בשיתוף עמותת עלם
השמות שונו כדי לשמור על כבוד המשתתפים בכתבה.
עדות בחסות הלילה: ניידות הרחוב של עמותת עלם
(באדיבות: עלם)
רגע לפני השעה 20:00 יוצאת יעל, מנהלת ניידת רחוב של עלם במרכז הארץ, מביתה והולכת לישיבת פתיחת משמרת בניידת. המתנדבים שאיתה בצוות הניידת מגיעים אחרי יום עבודה מורכב שאחריו עוד הספיקו להשכיב את הקטנים לישון. הם חלק קבוע מצוות הניידת ומתנדבים בה כבר שנים. בסבב הפתיחה, הרכז מעדכן באירועים שקרו במהלך השבוע במשמרות השונות בניידת, ואז מעמיסים יחד את המחצלות, הכסאות, השולחן המתקפל הקפה, התה, המנות החמות והעוגיות – ויוצאים לדרך.
כך מתחיל ערב שיימשך אל תוך הלילה עם צוות ניידת עלם, המורכב מעובדים, עובדות, מתנדבים ומתנדבות. בגינה הקבועה בשכונה כבר מחכים כמה נערים ונערות. הם מכירים ויודעים שהניידת מגיעה אליהם ביום קבוע, כל שבוע. "הנערים והנערות עוזרים לנו לפרוק את הציוד ולאט-לאט מצטרפים חבר'ה נוספים מהמרחב – זה כמו מגנט", משתפת בחיוך יעל.
בימים אלו מתקיים קמפיין גיוס המונים של עמותת עלם. לתמיכה, לחצו כאן>>
"המגניב, המסוכן, הפוגעני והמדאיג מתערבבים יחד בלילה"
בשולי הגינה היא מבחינה בשישה נערים עם אופנוע כשלידם נערה צעירה שנראה שהיא חשה אי נוחות. "ניגשתי אליהם, סיפרתי להם מי אנחנו ומה אנחנו עושים", מספרת יעל. בשלב מסוים אחד הנערים קפץ על האופנוע וציווה על הנערה לעלות. הנערה היססה והתכווצה והוא התעקש, "ראיתי כמה לא בא לה. שאלתי אותו: 'תגיד, אתה חושב שהיא רוצה לעלות?', והוא ענה: 'היא עוד לא יודעת כמה בא לה'. המגניב, המסוכן, הפוגעני והמדאיג מתערבבים יחד בלילה".
אחרי שהיא מוודאת בעדינות שהנערה אכן לא עולה על האופנוע, יעל חוזרת לגינה, עם הרבה מחשבות. כמה מתנדבים משחקים שש-בש וטאקי עם בני הנוער, צוחקים ומדברים על היום שעבר עליהם. השש-בש והטאקי הם רק תירוץ. השיחות, העינים שרואות, דואגות, מביעות – הן העיקר.
"פתאום, בבת-אחת, 10 נערים מתחילים לרוץ לכיוון מסוים בזעם. נבהלנו. אחרי פחות מ-10 דקות הם חזרו, ישבו עם אחד המתנדבים והשתלבו בחזרה בשיחה. אנחנו כבר רגילים לזה, תקופת הקורונה ומבצע שומר חומות זעזעו הכל, יש הרגשה שהנערים זועמים יותר, אלימים יותר, חייבים להגיב לכל דבר – להיות מוכנים לכל תרחיש, ולכן הם גם מדברים המון על כלי נשק. יש משהו ברחוב שהוא זירה כאוטית ונפיצה. אנחנו מדברים איתם ברגישות על המשמעויות של האלימות, על המקומות שהאלימות יכולה להוביל ועל האפשרויות האחרות העומדות בפניהם במטרה לפתור סכסוכים. חלק מגיבים, חלק מקשיבים אבל אף אחד לא מתעלם ממה שאנחנו אומרים.
לא רק בפריפריה או בשכונות מצוקה
עמותת עלם, שסייעה בשנה האחרונה ל-12,309 בני נוער, צעירים וצעירות בשנה, מפעילה ניידות רחוב ב-24 ערים ויישובים ברחבי הארץ. "חשוב להבין שלא מדובר בהכרח בשכונות שמוגדרות כשכונות מצוקה או בפריפריה. הסיכון והמצוקה נמצאים בכל מקום, בפריפריה ובמרכז, בכל המגזרים, כל הדתות וכל שכבות האוכלוסייה", מסבירה יעל.
מאות בני נוער משוטטים מידי לילה ברחובות, בגינות, בכיכרות, בזולות, במסיבות וברשתות החברתיות. צוותי עבודת רחוב בעלם מאתרים את בני הנוער ברחוב ומגיעים אליהם עם הניידות בשעות הערב והלילה, בימים קבועים ולמקומות קבועים, ושם מתמקמים ויוצרים מקום מחבק ומכיל עבור הנערים והנערות.
"הלילה הוא נורא בודד, נורא מציף והוא אחר. הם לא צריכים להתאים את עצמם לעולם המבוגרים בלילה", אומרת יעל.
צוותי המתנדבים יוצרים עם באי ובאות המקום קשר בגובה העיניים, ודרך שיח לא שיפוטי מגיעים אל לבם ובונים עמם יחסי אמון ובכך הופכים לחלק מהנוף ברחוב וזוכים להכרה ולגיטימציה מבני הנוער כדמויות מיטיבות זמינות ומוכרות, במרחב החיים שלהם.
ניידות הרחוב של עלם, הפועלות בשיתוף עם משרד הרווחה והרשויות המקומיות (הן במימון והן כשותפים מקצועיים) מביאות לשינוי בתפיסת הנערים והנערות את עצמם, ביחסיהם עם הממסד ובמציאת פתרונות יצירתיים, חדשים ומותאמים להם, שיטיבו עם חייהם. בנוסף, הצוותים מתווכים לגורמי הטיפול הנדרשים ומבצעים התערבויות חירום בשעת משבר, באמצעותם ניתן לייצר שינוי משמעותי בחייהם.השבוע הגישה עמותת עלם לנשיא המדינה, מר יצחק הרצוג, את הדו"ח השנתי של העמותה, המציף את מצוקות בני הנוער והצעירים בסיכון בישראל, מצוקות הנחשפות בין השאר במסגרת עבודת הרחוב של עלם.
"לפעמים הרחוב יותר בטוח עבורם מאשר הבית"
בחזרה אל הלילה ההוא. אחת הנערות מראה למתנדבת תמונה חדשה שהעלתה לסטורי ומספרת לה, כבדרך אגב, שיש שם מבוגר שמגיב לה באופן קבוע ואף הציע לה כמה פעמים להגיע אליו הביתה. בהמשך הערב משתפת יעל שגילתה כי אותו מבוגר אכן הגיע אל הנערה והיא סוחבת את זה איתה כבר שבועות כי ההורים שלה חושבים שהיא ממציאה. הנערה שיתפה שאחרי שזה קרה היא החלה לברוח מהבית מתי שהיא יכולה.
"זה דורש התערבות שלנו. אנחנו נמשיך ללוות את הנערה עם המקרה הספציפי הזה בהתערבות ארוכת טווח ובמקביל נערב גורמי מקצוע נוספים", מדגישה יעל. כשדנה, נערה נוספת, רואה שהן בשיחה פתוחה וכנה היא מחליטה לספר שבזמן האחרון היא מצלמת ברכיים ומקבלת על זה 200 שקלים. "זה נורא הצחיק אותה ואני יחד איתה מנסה להבין איפה היא בתוך זה, מה הגבולות שלה ומה זה נותן לה; מאתגר להסביר לנערה צעירה שהמדרון חלקלק", משתפת יעל.
"לקראת סוף המשמרת במרחב אנחנו יוצאים לעשות איתורים ברחובות", מסבירה יעל על המשך הלילה המאתגר ומספרת שיש שכונות שיש בהן תופעה של שוטטות או זולות בהן יושבים בני נוער. "אנחנו ניגשים לאותם בני נוער שאנחנו לא מכירים ומציגים את עצמנו. המטרה היא לייצר אמון ותחושה נוחה. לאט-לאט ובהדרגתיות, הם מרגישים בנוח להגיע למרחב, שותים משהו, משחקים, הם רואים שאנחנו עקשנים, מגיעים בכל שבוע ולא שופטים אותם וחלקם בסוף נעזרים בנו. יש מקרים שלאותם הנערים והנערות אין מקום לישון בלילה כי הרחוב בטוח יותר מהבית".
הרשתות החברתיות כזירת פעילות מרכזית
זירה מרכזית נוספת שבה פועלים בעלם, גם צוותי עבודת הרחוב, היא הרשתות החברתיות. "אנחנו כל הזמן לומדים מחדש את הזירות הנוספות. למשל, נער מתכתב איתנו, אנחנו אפילו לא יודעים איך הוא נראה, אבל יודעים מה הוא בוחר לחשוף – איך החדר שלו נראה, מי האנשים שהוא מדבר איתם והרמזים שמלמדים על נטיות אובדניות או פגיעה מינית. גם ברחוב וגם ברשת אנחנו כל הזמן פועלים ליצירת קשר. אנחנו מגיבים להם לסטורי, מספרים מה אנחנו עושים ואיפה אפשר לפגוש אותנו בעיר. יש נער שליווינו רק דרך הרשת, הוא עדכן אותנו מה שלומו וגילינו שם מצב מאוד מורכב. לאחרונה אפילו היה מקרה שבו בעקבות אמירות אובדניות יצרנו קשר עם צעיר דרך הרשת – וזו היתה הדרך היחידה שבה הצלחנו ליצור איתו קשר".
הרשתות החברתיות, במקרים רבים, משלימות מידע הכרחי על בני הנוער שפוגשים בלילות, הן "הרחוב החדש". "הרשת מאוד חשופה. המצב הנפשי שקוף בפרופיל ולכן אנחנו מקפידים לבקש את האינסטגרם או הטיקטוק של כל נער ונערה שאנחנו יושבים איתם כדי לעקוב אם יש סימנים שמצריכים התערבות ברשת. הרשת משמשמת ככלי לאיתור ויצירת קשר עבור אלו שמתקשים ליצור קשר פנים אל פנים", מדגישה יעל.
1:00 בלילה ולא נראה שהמשמרת של ניידת עלם קרובה לסיום. בזמן הקיפול מגיע לגינה נער עם תיק ומזוודה. "הבנו שאין לו איפה לישון אחרי ששיתף שרב עם המשפחה", מספרת יעל. אחד המתנדבים החל לחפש לנער מסגרת חירום שתתן לו מענה ללילה, כדי שישן במקום בטוח והוא נוסע להקפיץ אותו לשם.
"זה נורא כואב בבטן לדעת שאתה הולך הביתה והוא הולך למסגרת חירום", משתפת יעל, "ולמרות שהוא קיבל קורת גג, זה רק מענה זמני. בני הנוער חיים את הרגע, הם לא מתכננים. ב-23:00 בלילה הם נזכרים שאין להם איפה לישון ויחד איתם אנחנו מנסים להבין מה עושים.
"הרחוב הוא קסם. יש בו משהו שאין בשום מקום אחר. הנערים והנערות מתחברים למתנדבים שמגיעים בעקביות והם שואלים כשמישהו חסר. כשאני יודעת שנער זקוק לי ורואה אותי כדמות חשובה בחיים שלו הוא הופך להיות דמות שחשובה גם בחיים שלי וזה מה שמניע אותנו".
"הרחוב היה המקום היחיד שהיה מסוגל להכיל את הכאב שלי"
4 ימים אחרונים לקמפיין! בימים אלו מתקיים מבצע נרחב של עמותת עלם לגיוס המונים מן הציבור באמצעות קמפיין שגרירים, שכותרתו: "אם הקירות היו יכולים לדבר". לתמיכה בעלם>>
במסגרת הקמפיין, עלם זועקת את מצוקות הנוער בסיכון באמצעות שירה של האמנית והמשוררת ניצן מינץ: "אם תביט בעיני בשעות הערב, תראה שהלכתי לאיבוד". מינץ מכירה את הנושא מקרוב. "את היצירה שיצרתי בשיתוף עם עמותת עלם כתבתי עוד בימי האובדנות שלי", היא משתפת. "ימים ארוכים בהם שוטטתי ברחוב וכתבתי שירה על קירות עם טוש וספריי. הרחוב היה המקום היחיד שהיה מסוגל להכיל את הכאב שלי שסחבתי מהבית".
בעבודה עם עלם, מספרת מינץ, הם עסקו בתחילה לא בסיפור שלה, אלא בסיפורים של בני הנוער להם עלם מסייעת. "עם הזמן הרגשתי בנוח לשתף עם הצוות המדהים בעלם בקשר שלי לעשייה שלהם – הילדות והבית שבו גדלתי, ששימש מפלט לעשרות ילדים שאמי הצילה מבתים הרוסים ואלימים, עם עשרות סיפורי בלהות ומציאויות קשות. אמי נתנה לאותם ילדים אהבה אינסופית ואני הייתי צריכה לחלוק איתם את האהבה. ברבות השנים גם הכרנו ואימצנו למשפחה ארבעה ילדים והם אחיי עד היום ולנצח.
"אני מלאת תודה לאמי שהרחיבה את משפחתי ואת הנפש שלי, שמוצאת עד היום מקום בעולם דרך השירה במרחב הציבורי. אני נרגשת לקחת חלק בקמפיין של עלם ובכך להעניק, דרך הגרפיטי, מקום מפלט נוסף לאותם בני נוער המתמודדים עם מצבי סיכון, כמו הילדים שאיתם גדלתי".
בשיתוף עמותת עלם
