תומי (השם בדוי על מנת לשמור על פרטיותו של המרואיין) היה בכיתה י"א כשפגש לראשונה את רס"ן ג'לאא אברהים. ג'לאא, הגיע להתנדב בפנימיית "נווה מיכאל" של משרד הרווחה, אליה תומי הועבר בילדותו מבית הוריו, במסגרת תוכנית חונכות המשותפת למנהלי הפנימייה, לצה"ל ולמשרד הרווחה, בה קצינים משמשים מנטורים לחניכים לקראת גיוסם לצה"ל ויציאתם לחיים עצמאיים.
המפגש הראשוני בין השניים, מודה תומי (19), היה מעט מוזר, קצת מביך אפילו, ולא העיד כלל על הקשר הקרוב והייחודי שעתיד יהיה להיווצר בין השניים בהמשך. "ישבנו אחד מול השני, לא דיברנו בכלל ורק חייכנו זה לזה", הוא משחזר את הפגישה שאותה לא יישכח לעולם. "במשך כמה דקות הייתה שתיקה מביכה, ואז ג'לאא הציג את עצמו והתחיל לשאול אותי כל מיני שאלות עליי. אני זוכר שהיה רגע שהסכמנו שזה מרגיש כמו ריאיון עבודה ושכדאי שנשתחרר קצת".
7 צפייה בגלריה
תומי (מימין) עם ג'לאא ז"ל. "לא היה משהו שלא התייעצתי איתו לגביו"
(צילום: באדיבות המשפחה)
השתיקה המביכה נמשכה גם בשני המפגשים הבאים בין השניים, עד לטיול המשותף למנטורים ולחניכים ברמת הגולן - שם הקרח נשבר באופן סופי. "הייתה שעת ערב מאוחרת, ישבנו שנינו מול מדורה ופתאום נפתחתי בפניו כמו שלא נפתחתי בפני אף אחד אחר מעולם", משתף תומי, "סיפרתי לג'לאא על כל מה שעבר עליי מילדות ובעיקר את זה שאני לא בעניין של להתגייס לצבא. בתפיסה שלי אז השירות בצה"ל היה בזבוז זמן".
ככל שהם נפגשו יותר כך הקשר בין הקצין הלוחם לנער הפנימייה הלך והתהדק, עד כדי כך שתוך זמן קצר תומי שינה את עמדתו בנוגע לשירות הצבאי - והתגייס מתוך מטרה לחולל שינוי במערכת הצבאית ביחסה לנערים ונערות בסיכון, כפי שהוא היה. "ג'לאא ואני הפכנו לחברי נפש. היו שבועות שבהם נפגשנו שלוש פעמים בשבוע. הערצתי אותו והוא היה איש הסוד שלי, והערכתי כל מילה שיצאה לו מהפה. לא הייתה החלטה שקיבלתי ולא התייעצתי איתו לגביה.
"הוא גם היה היחיד שהצליח לשנות את דעתי על הצבא, אבל לא סתם לשנות - אלא ב-180 מעלות", מדגיש תומי, שבחר לוותר על הפטור משירות צבאי והתגייס תחילה ל"חוות השומר" ובהמשך לתפקיד מסווג בחיל המודיעין, בו הוא משרת גם כיום. "ג'לאא האמין בי לאורך כל הדרך, ולא פעם אמר שאין לו ספק שאני מסוג האנשים שמסוגלים לחולל שינוי. בינתיים אני עוד לא מצליח במשימה הזאת, אבל אני חייל צעיר אז אולי זה עוד יקרה בהמשך".
"לא הצלחתי לתפקד"
בין אם השינוי יתרחש בסוף ובין אם לא, ג'לאא כבר לא יזכה לראות אותו - והמחשבה על כך מכאיבה לתומי באופן שרק מי שחווה אובדן טראגי של אדם קרוב, יכול יהיה להבין.
ב-7 ביולי, תשעה חודשים מתחילת המלחמה, ג'לאא - ששירת כמ"פ לוחם בהנדסה קרבית - נפל בקרב מול מחבלים בעזה. את הידיעה על כך תומי גילה במקרה, דרך תמונות וסרטונים שהופצו ברשת. "כשזיהיתי שמדובר בו - לא הצלחתי לתפקד ואפילו להלוויה לא הייתי מסוגל ללכת", הוא משתף.
"ידעתי שהוא בתוך עזה. בפעמים הבודדות שבהן הוא יצא הביתה במהלך המלחמה, היינו נפגשים והוא היה משתף אותי במה שעובר עליו שם, ולמרות כל הקושי והעייפות - הוא תמיד ביקש לשמוע מה קורה איתי. הוא היה כמו האח הגדול שכולם היו רוצים שיהיה להם", מוסיף תומי. "אני מודה שלקח לי זמן להבין עד כמה הלחימה שם קשה ומסוכנת, ואני מניח שזה נבע מתוך ניסיון להדחיק את החרדה ממה שעלול לקרות לו שם".
7 צפייה בגלריה
תומי ומשפחתו של ג'לאא ז"ל במרוץ לזכר הבנים הדרוזים. "הם התרגשו לפגוש אותי"
(צילום: באדיבות המשפחה)
את משפחתו של ג'לאא הוא פגש במהלך השבעה. שם, גילה שחברו הקרוב מעולם לא סיפר לבני משפחתו על ההתנדבות בפנימייה ועל הקשר המיוחד שנרקם ביניהם. "כשהצגתי את עצמי, הם פרצו בבכי והתרגשו מאוד".
"ידענו שהוא איש טוב, אבל לא ידענו עד כמה", אומר בהאה אברהים אחיו של ג'לאא ז"ל. "בשבעה הגיעו אלינו הרבה אנשים שסיפרו לנו כמה טוב הוא עשה עבורם, ביניהם גם תומי כמובן. הופתענו שמעולם לא שמענו על הקשר המיוחד הזה ביניהם, אבל התרגשנו לשמוע על הטוב העצום שהיה באח שלנו".
את המפגש עם משפחתו של חברו הקרוב, תומי מתאר בערגה וניכר כי הקשר עימם חשוב לו במיוחד. "המשפחה של ג'לאא מדהימה בדיוק כפי שהוא היה. בשבעה יצא לי לשבת עם האחים שלו ועם אמו, וברור לי שהגשמתי חלום ישן שלו - שאכיר את משפחתו", הוא אומר, "חבל שבסוף פגשתי אותם בנסיבות נוראיות כאלו".
אתם שומרים על קשר?
תומי: "בטח, לפני שבועיים פגשתי אותם במרוץ למען הבנים הדרוזים שנפלו. מבחינתי, אני מתכוון להמשיך לבקר ולהיות איתם בקשר. אני בטוח שזה היה משמח את ג'לאא מאוד, וגם לי זה עושה טוב. הם גורמים לי להרגיש חלק מהמשפחה, ובשביל מישהו כמוני שעבר ילדות לא פשוטה ומגיע מרקע משפחתי קשה - זה מחמם את הלב".
"לא הבנתי למה נלחמים עליי"
תומי עבר ילדות לא פשוטה, בלשון המעטה. הוא מתאר אותה כתקופה מלאת אמוציות ואלימות, פיזית ומילולית כאחד. "בתור ילד הייתי יותר ברחוב מאשר בבית. עשיתי כל מה שאני יכול כדי לא לחזור הביתה, פשוט כי היה לי מאוד לא טוב שם", הוא משתף באומץ. "הייתי בן תשע כשהוצאתי מהבית והועברתי ל'נווה מיכאל', ושם גיליתי מסגרת עוטפת עם אנשים מדהימים שנותנים מעצמם 200% עבור החניכים והחניכות".
איזה סוג של ילד היית?
"כשהגעתי לפנימייה הייתי אמוציונלי מאוד, מלא בכאב ומאוכזב מכל מי שהכרתי והיה אמור לדאוג לי. במקום לבקש עזרה, פגעתי בכל מי שהיה קרוב אליי וזו גם הסיבה שהתרחקו ממני והייתי מאוד בודד. כשאני מסתכל על התקופה ההיא מנקודת המבט שלי היום כאדם בוגר, אני מצליח להבין למה התרחקו ממני - הייתי ילד מאוד לא פשוט, כל בית ספר לא הייתי מוכן לשמוע בכלל ובמשך כמה שנים טובות נשארתי בפנימייה בלי לחזור אפילו פעם אחת הביתה. עד כדי כך ניסיתי לברוח משם.
תומי: "בכל פעם כשאני חושש שאני עלול להסתבך במשהו, אני מדמיין מה ג'לאא היה מייעץ לי לעשות - ובזכות זה אני מצליח להירגע ולפתור את הבעיה. כנראה שהמשפט, 'אלוהים לוקח את הטובים' - הוא אכן נכון. ג'לאא היה מהטובים ביותר"
השינוי הגיע כמה שנים מאוחר יותר, כשסיים את בית הספר היסודי והבין שאם לא ייקח את עצמו בידיים - הוא עלול למצוא את עצמו במקומות נמוכים וחשוכים, כאלו שקשה מאוד לעלות מהם בחזרה. "בכיתה ח' מצאתי את עצמי לומד חומר שמלמדים ילדים בכיתה ג', ולמרות שהיו ילדים שצחקו עליי ואפילו עברתי סוג של חרם בגלל זה - זה לא הזיז לי והמשכתי ללמוד בלי להתייאש", הוא מספר.
"עבדתי מאוד קשה על הלימודים שלי, והצוות המדהים מבית הספר ומהפנימייה עטף אותי ולא עזב לרגע אחד. היו הרבה רגעים שלא הבנתי למה הם נלחמים עליי כל-כך, לפעמים היה נדמה לי שההצלחה שלי חשובה להם יותר ממה שהיא חשובה לי".
7 צפייה בגלריה
ג'לאא ז"ל (מימין), תומי ויחיעם שרלו. "הוא שינה את דעתי על הצבא ב-180 מעלות"
(צילום: באדיבות המשפחה)
כשהיה בכיתה י' אחיו התאום, שגדל יחד עמו בפנימייה, עבר למסגרת אחרת ותומי הרגיש שוב כיצד כוחותיו אוזלים והוא פסע מהתדרדרות למקום הנמוך שממנו חשש כל-כך. "זאת הייתה כאפה רצינית שהובילה למשבר לא פשוט. לשמחתי, זה קרה בדיוק בשלב שבו התחלתי להתאמן ברצינות בכדורגל, וזה הציל אותי", הוא נזכר.
"בזכות האימונים הצלחתי לבנות משמעת עצמית גבוהה, הביטחון שלי עלה והייתה לי מוטיבציה מטורפת להצליח. אני באמת מאמין שבעיקר בזכות הכדורגל לא נפלתי אז והצלחתי להחזיק מעמד, למרות שהיו רגעים שהיה נדמה ששוב אני בדרך לנקודה נמוכה".
"ילד מחונן שהתעקש להיות לוחם"
ובחזרה לקצין הגיבור ג'לאא ז"ל: הוא נולד בכפר הדרוזי סאג'ור שבצפון לפני 25 שנה, וגדל בבית דרוזי-ציוני יחד עם עשרה אחים - חמש בנות, רובן עובדות כמורות, ושישה אחים, כולם לוחמים שגדלו על ערכים של אהבת הארץ ונתינה לזולת.
סבו של ג'לאא, מזייד אברהים ז"ל, היה לוחם מג"ב ואף זכה בעיטור מופת על גבורתו ואומץ ליבו. בספטמבר 67', אחרי שנלחם מול חוליית מחבלים ליד טול כרם והצליח לחסל את מרבית חבריה, נורה מזייד על ידי מחבל בודד שהצליח לחמוק - ומת מפצעיו. "גדלנו על הגבורה ועל הערכים של סבא", מספר בהאה. "מאז שאנחנו ילדים למדנו שביום הזיכרון, כשעומדים ליד הקבר של סבא - אנחנו גם בוכים אבל גם גאים בו ומרגישים שותפות גורל ושייכות למדינה.
"אבא העריץ את סבא ולקח ממנו דוגמה אישית. וכך גם אנחנו, האחים, ובמיוחד ג'לאא שהיה קרוב מאוד לאבא, וכבר מגיל צעיר הצהיר שהוא רוצה להגן על המדינה כמו שהוא וסבא עשו".
ב-7 באוקטובר, כל האחים לבית אברהים הוקפצו לגזרות השונות ובמשך תשעה חודשים נלחמו ללא הפסקה. "זו דאגה אינסופית והלב נמצא על טורים גבוהים כל הזמן. כל הודעה חריגה או אירוע קשה מקפיצים את כולנו, ובמיוחד את ההורים", אומר בהאה. "אני לא מאחל לאף אחד לחוות את החרדה היומיומית הזאת, ולצד זה האמונה שלנו שיהיה בסדר הייתה חזקה ושמרה עלינו שלא נשתגע".
ואז, בתחילת יולי, הגיעה הבשורה הקשה על נפילתו של ג'לאא, ובני המשפחה הצטרפו בשנית למשפחת השכול, משפחה שאף אחד לא מעוניין להצטרף אליה. "ג'לאא היה לוחם אמיץ ומסור, שהקדיש את חייו לשירות המדינה ולהגנה על אזרחיה. הוא היה ידוע באומץ ליבו ובנחישותו, ושימש דוגמה ומופת לחבריו לנשק ולכל מי שהכיר אותו", אומר האח. "הוא גדל כילד מחונן שאותר כיוצא דופן בחכמתו, ולמרות זאת התעקש לשרת כלוחם ולא להתגייס ליחידת מודיעין או יחידה אקסקלוסיבית אחרת".
תומי: ג'לאא היה האדם הכי טוב שהכרתי בחיי, והמטרה שלי היא שכולם יידעו את זה. זו הדרך שלי להנציח אותו, בנוסף לאירועי ספורט כמו המרוץ שבו רצנו כולנו עם חולצה ועליה התמונה שלו".
איך אתה מרגיש היום, כמה חודשים אחרי נפילתו של ג'לאא?
"אני בעיקר מתגעגע אליו בטירוף. אם רק הייתי יכול לשמוע אותו עוד פעם אחת, או לנסוע איתו באוטו ולשמוע שירים ששנינו אוהבים. בכל פעם כשאני חושש שאני עלול להסתבך במשהו, אני מדמיין מה ג'לאא היה מייעץ לי לעשות - ובזכות זה אני מצליח להירגע ולפתור את הבעיה. כנראה שהמשפט, 'אלוהים לוקח את הטובים' - הוא אכן נכון. ג'לאא היה מהטובים ביותר".
לנפץ את מעגל המצוקה
"מטרת הפרויקט, אותו הקמנו יחד עם צה"ל לפני למעלה מעשור, היא לחבר בין החניכים לקציני צה"ל, ולגרום להם ללכת בעקבותיהם ולהתגייס לשירות משמעותי בצבא", מסביר יחיעם שרלו, מנהל פנימיית "נווה מיכאל". "הפרויקט כולו הוא חלק ממהלך כללי של ניפוץ מעגל המצוקה באמצעות חינוך לערכים של התנדבות ונתינה.
"החיבור בין נערים בסיכון, שלא תמיד תופסים את עצמם כמי שמועמדים לגיוס, לבין הקצינים - הוא קריטי במיוחד בשנת המלחמה הנוכחית; התחושה של הנערים שהם מסוגלים לתרום למאמץ המלחמתי, מחזקת את ביטחונם העצמי ומאפשרת להם להרגיש חלק משמעותי מהחברה הישראלית.
"במקרה של תומי וג'אלאא, החיבור היה מרתק ומיוחד במינו", הוא מוסיף, "ליוויתי אותם לכל אורך הדרך, ואני מרשה לעצמי לומר שקשר קרוב ואוהב כמו שהיה בין השניים הללו - לא רואים כל יום. אחרי שתומי נפגש עם משפחתו של ג'לאא ז"ל, הקשר המיוחד נשמר והם אימצו אותו לחיקם. זה מרגש ולא מובן מאליו, ובעיקר מחזק אותנו להמשיך בעשייה המאומצת לטובת ילדי הפנימיות".
אפרת אדרי שרעבי, ראש אגף חוץ-ביתי במשרד הרווחה והביטחון החברתי, מוסיפה כי: "במשרד הרווחה אנחנו רואים חשיבות רבה במשימתנו לצייד את ילדי הפנימיות בארגז כלים לחיים משמעותיים. במסגרת העבודה בפנימייה, חשוב לנו להפגיש את הילדים עם דמויות שיעודדו אותם לחלום חלומות, להציב יעדים לחיים ולהגשים אותם.
"ההנחה היא שמפגש עם דמויות משמעותיות מאפשר את כל זה, ומסייע לילדים להאמין בעצמם ובכוחם לשנות את עתידם לחיים טובים יותר, לעצמם ולחברה", היא מוסיפה. "בנוסף, אנחנו מקווים שהקשרים שנוצרים עם הקצינים יעניק לחניכים דמות בוגרת שתלווה אותם גם בהמשך חייהם".
