כשצילה סיבוני, אמו של סמ"ר נאור סיבוני ז"ל שנפל ב-7 באוקטובר במוצב נחל עוז, נשאלה האם תהיה מוכנה לקחת חלק במיזם "נר בסלון" שמפעיל ארגון "גשר", ולארח בביתה חרדים המעוניינים לשמוע על בנה ועל הגבורה שהפגין באותה שבת - היא לא חשבה פעמיים ומיד השיבה בחיוב.
עבורה, כך היא מספרת, הייתה זו הזדמנות להמשיך את דרכו של נאור, שלאורך כל חייו הקצרים פעל למען קירוב לבבות ונלחם נגד חרמות ועוולות. "מאז שנאור נפל אני לא מפסיקה להיחשף לעוד ועוד סיפורים על אהבת האדם העצומה שהייתה בו", מספרת האם, שמאז מותו של בנה שמה לעצמה למטרה להפיץ את סיפור חייו וגבורתו בכנסים, במקומות עבודה וגם בבתים פרטיים.
5 צפייה בגלריה
צילה סיבוני עם כמה מהמשתתפות במפגש. "קירוב הלבבות העוצמתי ביותר"
(צילום: באדיבות ארגון גשר)
"כשפנו אליי מהארגון להשתתף במיזם, ראיתי בכך הזדמנות מיוחדת לחשוף את סיפורו של בני בפני ציבור שלא בטוח שהיה נחשף אליו בדרך אחרת", היא מוסיפה. "מבחינתי, אירוח של אנשים מהציבור החרדי, במיוחד בימים חשוכים אלו של פילוג ושנאה - הוא קירוב הלבבות הגדול והעוצמתי ביותר שיש".
נאור (בן 20 במותו) היה לוחם בגדוד 13 של גולני שספג אבדות רבות במלחמה, ובפרט באותה שבת נוראה. הוא גדל במושב גילת הסמוך לאופקים והתחנך בקרית החינוך מרחבים. בנופלו הותיר אחריו זוג הורים, צילה ודקר, ושלושה אחים - דור, רותם ואליה.
בבוקר 7 באוקטובר כשמחבלי חמאס פלשו ליישובי העוטף ולמוצב בו שירת, נאור נלחם בהם בגבורה תוך שהוא מסתער קדימה ומביט לרוע בעיניים. "הוא לא חשש, היה חד ומכוון מטרה והרג מחבלים רבים, עד שנפל בגבורה", מתארת צילה. "מאז נפילתו בחרו חברים, חיילים ואזרחים רבים להשתמש בסלוגן המלווה את משפחתנו מאז מותו: 'אתה הדרך לחיים שלי'".
למה בחרתם דווקא במשפט הזה כדי להנציח אותו?
"נאור, כך מעידים עליו כל מכריו, היה רחום וטוב לב וראה כל אדם באשר הוא אדם. כבר בילדותו הוא היה פותח את ביתנו בפני ילדים שהוחרמו בבית הספר, ובמהלך שירותו הצבאי המשיך לסייע לחיילים בודדים ולכאלו שסבלו ממחסור. הוא נהג להעניק בסתר, חלק אוכל ושתייה עם חבריו ודאג לכל מי שחסרו לו כסף או ביגוד. נאור תמיד חזר ואמר שהפסוק 'ואהבת לרעך כמוך' היה זה שעומד לנגד עיניו, ועל פיו הוא פעל עד יומו האחרון".
ספרי קצת מה היה במפגש עם חברי הקהילה החרדית.
"נשאלנו הרבה על נאור, על שירותו הצבאי וגם על המשפחה שלנו ועל ההתמודדות עם האובדן הקשה. ככל שהערב התקדם כולנו הרגשנו קצת יותר בנוח לדבר, לצחוק וגם לבכות לפעמים, ונוצר קשר חזק ומיוחד בינינו לבינם. אילולא השעה המאוחרת, כנראה שהמפגש היה נמשך זמן רב יותר.
"לפני שנפרדנו, שיתפנו בתחושות ובתובנות שכל אחד מהמשתתפים לקח עימו מהמפגש, כשרבים אמרו שהם הגיעו אלינו כדי לחזק - ויצאו מחוזקים בעצמם", אומרת צילה. "אחרים לקחו את המורשת ואהבת הזולת שנאור הותיר אחריו, וכן את המשפחתיות והלכידות שמאפיינת את המשפחה שלנו.
"אבל כל הנוכחים, ללא יוצא מן הכלל, שיתפו שלתחושתם הם לא נחשפים מספיק לחוויות ולסיפורים מהמלחמה, והודו לנו על הזכות שנפלה בחלקם לשמוע זאת כעת ממי שחווים את האובדן על בשרם".
5 צפייה בגלריה
המפגש בבית משפחת סיבוני. "אמרו שהם הגיעו אלינו כדי לחזק - ובסוף יצאו מחוזקים בעצמם"
(צילום: באדיבות ארגון גשר)
"מפגשים כאלה מייצרים כבוד רב לחיילים ולבני משפחותיהם, ומעניקים לציבור החרדי יכולת הבנה עמוקה ורחבה יותר על מה שעוברות המשפחות, במיוחד אלו שחוות את כאב השכול הנורא לאחר שבניהן ובנותיהן נפלו בעת שירותם הצבאי", אומר יעקב פרידלנד (30) מפתח תקווה, חרדי שלקח חלק במפגש שנערך בבית משפחת סיבוני.
מה הרגשת במהלך המפגש?
פרידלנד: "זו הייתה חוויה מלמדת ומרגשת, ובעיניי זו אחת מהדרכים להפיל את החומות שמרחיקות בין הציבור החילוני לציבור החרדי ולהשתתף בכאב על מות אחינו, במיוחד בימים אלו בהם הדיון על השוויון בנטל ועל תרומתו של הציבור החרדי בכל הנוגע לשירות הצבאי, מוטלת בספק בקרב ציבור גדול בארץ. בסוף, כולנו אחים וכואב לנו על כל חייל גיבור שנלחם ונפל בקרב".
"יש קווים אדומים שאסור לחצות"
מיזם "נר בסלון" נוסד חודשים ספורים אחרי אירועי 7 באוקטובר על ידי ארגון "גשר", הפועל מזה למעלה מ-50 שנה לחיבור ולחיזוק הקשר בין חלקים שונים בחברה הישראלית. במסגרת המיזם, משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהן במתקפת הטרור הרצחנית ובמלחמה שפרצה מאז - מארחות בבתיהן משתתפים מהציבור החרדי, במטרה לעורר שיח מקרב ומלכד בין המגזרים השונים.
"החלטתי לקחת חלק ביוזמה המבורכת הזאת כדי לשמוע ולהכיר את סיפורן של המשפחות השכולות. אבל אפילו יותר מכך, מתוך ההבנה שמדובר בחיבור חשוב ביותר בעיניי", משתף מני ויינפלד (34) מבית"ר עילית, שהספיק להשתתף כבר בכמה מפגשים מאז נרשם למיזם, ביניהם גם במפגש שנערך בבית משפחת סיבוני.
לדבריו, בקרב הציבור החילוני ישנה תחושה שהמגזר החרדי לא מחובר לסיפורים ולאירועים שהחברה הישראלית עוברת מאז 7 באוקטובר, על אחת כמה וכמה מאז ש"חוק הגיוס" עלה שוב לדוכן הדיונים.
"אני, ועוד רבים כמוני, רוצים להכיר ולשמוע במטרה להזדהות ולתמוך בכאבן של המשפחות, ואף ולהדהד הלאה את הסיפור של יקיריהן", הוא אומר. "אגב, עוד לפני שהמיזם הוקם, פנינו באופן עצמאי - משפחתי ואני - למשפחות שכולות חילוניות, במטרה לנחם ולתמוך בהן, ולהראות שגם אנחנו נמצאים יחד איתן בכאב הגדול".
ויינפלד, ששירת במשטרת בית"ר עילית במשך חמש שנים, ובימים אלו נמנה על ארגון "איחוד הצלה" ואף לקח חלק בפינוי פצועים מכפר עזה בימים הראשונים למלחמה, משתף בשיחה עמו כי ההשתתפות במיזם עוררה בו רצון להתגייס ולהציל יהודים. "כשרק הצטרפתי למיזם, עשיתי זאת מתוך חובה לשמוע את סיפור החלל ולהראות אכפתיות למשפחות שאיבדו את היקר להן מכל", הוא מספר, "אבל ככל שחולף הזמן ואני נחשף למשפחות ולסיפורים נוספים - כך הרצון שלי להגן על המדינה רק הולך ומתגבר".
מה מונע ממך להתגייס בעצם?
"ראשית, חשוב לי להבהיר שחרדים רוצים להתגייס, אבל יש בצבא מספר היבטים בעייתיים מאוד מבחינת הדת, כמו למשל היעדר ההפרדה בין נשים לגברים, ושיעורים בנושאי מולדת ואזרחות שפחות מתאימים מבחינת הציבור החרדי. אלה בדיוק הנושאים המהותיים שעלולים להפוך בחור חרדי לחילוני".
בצבא משרתים המון חיילים דתיים, ובשנים האחרונות גם פועלות כמה פלוגות חרדיות. אתה לא מרגיש שיש שינוי בנושא ושצה"ל מנסה ללכת לקראת הציבור החרדי?
"יש הבדל מהותי בין בחור דתי לבחור חרדי מבחינת הקווים האדומים שאסור לחצות. ובנוגע לפלוגות החרדיות - ההפרדה בין נשים לגברים נשמרת בעיקר ב'נצח יהודה' אבל ביתר היחידות, לפחות מהמידע שיש לי, ההקפדה היא פחותה. דוגמה לכך, הן המפקדות שאחראיות על יחידות של מתגייסים חרדים.
"בחורי ישיבות שעדיין לא התחתנו לא יכולים לשרת יחד עם נשים, לאחר שהם מתחתנים זו כבר פחות בעיה. אם כל הנושאים המהותיים ייפתרו, אשמח לשלוח את ילדיי לצבא כי לא אפחד שהם יאבדו מהאמונה ויחזרו חילוניים".
ויינפלד: "חרדים רוצים להתגייס, אבל יש בצבא מספר היבטים בעייתיים מאוד מבחינת הדת שעלולים להפוך בחור חרדי לחילוני, כמו היעדר הפרדה בין נשים לגברים ושיעורים בנושאי מולדת ואזרחות שפחות מתאימים מבחינת הציבור החרדי"
אנחנו נמצאים במלחמה ארוכה בכמה חזיתות, הצבא זקוק ללוחמים נוספים אחרי שחיילים רבים נהרגו או נפצעו והמילואימניקים שחוקים. האם זה לא מוגדר כמצב של פיקוח נפש?
"בסוף, הרי יש אפשרות לשרת בלי נשים - כך שאסור שהצבא ישחק על נושא פיקוח הנפש. הרצון שלי לשרת בצבא קיים, ותעיד על כך העובדה שאחד מחמשת ילדיי ראה מסוק, והסברתי לו שלפעמים הוא מפנה פצועים. בתגובה, הוא אמר שהוא רוצה לשרת בצבא כשיהיה גדול ואמרתי לו שאני מקווה שלא יהיו מלחמות עד אז".
"החרדים מפחדים להרגיש לא רצויים"
לצד הניסיון לחזק את ההיכרות ואת הקשרים בין המגזרים השונים בחברה, למיזם ישנה מטרה נוספת - לספק למשפחות השכולות אוזן קשבת וכתף תומכת, תוך הבעת הזדהות עמוקה עם הכאב והאתגרים איתם הן נאלצות להתמודד מדי יום.
"הציבור החרדי הוא חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, ולכן היכן שניתן לייצר חיבורים ארגוניים ובעיקר רגשיים של תחושת השייכות והאחדות - חשוב לעשות את המירב בכדי לייצר אותם", אומר אילן גאל דור, מנכ"ל ארגון "גשר".
5 צפייה בגלריה
מחאת חרדים נגד הגיוס. "יש נושאים מהותיים שגורמים לבחורים חרדים לחזור מהצבא חילונים"
(צילום: EPA/ATEF SAFADI)
איך הציבור החרדי מגיב ליוזמה שלכם?
גאל דור: "חלק גדול מהציבור החרדי רוצה להביע הזדהות והערכה לנופלים ולמשפחותיהם, וההוכחה לכך, בין היתר, היא שתוך זמן קצר מרגע פתיחת ההרשמה למיזם,היינו עדים לביקוש יוצא דופן מצידם לקחת בו חלק. באמצעות המפגשים האלו אנחנו מאפשרים להם, אולי לראשונה, להביע את הסולידריות שלהם באופן אקטיבי. במקביל, הם גם זוכים להכיר באופן אישי, במפגש פנים אל מול פנים, את סיפורי החללים ואת בני משפחותיהם, שמגיעים מעולמות שונים לגמרי מאלו שמוכרים להם".
"יש הרבה מאוד אנשים במגזר החרדי שמדברים על הפרויקט הזה, ומרגישים שהוא ממלא צורך גדול בקרב החברה החרדית", מוסיף ויינפלד. "חשוב להבין שבקרב הציבור החרדי יש חשש ללכת למקומות כמו שבעה, הלוויה של חייל או ניחום משפחה שכולה, מתוך הפחד שיגידו להם שהם לא רצויים או שהם יספגו גילויי שנאה שם.
"למרות זאת, אני מאמין באמונה שלמה ששווה להתגבר על החשש הזה ולבוא, להתחבר, להרגיש ולתמוך", הוא מוסיף. "המפגש עם משפחתו של נאור היה מיוחד מאוד ונוצר חיבור מיוחד בין כולם, כשהשיחה כולה לאורך כל הערב התנהלה מלב אל לב. נאור ממש נכנס לנו לנשמה".
