ג'יימס מתיו ברי כתב בספרו האלמותי "פיטר פן", שבכל פעם שילד אומר שהוא לא מאמין בפיות - פיה מתה. ילדים רבים שגדלו סמוך לעין פית - פנינת טבע מקסימה וחשאית בצפון רמת בגולן, גדלו עם האמונה ששם, בטבע הפראי לצד המעיין המְפַכֶּה, מתגוררות פיות. מדובר באחד מהאזורים היפים בישראל שבו זורם נחל פרע, יובל של הבניאס, שזורם כל השנה, ויש נביעות מים צלולות, עצים ענפים, תחנות קמח עתיקות ושני כפרים סוריים חרבים.
13 צפייה בגלריה
ילדי האזור התחפשו לפיות והצטלמו לצד המעיין האהוב, בשאיפה לעורר מודעות למאבק
(צילום: מוריאל עציוני)
לפני כשלושה חודשים אישרה הוועדה החסויה למתקנים ביטחוניים (ולמ"ב) תוכנית להקמת לש"בייה - מתחם אימוני לחימה בשטח בנוי, שידמה מרחב אורבני לבנוני, שעבורו ייבנו כ-80 בניינים בגבהים משתנים במקום המכונה גם עמק האלות והבוסתנים. הולמ"ב מוחרגת מהוראות חוק התכנון והבנייה ומכל מחויבות להליכי התכנון האזרחיים. דיוני הוועדה והפרויקטים הנדונים בה סודיים, ונעדרים כל פיקוח ציבורי, גם בדיעבד. ארגוני הגנת הטבע הממשלתיים אמנם נתנו לפרויקט אור ירוק, אך תושבי האזור ופעילי סביבה נחושים, שגילו על כך במפתיע רק לפני כחודש, פתחו במאבק ציבורי.
צפו בסרטון שמסביר את המאבק לשמירה על עין פית:
עין פית
על העצומה שכותרתה "מצילים את גן העדן של עין פית" חתמו כבר למעלה מ-26 אלף בני אדם, החוששים ש"העמק השלו יהפוך לסכנת זיהום". כחלק מפעולות המחאה התחפשו ילדי האזור לפיות והצטלמו לצד המעיין האהוב, בשאיפה לעורר מודעות למאבק על השמירה על מי המעיין הצלולים, האלות, האלונים ושאר הבוסתנים, חיות הבר הרבות, ומי יודע, אולי גם כמה פיות שמתגוררות שם כבר שנים.
13 צפייה בגלריה
"מדובר באחד מהאזורים היפים בישראל שבו זורם נחל פרע, יובל של הבניאס"
(צילום: מוריאל עציוני)
"מה את עושה פה עם השרוואל שלך? יש פה חיות?"
הילדים ששכשכו במים הצלולים, ניגשו גם לאוהל המחאה, לחזק ולחבק את עינת לסט שהעתיקה את מקום מגוריה למאהל מחאה בעין פית. לסט (25) במקור מלהבים, התגוררה עד לא מזמן ב"עץבעיר" - קהילה אקולוגית תל אביבית, אך כששמעה על המחאה המתגבשת, לא יכלה לעצור בעצמה ועלתה צפונה. "אני ממש אוהבת את רמת הגולן, אני מטיילת פה המון אבל לא הכרתי את המקום. בגלל שאני מתעסקת באקולוגיה ישר הגיע אליי שיש מחאה. כששמעתי שיש מאהל מחאה ידעתי שאני צריכה להיות כאן, הגעתי בראשון ליוני".
את לבד שם?
"לא. יש עוד אנשים שגרים בנחל, אז אני לא לבד מבחינת מגורים, אבל אני האחראית על המאהל, מדי פעם חברים באים והולכים. יש גם המון-המון מבקרים, ואני מסבירה להם, מספרת פרטים, מתחזקת את המאהל".
איך זה לגור בטבע?
"במקום כזה זה בליס רציני. הגוף שלי מרגיש ממש טוב".
13 צפייה בגלריה
"כששמעתי שיש מאהל מחאה ידעתי שאני צריכה להיות כאן". עינת לסט בעין פית
(צילום: נתן רפאלי)
מה את עושה עם אוכל, קניות, נטפליקס?
"לא צריך נטפליקס, למרות שיצא לי לראות הרצאה ולשמוע פודקאסט, אני פשוט מבקשת מאנשים להטעין את הטלפון ומסתדרת. אוכל הרבה מהחברים מביאים, גם מי שגר פה בנחל וגם אנשים טובים, פשוט כזה: 'הבאנו לך מלון ואבטיח'. היה למשל מישהו שהגיע במקרה ובכלל לא ידע על המאהל, הוא שאל מה אני צריכה ועשה לי קניות בחנות טבע. אני אוכלת רק אורגני ולא מכניסה לגוף מזון מתועש".
"אם את רוצה לקבל מנת דיכאון אז את מוזמנת להגיע ללש"ביית זעורה. עכשיו גילחו שם את ההר, יש להם שופלים, יש שם טרקטורים ובאמת פגיעה בטבע בצורה מחפירה, פשוט מחפירה. זה היה מקום עם מבנים כאלה ישנים בתוך בוסתנים שאפשר ללכת ולקטוף, רוב הזמן היה אפשר פשוט להסתובב שם, ועכשיו יש גדרות מכוערות וגבוהות".
ואיפה מתקלחים?
"אני גרה במעיין שהמשמעות של השם שלו זה 'העין הצלולה'. עין פית - צלול, חד, נפלא, אז המים מאוד צלולים וזכים".
יש את השאלה ההיפותטית של עץ נופל ביער ואיש לא שומע, האם הוא עושה רעש או לא? את יושבת באוהל, מי יודע בעצם שאת מוחה?
"אני יושבת באוהל כי צריך לשבת באוהל. זה טוב בפני עצמו. טוב שאנשים נפגשים סביב מאבק על טבע ושמירת טבע, טוב שאנשים חיים בטבע בצורה הרמונית איתו, ויש מפגשים שקורים עם חברים חדשים שמגיעים, זה קודם כול. בתוך זה אני גם מאמינה שיש השפעה כלשהי, אני לא יכולה למדוד אותה, לא יכולה להגיד 'עשיתי היום עשר שיחות עם אנשים, היום עשיתי 30 שיחות', אולי ביום אחד עשיתי שתי שיחות והן היו מאוד-מאוד משמעותיות לכולנו? אז אני לא יכולה להגיד רציונלית מה הדבר הזה עושה, אבל אני יודעת שמה שאני עושה כאן משפיע, איך? אני לא יודעת הכול".
העניין הוא שמי שמגיע למקום כבר איכשהו מודע ויודע, והוא חלק מהמאבק.
"לא. מגיעים לכאן המון-המון מטיילים, והרבה מהם לא יודעים על המאבק, או שיודעים ממש בקטנה, והתפקיד שלי כאן זה להסביר. אני מסבירה להם על הכפר, הטבע, המסדרון האקולוגי, הרבה פעמים זה מגיע לעוד נושאים סביב היחס של האדם לטבע. הרבה אנשים מתעניינים אם ההורים שלי מסכימים ואם צריך להביא עובדת סוציאלית. הם שואלים: 'מה את עושה פה עם השרוואל שלך? יש פה חיות?', אז מהבחינה הזאת הכול בסדר. ההורים שלי מודעים ולא צריך להביא עובדת סוציאלית. חוץ מזה יש לי גם עמוד פייסבוק די פופולרי, ואני כותבת בו פוסטים שבאים מהלב".
13 צפייה בגלריה
"כנראה שיהיה די קשה להזיז אותי. מה יגרום לי להפסיק כאן? לא יודעת". עינת לסט בעין פית
(צילום: נתן רפאלי)
את הרקע על המקום שבו היא גרה כעת, לסט חקרה ברשת ולמדה המון ממטיילים ותיקים באזור. "בכפר עין פית הייתה כנראה התיישבות לאורך כל ההיסטוריה, אבל לא נעשה מחקר ארכיאולוגי מקיף. לפני 350 שנה הגיעו לכאן העלאווים מצפון סוריה, והתיישבו ברג'אר, בזעורה ובעין פית. רובם היו פלאחים, גידלו אורז, טבק, חיטה וקנים שרואים כאן, עסקו בנפחות ובקליעה, הם היו במעמד גבוה יותר משאר הכפרים מסביב. היה כאן בית ספר, חשמל, מרצפות ובטון. הם גרו פה עד 1967".
ומה יש במקום עכשיו?
"חורבות של הכפר. אחרי שהתושבים ברחו מכאן אז, כמו בכל הכפרים בגולן ובאזור הזה, הגיע חיל ההנדסה ופוצץ את הבתים. עכשיו רואים את החורבות מהפיצוצים האלה, וגם קליעים מהתקופה שהשתמשו במקום כמתחם אימונים".
13 צפייה בגלריה
"סולר וחומרים כאלה בזמן האימונים יכולים לזהם, זאת הסכנה שנשקפת למעיין".
(צילום: מוריאל עציוני)
ויש מעיין שהוא חלק מנחל פרע.
"הוא המקור של נחל פרע, שזורם עד לבניאס, ויש מסדרון אקולוגי מיער אודם עד לבניאס. אני רואה פה המון-המון חיות, ארנבות, צבאים, חזירי בר כמובן, שועלים, צבועים, צבים, שפני סלע יש המון, וגם בעלי חיים יותר נדירים כמו שלושה פרטים של חתול בר. אנחנו בסך הכל מבקשים להשאיר להם מקום, כי גם אם הצבא ינסה לצמצם את הנזק, ברגע שיהיו פה בטון ומכונות וגדר בזמן הבנייה, הם ירחיקו את חיות הבר. הן רגישות לרעש ולכלים האלה, זה לוקח להן את מרחב המחיה, וזה הדבר שהכי חשוב לי. אני כאן קודם כל בשביל חיות הבר שהכי יינזקו ממה שיקרה כאן".
מה מבחינת הצומח?
"יש פה אלונים ואלות אטלנטיות, זכר ליער עצום שהיה בכל רמת הגולן, וזה שהיו פה שני כפרים גרם לכך שלא כרתו את היער הזה בתקופה העות'מאנית. יש פה גם צפצפות,דולבים, ותאנים ותותים שנשתלו, מרקם חיים נורא-נורא מגניב, של גם וגם, צמחיית בר כמו שיש פה בכל מקום, וגם קנים. התוכנית לא אמורה לכרות הרבה עצים, אבל אנחנו יודעים שכשמתחילים בתוכנית, פשוט כורתים".
הבנייה תפגע גם במעיין עצמו?
"100 מטר מהמעיין, מהנחל, לא הולכים לבנות. הבנתי שמתכוונים לשקם חלק ממנו, אבל חפירות עומק לשם הבנייה יכולות לפגוע מאוד באקוויפר שהמעיין נובע ממנו, במים שנמצאים בו. גם סולר וחומרים כאלה בזמן האימונים יכולים לזהם, זאת הסכנה שנשקפת למעיין. גם מבחינת המבקרים - אנחנו לא יודעים איך בדיוק יפתחו או יסגרו לנו את השטח, פתאום הציבור לא יוכל לגשת לכאן באופן חופשי. היום אנחנו נמצאים במין שמורת טבע שעקרונית נמצאת על שטח אש אבל בפועל שנים אנשים ישנים פה ועושים מדורות. אם פתאום יסדירו את זה אז אולי גם יבקשו תשלום. בזמן הבנייה ברור שלא נוכל לגשת לכאן".
הבקשה הרשמית של המוחים היא להפוך את המקום לשמורת טבע. לסט ואחרים מעדיפים שייתנו לציבור או לעמותה שאינה רשות הטבע והגנים, לנהל את המקום. "הייתי רוצה שלא יהיה תשלום, אבל כן שירותי ניקיון ואולי קופה לבחירה אם מישהו רוצה לשלם, ואני רוצה שיהיה פה שיקול אקולוגי ובמקום שיכרתו, שישתלו עוד עצים. שיהיה שיקום במקום הרס ובטון", מסבירה לסט.
13 צפייה בגלריה
"עכשיו אני גרה במקום הכי נידח בעולם כביכול, וגם אני קמה לקולות שיפוצים שאני שומעת מזעורה, מהכלים הכבדים שנמצאים ממש פה למעלה". עינת לסט.
(צילום: נתן רפאלי)
צה"ל חייב הרי להתאמן איפשהו, והסיבה שאולי הוא בחר באזור היא כי יש שם חורבות והוא צריך להקים לש"בייה לביטחון כולנו, לא?
"יש עוד שטחים ליד זעורה, שזה מחנה האימונים הוותיק. החברה שתבצע את הבנייה הציעה לפנות את השטח הזה והצבא סירב, הוא לא באמת בדק חלופות כמו שצריך, ואני רואה שיש חלופות. כרגע הסיבה שמתעקשים על המקום הזה לא קשורה לביטחון המדינה, אלא לכך שהשקיעו פה המון זמן וכסף, ולא רוצים לבטל את התוכנית כל כך בקלות אחרי שהשקיעו את כל האנרגיות כאן".
אילו אנרגיות כבר הושקעו?
"מ-2020 כבר מתכננים את המקום הזה ורשות הטבע ורשות העתיקות אישרו, צריך היה לשלם להם בתהליך הזה, והיה פה בטח מהנדס ולתכנן תוכנית לוקח שנים".
מהם הנימוקים לאישורים של הגופים האלה?
"אומרים שיש פה הבדלי גובה בין זעורה לכפר פית, וזה בעצם מה שייתן את היתרון באימונים. רוצים שזה ידמה מעבר בין כפר לבנוני נמוך, לכפר גבוה יותר. אותי זה לא מספק כי אני יודעת שיש עוד לש"ביות, ושרוב הזמן הן עומדות ריקות, כולל הלש"בייה בזעורה שמעלינו. באים לשם פעם בכמה חודשים. בזעורה ב-67', שנייה אחרי שהתושבים ברחו, הפכו את המקום ללש"בייה והתחילו להתאמן. ואחרי שכל כך הרבה זמן הרסו אותה, אז בונים אותה מחדש ברגעים אלה ממש. אם את רוצה לקבל מנת דיכאון אז את מוזמנת להגיע ללש"ביית זעורה, עכשיו גילחו שם את ההר, יש להם שופלים, יש שם טרקטורים ובאמת פגיעה בטבע בצורה מחפירה, פשוט מחפירה. זה היה מקום עם מבנים כאלה ישנים בתוך בוסתנים שאפשר ללכת ולקטוף, רוב הזמן היה אפשר פשוט להסתובב שם, ועכשיו יש גדרות מכוערות וגבוהות. אגב היה מאבק גם על זעורה, ולא הצליחו והנה התוצאה. עכשיו אני גרה במקום הכי נידח בעולם כביכול, וגם אני קמה לקולות שיפוצים שאני שומעת מזעורה, מהכלים הכבדים שנמצאים ממש פה למעלה".
13 צפייה בגלריה
"חפירות עומק לשם הבנייה יכולות לפגוע מאוד באקוויפר שהמעיין נובע ממנו, במים שנמצאים בו".
(צילום: מוריאל עציוני)
את הריאיון לסט עוצרת לרגע לבקשת מבקרת במקום שרוצה להצטלם איתה. "וואו, מישהו מבקשת לצלם אותי בזמן שאני מדברת עם הכתבת מ-ynet. אני סלב, אימא יכולה להיות גאה עכשיו", היא מחייכת.
את מאמינה שתצליחי?
"מה זה אני אצליח? הבריאה תדאג לזה שאני אצליח. הדברים קצת יותר מסובכים מזה, ווואלה אני מאמינה שכן, כי אם לא הייתי מאמינה שכן כנראה שלא הייתי כאן. אז יש לי איזה אופטימיות, הרבה פסימיות לגבי לאן העולם שלנו הולך, אבל במאבק הזה יש לי איזה אופטימיות".
ומה יגרום לך לעזוב? אם נגיד יגיעו בולדוזרים, תעמדי בגופך? איפה תיגמר המחאה מבחינתך?
"יש עוד כמה חודשים עד שיגיעו בולדוזרים, אז אני יכולה קצת לדחוק את המחשבה הזאת הצידה. אני לא יודעת, בינתיים נורא טוב לי כאן. כנראה שיהיה די קשה להזיז אותי. מה יגרום לי להפסיק כאן? לא יודעת".
"גיליתי שכשאנשים קמים לפעול על פי צו ליבם, על פי אמת ורצון נקי, והם פועלים בחיוביות עבור יצירת פתרון, הם יצליחו לעשות הכול".
"ויתור הוא אפילו לא אופציה שקיימת"
תוך כדי השיחה עם לסט עלתה בראשי דמותה של מוחה אחרת, עדי לוסטיג, שבהיותה בת 18, הצליחה כנגד כל הסיכויים, לעצור את הבנייה שתוכננה בחוף פלמחים ומאז בזכותה יש במקום גן לאומי. "שמעתי אותה פעם מדברת, וואו, היא מהממת ממש", נרגשת לסט. "היא בהחלט נתנה לי המון השראה. אנשים כבר אמרו לי 'את כמו הזאתי מפלמחים'".
13 צפייה בגלריה
"לא הבנתי מה זה הכוח העצום הזה שמניע אותי להישאר למרות כל הקשיים, האיומים, וחוסר האמונה המוחלט שהייתה סביבי". עדי לוסטיג
הרמתי טלפון ללוסטיג (שכבר בת 33) וגיליתי שכיום היא מרצה על הסיפור שלה "בשביל לגרום לאנשים להאמין בעשייה ובכוח שלנו כציבור, והאחריות שיש לנו לשנות, וזה שאין דבר כזה בלתי אפשרי", היא מייעצת ועוזרת להמון מאבקים שמתקיימים ועובדת על "תוכנית מגן על השטחים הפתוחים שלנו דרך קהילה וחינוך".
"לפני כמה ימים מישהו שאל אותי, אם הייתי פוגשת אותי בת ה-18, מה הייתי אומרת לה בשלוש מילים? הדבר הראשון שעלה לי זה 'תמשיכי בדיוק ככה!', יום למחרת זכיתי לשמוע על עינת, וזה בדיוק מה שאני רוצה להגיד לה עכשיו", אומרת לוסטיג.
"בתקופה שהייתי בחוף פלמחים כשהכול רק התחיל, לא הבנתי מה זה הכוח העצום הזה שמניע אותי להישאר למרות כל הקשיים, האיומים, וחוסר האמונה המוחלט שהייתה סביבי. היום אני יודעת שהדבר הזה היה ידיעה, ברורה וצלולה - שאני עושה את הדבר הנכון, ידיעה שהמציאות היחידה שיכולה להתקיים היא שהחוף הזה יינצל ושאין שום אפשרות אחרת", היא חורצת.
13 צפייה בגלריה
"כשאנו פועלים בצורה כזו, ויתור הוא אפילו לא אופציה שקיימת. הפעולה למען דבר שהוא הרבה מעבר לעצמנו מסירה כל פחד או חשש מעלינו". עדי לוסטיג כיום
"גיליתי שכשאנשים קמים לפעול על פי צו ליבם, על פי אמת ורצון נקי, והם פועלים בחיוביות עבור יצירת פתרון, הם יצליחו לעשות הכול. וזה בדיוק מה שאני רואה עכשיו בעינת. החיים שלה הולכים להשתנות, היא הולכת לגלות כמה כוח יש לה, כמה ניתן לעשות עם הקשבה לאמת ולא לפחדים וחששות שחיי היום-יום מציבים בפנינו כל הזמן", מוסיפה לוסטיג.
"הצעד הראשון והכי קשה עבורי היה לשכנע את האנשים שאפשר", מודה לוסטיג. "שיש לנו כוח, שיש לנו אחריות, שזה בידיים שלנו, שאנחנו אלה שחייבים לפעול כדי להגן על מה ששלנו ותוך כדי כל זה, להמשיך להחזיק בידיעה הזו למרות שכולם אומרים ש'אין סיכוי', ש'אי-אפשר', ש'אין מה לעשות', ש'מה אני חושבת שזה יעזור בכלל?'"
לוסטיג מסכמת במסר אישי ללסט: "זו התחלה של דרך ארוכה, אבל אני מבטיחה לך, עינת, שזה שווה את זה, שגם עם כל הקושי את תודי על כל רגע שפעלת על פי האמת שלך כדי לשמור על הדבר הזה שנותן לנו חיים, שבזכותו אנחנו מתקיימים, הטבע הזה שסביבנו שאנו חייבים להגן עליו. אני מודה לך כל כך. אגיע לבקר ולעשות איתך לילה בקרוב".
13 צפייה בגלריה
"לשמור על הדבר הזה שנותן לנו חיים, שבזכותו אנחנו מתקיימים, הטבע הזה שסביבנו, שאנו חייבים להגן עליו".
(צילום: מוריאל עציוני)
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "מתחם 'עין פית' מצוי בתחומי שטח אש ומשמש לאימונים של צה"ל באש חיה משנת 1982. צה"ל מודע לחשיבות הסביבה שבמתחם ופועל בתיאום עם כלל הרשויות הרלוונטיות כדי לממש את משימתו ללא פגיעה באתרי טבע. הסדרת המתחם שבו יוקם מתקן האימונים נעשתה לאחר קבלת כלל האישורים הנדרשים ובתיאום וליווי צמוד של רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים, רשות העתיקות ויועצי הנוף והסביבה של לשכת התכנון של מחוז צפון. במהלך תכנון המתקן אף שונתה התוכנית במידה מסוימת והוכנסו הגבלות במטרה להגשים את הצרכים הביטחוניים לצד שמירה מיטבית על הסביבה. במתחם המתוכנן עתידים להתאמן כוחות צה"ל ללא שימוש ב'אש חיה', והסדרתו תשפר את נגישות המתחם לציבור בצורה בטוחה, בכפוף לנהלים לעניין הכניסה לשטחי אש. הכניסה לשטחי האש של צה"ל, בניגוד לנהלים ולהוראות צה"ל, מסוכנת ומנוגדת לחוק".
- הפנינג מחאה יתקיים בעין פית ביום שישי ה-7/7 בין השעות 17:00-10:00 ויכלול הדרכות, סדנאות וקבלת שבת עם שי אביבי ומיכל ליבדינסקי. הכניסה חינם בהרשמה כאן.
