עם העובדה הבאה קשה להתווכח: סיפורה החזותי והגרפי של ישראל מייצג את הסיפור שמייסדי המדינה שאפו לבטא, ואת תנועתם הציונית האירופית, החלוצית, החילונית. מהמנון האינטרנציונל הכולל את השורות ״עולם ישן עדי היסוד נחריבה", ועד סמל המנורה, המועתק משער טיטוס הרומאי ונבחר לסמלה הרשמי של המדינה; מהלובן הבוהק של ״העיר הלבנה", שכינתה את עצמה "העיר העברית הראשונה", ועד לשטרות הכסף ואדריכלות המבנים הרשמיים.
אפילו היום כשישראל מגיעה אוטוטו לגיל גבורות, קשה למצוא סמלים המייצגים גם את הצד של הציונות הספרדית שראתה את הקמת המדינה כחלק מתהליך ארוך ומתמשך של גאולה.
"מסורתית ודמוקרטית" – תערוכה חדשה, פרי שיתוף פעולה בין פרויקט "הבזאר" ותנועת "תור הזהב", שתוצג החל מהשבוע בבית אורי צבי גרינברג בירושלים, מבקשת לאתגר את הייצוג הוויזואלי של התנועה הציונית ומדינת ישראל על סמליה הרשמיים והייצוגים התרבותיים. יוצרי התערוכה שיחקו בנדמה לי, תוך ניסיון להוסיף לייצוג הוויזואלי פנים ותרבויות חדשות אשר נעדרו ממנו עד כה.
המקום של חיבור בין תרבויות וזרמים יהיה הנושא המרכזי בהשקת התערוכה מחר (יום חמישי, 11.8), בט"ו באב - יום האהבה היהודי, בשיתוף ארגון "ישיבה מזרחית" מבית כולנא. לפי המסורת היהודית, ט"ו באב היה מהימים היותר שמחים בלוח השנה, וביום זה נשים וגברים משבטים שונים הותרו להינשא זו לזה. בערב ההשקה ייערכו חבורות לימוד בנושא "שלום בית", החל מהבית הלאומי, דרך הבית הזוגי והמשפחתי ועד הבית האישי. הערב יסתיים בהופעה מוזיקלית של יגל הרוש וירון פאר, עם חיבורים מוזיקליים מעניינים.
"המשחק בנדמה לי יכול לבוא ממקום של התרסה כלפי הקיים", אומר חניאל אלמקייס, שותף מייסד בפרויקט "הבזאר", ואחד מאוצרי התערוכה, "אולם הוא יכול לספק לנו הצצה למציאות שיכולה להיות כאן אם רק נדע להכיל את הגוונים השונים ולתת להם מקום שווה".
בין ניסיונות לחיבור לבין בעיטה במוסכמות ובמערכת
בדרך לתערוכה, עברו יוצרי התערוכה, שמגיעים מתחומים של עיצוב גרפי, עיצוב תעשייתי וצורפות, יום עיון. היום נפתח בסיור קסטות בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב – המקום בו התחילה המהפכה של המוזיקה המזרחית, בהנחייתו של אופיר טובול. היום הסתיים בשיחה בעקבות הספר "קול התור", העוסק בהגות ציונית מסורתית-ספרדית, ומבקש להנכיח את תפיסת העולם הציונית של ציבור לאומי-מסורתי, מתוך מסורת ארוכת שנים של הגות וסדר יום.
עוד באותו יום, נפגשו היוצרים עם מיכל מינסקי מ"הצלמניה", שערכה סקירה של ההתפתחות הוויזואלית של הציונות, ועם הדר תדהר, שהפגיש את היוצרים עם שפה וויזואלית מארצות המזרח השונות.
היצירות בתערוכה נעות בין ניסיונות לחיבור לבין בעיטה במוסכמות ובמערכת. "מתחילת הפרויקט היה לי ברור שניסיון שכתוב ההיסטוריה שלי אינו ייעשה על ידי מחיקה של החלקים הקיימים אלא דווקא הוספה של החלקים החסרים", אומרת נבו ארן-ללזר, מעצבת גרפית ואחת מהיוצרות בתערוכה.
חניאל אלמקייסצילום: אלבום פרטי"העבודה שלי בוחרת להתעסק בתקופת הצנע של קום המדינה. דרך הצצה בתפריטים של תקופת הצנע, עם מוצרים כמו ״גבינה דנית״ או ״סרדינים נורבגיים״ והיעדר מוצרים אחרים כגון: ״תבלינים״ ו״עשבי תיבול״, ניתן לראות את הדרת התרבות הספרדית והיעדר החיבור למרחב הים תיכוני של ארץ ישראל".
המפגש בין סבתא תרנג'ה וגולדה מאיר
חלק מהיצירות משחקות בעיצוב של סמלים קיימים. בן יפרח, מעצב גרפי ובעלים של סטודיו "ווילבלום", בחר להציג את מגילת העצמאות בצורה המזכירה ספר תורה, תוך שימוש בפונט חצי קולמוס. "בחרנו להעלות על נס את פונט חצי קולמוס, גופן יד ספרדי יומיומי, בניגוד לכתיבת סתם שהיא כתיבת קודש, כגופן שנזנח על ידי הממסד בתחילת שנותיה של המדינה", מספר יפרח.
יצירה נוספת מציעה עדכון לסמל המנורה, תוך שילוב בסגולה קדומה. "ניסיתי לבחון שימוש באיקונוגרפיה פנימית ומסורתית תוך שמירה על המנורה כסמל. הסידור הקליגרפי של מזמור ס"ז בתהילים בצורת המנורה הוא סגולה קדומה בתפוצות ישראל", אומר יהל גמליאל, מעצב ומאייר שאף הוא משתתף בתערוכה. "מנורת המקדש מתממשת כמזמור תהילים".
אחת היצירות המרגשות בתערוכה מפגישה בין סבתא תרנג'ה, סבתה של הצורפת ענת פרז המציגה בתערוכה, ובין גולדה מאיר. "תרנג'ה לבית דחוח, מידי שבוע, נהגה לשבת עם גולדה לבית מאיר. גולדה עם סיגריה ביד והיא עם צינור הנרגילה. משכן הכנסת בואך שיכון ד', מישהו צריך לנהל את העיניינים", מספרת פרז. זו מול זו, בחרה היוצרת להעניק עיטורי גבורה לשתי הנשים החזקות הללו. "עיטורי גבורה, עיטורי עוז, עיטורים עיטורים, תכשיטי מלחמות גברים הופכים למחוות של תכשיטים".
לצד התכשיטים, ניתן למצוא הצעה לעיצוב מחדש של חותמות רשמיות של הממסד הישראלי, אותן יצרו צפנת כהן ומתי מונחם, שניהם מעצבים תעשייתיים. "סדרת החותמות שלנו נושאת ברכה. תפילה מן המקורות לעקרונות יסוד המדינה", הם אומרים. "הסדרה נוצרה מתוך תהייה – מה היה קורה אילו מייסדי המדינה היו מחוברים לסבתא שמתפללת עבורם ועבור הכלל, וחותמת את ברכתה בשתי נשיקות".
בתערוכה ניתן לראות יצירות שמנסות לבעוט במוסכמות ובממסד, כמו ביצירתה של בת-אל בן-חורין, המציגה כרזה ליום הזיכרון לחטופי תימן, המזרח והבלקן. "הכרזה היא למעשה משאלה למציאות, בה מדינת ישראל מסכימה לעצב נרטיב חדש, שמודה בטעויות העבר ומנסה לייצר תיקון וריפוי אמיתי".
הדר ממרודצילום: חניאל אלמקייסירת תוכן ויצירה, המחברת בין חדשנות למסורת
תנועת "תור הזהב", אחת השותפות להפקת התערוכה, היא תנועה הפועלת לקידום מורשת יהדות ספרד, המזרח והמסורתיות בישראל. "רוח התנועה הציונית היתה של מהפיכה ומרד, מתוך רצון לייצר יהודי חדש המתנכר למסורתו הגלותית והמנוונת", אומר אופיר טובול, ממייסדי תנועת "תור הזהב" ואחד מיוזמי התערוכה. "לעומת תנועה זו, הציונות הספרדית ראתה בעליה לארץ רגע שיא היסטורי, בתהליך ארוך ומתמשך של גאולה, מתוך המסורת ולא בסתירה לה".
הצלע השניה בהפקת התערוכה הוא פרויקט "הבזאר" – זירת תוכן ויצירה, המחברת בין חדשנות למסורת. "אנחנו אוהבים עיצוב ומחוברים למסורת ורוצים לראות איך זה הולך יחד. איך העיצוב נכנס למקומות שהמודרנה בזה להם ואיך המסורת נשמרת, אבל טיפה אחרת", מסבירה הדר ממרוד, שותפה מייסדת בפרויקט הבזאר, ואוצרת התערוכה. "אנחנו מאתגרים מעצבים לתת פרשנות מודרנית לנושאים מסורתיים, מתוך תהליך למידה והעמקה של הנושאים השונים".
בת-אל בן-חוריןצילום: חניאל אלמקייסבפרויקטים קודמים עסקו ב"בזאר" בנושאים כמו דיוקנאות צדיקים, כרטיסי שנה טובה וחיבור בין נושאים של קיימות לשנת שמיטה. את האתגר העיצובי האחרון הקדישו לוויזואליות של התנועה הציונית והמדינה. "ביקשנו מהיוצרים שלנו לדמיין מה היה קורה לו אותה קבוצה מייסדת, שניזונה מתרבות אירופאית, היתה מקבלת, בזמן אמת, משקל נגד על ידי קבוצת אנשים עם רקע תרבותי שונה, ותפיסה של התנועה הציונית כמחוברת למסורת, ולא תוך ניתוק ממנה", אומר חניאל.
עוד מציגים בתערוכה המעצבים מאור צפירה, ללי גרינוולד, נועה מלכה, המשורר עמוס זרוק, ויזם התרבות נאור כהן. יצירות אלו וגם יצירות מפרויקטים נוספים ניתן לראות ולרכוש באתר הבזאר.
התערוכה תהיה פתוחה לקהל בין התאריכים 11-29.8.2022, בגלריה גאולה בבית אורי צבי גרינברג בירושלים, בימים ראשון-חמישי, בין השעות 10:00-16:00.
