"כשמתחברים למשימה ומבינים את הערך שלה - זה נותן לאנשים דחיפה קדימה", אומר רס"ן (במיל') שהם דהאן (30) מהיישוב לשם שבשומרון. לפני מספר חודשים, דהאן נכנס לתפקידו כמ"פ בחטיבת הנגב. במהלך הטקס המרגש, הוא בחר להעניק לכל אחד מלוחמי החטיבה מחווה בעלת ערך סנטימנטלי, כזו שתזכיר להם עבור מה ובעיקר עבור מי - הם נלחמים.
"אחרי התייעצות עם חברים, עלה לי רעיון לייצר דסקיות עם שמות חללים ונרצחים מ-7 באוקטובר ולאורך כל המלחמה, שיחולקו ללוחמים שיישאו אותם על צווארם כשהם נלחמים", הוא מספר, "על כל דסקית, תחת שם החלל או הנרצח, נחתם - 'פלוגה ב', עד לניצחון'".
את השמות שהוטבעו על הדסקיות אסף דהאן מלוחמי הפלוגה, והחלוקה שלהם הייתה רנדומלית במטרה לעורר שיח בין הלוחמים, שיהדהד את סיפוריהם של החללים והנרצחים. "ביקשתי מכל אחד לשלוח לי שם של מישהו שהוא איבד במלחמה, והוספתי למאגר שמות של נופלים שלצערי הכרתי באופן אישי.
"הלוחמים ראו בזה מחווה מכבדת, והתעניינו מה הסיפור של האדם מאחורי השם שקיבלו. בהמשך, הם התחברו ללוחם בפלוגה שהכיר אותו, והתרגשו לשמוע את סיפורו".
"אבא, למה אתה חייב ללכת?"
מאז פרוץ המלחמה שירת דהאן 207 ימים במילואים, כשבבית מחכים לו אשתו ליאור ושלושת ילדיהם: עברי (חמש), גפן (שלוש) ונבו (ארבעה חודשים). "עכשיו אני בסבב בית", הוא אומר בחיוך.
אולם הסבב בבית לא יימשך זמן רב: על שולחנו ממתין לו כבר זימון לחודש ינואר הקרוב, לסבב רביעי שיימשך חודשיים וחצי. "יש אתגרים ומורכבויות, לוחמים בפלוגה מתקשים לייצר רצף בעבודה או בלימודים", הוא משתף, "בנוסף, כבר אין את התמיכה מהעורף שהרגשנו בסבב הראשון, אנשים חזרו לשגרה".
לצד זאת, הוא מספר בגאווה כי בסבב האחרון הפלוגה עמדה על 93 אחוזי התייצבות, כששבעת האחוזים הנותרים אלו לוחמים ששהו בחו"ל ולא יכלו להתייצב. "אני מאמין שגם בסבב הבא יהיו אחוזי התייצבות גבוהים. אנשים מבינים שאנחנו חלק מרגע היסטורי שנספר עליו בגאווה לדורות הבאים, על אף הקושי".
איך אשתך מתמודדת עם הסיטואציה?
"אשתי גיבורה אמיתית ומתמודדת עם כל האתגרים בצורה יוצאת דופן. גם בסבב האחרון, כשהצטרף תינוק חדש וכבר היה לא פשוט בכלל, היא המשיכה לתמוך בי ב-200 אחוז. היא מבינה שיש לי תפקיד ואחריות, ושאין לי יותר מידי ברירה אלא להתייצב ולמלא את תפקידי".
4 צפייה בגלריה
דהאן (שני משמאל) בטקס כניסתו לתפקיד המ"פ. לצידו אשתו ליאור, מח"ט גדוד 12 יוסי אליאס, ומג"ד 9208 ישראל בן פזי (ראשון מימין)
גם הילדים מושפעים מהעזיבה של אבא לפרקי זמן ממושכים, ללא התראה מוקדמת. "בכל פעם כשאני יוצא מהבית גפן מוודאת שאני לא הולך לצבא, ואני מרגיע אותה שאני יוצא לעבודה וחוזר בערב. כששואלים את עברי למה אני הולך לצבא, הוא עונה שהחיילים שלי צריכים אותי. הוא מספיק בוגר להבין שאבא צריך להיות שם בשביל אנשים אחרים. גדלתי בפלוגה הזו, היא מאוד משפחתית ומלוכדת, וזה עוזר להירתם למשימה ולהיות שם אחד בשביל השני".
כשהוא לא משרת במילואים, דהאן הוא מנהל עבודה במחצבה בחברת "הנסון". לדבריו, גם במקום עבודתו מקבלים את היעדרותו הממושכת בהבנה ותומכים בו ובמשפחתו. "אני זוכה לחיבוק מצד המנהלים והחברים לעבודה. זו חברה ציונית שמבינה את משמעות השירות שלי, ותומכת בי ככל שניתן".
הדיסקיות שמרגשות את צה"ל
המחווה המרגשת עברה מפה לאוזן, ונודעה גם לאלמנות הנופלים ולמשפחות הנרצחים, שהתרגשו לראות את שמות יקיריהם נישאים בגאון על צווארם של לוחמים בחזית.
מלבד אלו שחוו את האובדן, ישנם גם לא מעט מפקדים נוספים שהתרגשו מהמיזם והחליטו לאמץ אותו גם ביחידות שלהם. כך למשל ראובן, חברו הקרוב של דהאן שהפך גם הוא למפקד פלוגה לאחרונה בחטיבה 8149, החליט להטמיע את המסורת החדשה גם בפלוגה שלו.
"בטקס כניסתו לתפקיד של המ"פ שלנו - הוא שיתף ב'אני מאמין' שלו וסיפר לנו על חבר קרוב שלו שנהרג, נדב אלחנן נולר ז"ל. לסיום, אמר שכדי להזכיר לנו על מה ובשביל מי אנחנו נלחמים - אשתו הכינה עבורנו דסקיות עם שמות הנופלים במלחמה", מספר אוריה פלס (27) מירוחם, לוחם בפלוגתו של ראובן. "במקרה, אני קיבלתי דסקית הנושאת את שמו של רס"ן אייל שומינוב ז"ל, מי שהיה מפקדו של אחי. זה היה מרגש מאוד".
