כפי שהופיע בכתבה של אמיר שואן מ-2015
(צילום דנה קופל, ארכיון ידיעות אחרונות)
ניצח את ה-FDA: ללא ניסויים בבעלי החיים
למרות הלוחמנות הנחושה והנטייה הטבעית שלו למרוד, ההישג הגדול ביותר של עדי הגיע דווקא כאשר שיחק על פי הכללים. מהלך שיזם ב-2012 לעצירת ניסויים בבעלי חיים, התגבש לכדי הצעת חוק, שממש לאחרונה התקבלה ונכנסה באופן רשמי לספר החוקים האמריקני. בעקבות כך, עודכן תקנון מנהל התרופות האמריקני (FDA) והוא אינו מחייב יותר ניסויים בבעלי חיים כתנאי לאישור תרופות. "כולם יודעים שאי אפשר להעריך רעילות של תרופות או מידת יעילותן באמצעות ניסויים בחיות, מכיוון שה-DNA שלהן שונה משלנו. אז למה מאז 1939 אף אחד לא שינה את השיטה? כי כולם מפחדים לצאת נגדה. אני קיוויתי שיהיה אפשר לאלץ אותם לשנות גישה ולכן היינו צריכים לדחוק את ה-FDA לפינה, ולגרום להם להתמודד מול הטיעונים שניסויים על בעלי חיים אינם חיוניים להדגמת עמידות בני אדם בפני הרעלה".
היוזמה השאפתנית של עדי נעשתה באמצעות ארגון בשם CRS ("המרכז למדע אחראי") אותו הקים ביחד עם השחקנית והאקטיביסטית אלכסנדרה פול ("משמר המפרץ") באופן אנונימי בגלל ש"פוליטיקאים לא אוהבים פעילי זכויות חיות". מדענים ידועי שם שימשו כחברים בוועד המנהל, ובתמיכתם הוגשה התביעה נגד ה-FDA. המאבק המשפטי נכשל, מכיוון שהתובעים לא הוכיחו שנגרם להם נזק, אבל עבודת התשתית שנעשתה שימשה כבסיס ליוזמה חדשה בהובלת לוביסטים בוושינגטון הבירה, שנפלה על אוזניהם הקשובות של הסנאטורים קורי בוקר הדמוקרטי ורנד פול הרפובליקני. הצעת החוק שלהם עברה בסנאט, וב-29 בדצמבר 2022, הנשיא ג'ו ביידן חתם על החוק שנכנס לתוקף. "לעזור לבעלי חיים זה משהו שאתה רוצה לעשות אם אתה רוצה להיות סנאטור מגניב, ולא ממש משנה לי מאיזה צד של המפה הפוליטית אתה", מסביר גיל.
הוא תורם סכום של כמיליון דולר בשנה ליוזמות להצלת בעלי חיים ברחבי העולם, חלק מהן בישראל. בעבר תרם כ-100 אלף שקלים לבניית כלוב לנשרים בחי-בר אחרי השריפה בכרמל, והוא תומך בפעילה שרון כהן, שמחלצת חמורים וסוסים מבעלים מתעללים. ב-2014 הוא התפרסם בישראל כמי שהביא לסגירת חוות הקופים במושב מזור, והציל את חייהם של 1,250 קופים כשפדה אותם בתמורה לסכום של 1.8 מיליון דולר
8 צפייה בגלריה
יצר לעצמו שוק שהתרחב מהפקות טלוויזיה עד לאירועים מגה-זוהרים בהם טקסי האוסקר והגראמי. גיל
(אלבום פרטי)
8 צפייה בגלריה
אחרי השריפה בכרמל תרם כ-100 אלף שקלים להקמת כלוב נשרים בחי-בר. גיל על רקע הספינה במרינה
(אלבום פרטי)
תורם מיליון דולר בשנה להצלת בעלי חיים
כיום, גיל מנהל שירות להצלת כלבים וחתולים בלוס אנג'לס, אך ממשיך בפעילות הפילנתרופית הנרחבת שלו. הוא תורם סכום מוערך של כמיליון דולר בשנה ליוזמות שונות להצלת בעלי חיים ברחבי העולם, חלק גדול מהן בישראל. בעבר תרם כ-100 אלף שקלים לבניית כלוב למען נשרים בפארק החי-בר, אחרי השריפה בכרמל. הוא תומך בפעילה שרון כהן, שמחלצת חמורים וסוסים מבעלים מתעללים. ב-2014 הוא התפרסם בישראל כמי שהביא לסגירת חוות הקופים במושב מזור, והציל את חייהם של 1,250 קופים כשפדה אותם בתמורה לסכום של 1.8 מיליון דולר. כך, גיל ממשיך להיות מעורב במאבק לשמירה על זכויות בעלי החיים ורווחתם גם במולדתו, למרות שהוא עצמו התנתק מישראל ואף ויתר על האזרחות שלו.
"למה אני משקיע בישראל? כי למרות הכל, יש לי סימפטיה למדינה שגדלתי בה, למרות שגם זה מתערער. אני רואה מה קורה היום ואני מרגיש בר מזל שאני לא גר שם יותר. יש אנשים מדהימים בארץ, אבל אני לא בוטח בממשלה. תראה מה קורה בים המלח, כבר לא נשאר שם ים. הישראלים והירדנים החריבו את המקום המיוחד הזה בגלל תאוות בצע, לנצל את המינרלים ולעשות כסף. באופן כללי, בני אדם רק חושבים על עצמם".
במקרה שלך, הפתגם 'עניי עירך קודמים' נוגע להעדפת עולם החי על פני האנושות. הרי לא חסרים בני אדם נזקקים וחולים.
"תמיד רציתי לעזור למי שמופלה לרעה. אני זוכר שכשהייתי בן עשר היה ילד שחלה ב-ALS. הוא היה החבר הכי טוב שלי, ולא הייתה לו תקווה. הייתי מלווה אותו בבית ספר ודוחף את כסא הגלגלים לכל מקום. הרגשתי שאף אחד לא רוצה להיות חבר שלו כי אי אפשר היה לרכוב איתו על אופניים או משהו כזה. הוא מת צעיר. תמיד היה לי צורך לעזור למי שנזקק לעזרה, אבל כשהתבגרתי פניתי להתמקד בחיות. אין להן תקווה. לבני אדם, לא משנה היכן הם חיים בעולם, יש מי שיושיט עזרה. כלבים וחתולים נמצאים במקום הכי נחות, וכך גם סוסים וחמורים ודולפינים ולווייתנים. לבני אדם לא אכפת מהם".
בניגוד לחיות, בני אדם יכולים להכיר תודה.
"חיות אולי לא מכירות תודה באופן מילולי, אבל מעולם לא הותקפתי בידי בעל חיים שעזרתי לו. לעומת זאת, בהחלט חטפתי מהלומות מאנשים שעזרתי להם, אפילו קרובים. אתה עושה משהו טוב למען אנשים ואז הם מתנהגים בכפיות טובה. כשהם לא צריכים אותך יותר, לא אכפת להם ממך".
על פי גיל, בניגוד לבעלי החיים, יחסו לבני אדם מלווה בחשדנות רבה, בגלל לא מעט אכזבות שחווה לאורך חייו. האחרונה והקשה ביותר לדבריו הייתה מצד בני משפחתו. "איך אני יכול לבטוח בבני אדם אם אפילו אמא שלי אכזבה. רכשתי למענה בית משלה כי היא רצתה לגור בנפרד מאבא שלי. שילמתי על שיפוץ המבנה. היא גרה שם 12 שנה, אבל כשהיא הלכה לעולמה התברר לי שכלל לא ציינה את השם שלי בצוואתה".
הפרשה הכואבת הזו מהשנים האחרונות, חיזקה בו את ההכרה וההחלטה שאחרי מותו יוריש את כל הונו, כולל אוסף המכוניות הגדול שלו, לטובת שמירה על בעלי החיים וזכויותיהם. "אין לי משפחה. מלכתחילה התכוונתי להוריש את כל ההון שצברתי לבעלי החיים, אבל חשבתי להשאיר משהו גם לקרובי משפחה מסוימים. אבל אחרי האירוע הזה, זה כבר לא יקרה".
עוד ישראלים שמפיצים טוב בעולם:
- נבחרת הישראלים הטובים של 2021
- נבחרת הישראלים הטובים של 2022
