בשיתוף החברה למתנ"סים
מאז פרוץ המלחמה מאות אלפי ישראלים נעקרו מביתם, מקהילתם, ממערכת החינוך, ממקורות התעסוקה ומהטיפול הרפואי והתמיכה הנפשית שלהם. רובם מאזור הדרום והיתר הם תושבי אזור גבול הצפון, שפונו מבתיהם מחשש לפתיחת חזית נוספת מול חיזבאללה. כמה זמן הם יוכלו להחזיק מעמד, ואיך מצליחים לשמור על קהילתיות למרות הפיזור הגיאוגרפי של קהילות שלמות.
לימור כהן, מנכ"לית רשת המרכזים הקהילתיים בשדרות, מבית החברה למתנ"סים, היא מאלה שהתעשתו מייד בשבת השחורה ופעלו לסייע לתושבי העיר, בה נולדה ובה היא חיה. כבר בצהרי ה-7.10 בעודה שוהה בממ"ד יחד עם משפחתה, החלה באמצעות טלפונים להתניע את המערכות, לראות מה אפשר לעזור וענתה לפניות התושבים. "בארבע אחר הצהרים יצאתי לחמ"ל ומאז במשך שבועיים אני והצוות שלי עבדנו יום ולילה כדי לפנות את התושבים", משחזרת כהן שהיא גם ראש מכלול משאבי קהילה בחירום. "ניצבו בפנינו הרבה משימות".
בימים אלה כהן מנהלת את מוקד המפונים של תושבי ותושבות שדרות באילת. "בגדול, בנינו קהילה בכל מלון, ואנחנו פועלים לייצר חיי שיגרה כמה שניתן. זאת אמנם לא שגרה רגילה, וברור שמתגעגעים הביתה, אבל יש מערכות חינוך, מעונות ומעטפת קהילתית והתרומה של החברה למתנ"סים מאוד גדולה. זהו אתגר מאוד גדול. הקהילה שלנו מפוזרת בחמישה מוקדים מרכזיים: ירושלים, תל-אביב, ים המלח, אילת והשרון, ובכל מוקד יש מנהל מוקד שהוא אחראי על כל התחומים: חינוך, חוסן, רווחה ובלתי פורמלי. ובצורה הזאת קל לנו יותר לעבוד ולנהל את הקהילות שלנו בצורה מרוכזת".
תשתפי אותנו בדוגמאות לכוח של הקהילה?
"אם אחד התושבים צריך משהו מהבית בשדרות, אנחנו נשלח מישהו להביא לו. וכשצריך לעזור לחיילים ולחיילות ולאנשים שמשרתים כעת במילואים, אנחנו מגייסים למענם מתנדבים. וכשאחת התושבות פנתה אלי, וסיפרה שהחתולים שלה נשארו לבד ברחוב בשדרות, שלחנו מתנדבים לתת להם אוכל. מה שמייחד את שדרות זה המעטפת הקהילתית. הטיפול שלנו בתושבים הוא לא אד הוק וזהו. אני גם מסתובבת בין כל המוקדים בהם שוהים תושבי שדרות ברחבי הארץ ודואגת לפעילויות התרבותיות, למופעים ולסדנאות, כדי שלאנשים יהיה מה לעשות במלונות. אגב, אנחנו לוקחים כעת את כל המתנדבים והמתנדבות הטובים שלנו שפעלו במלונות והם בעצם מחוללי השינוי שלנו ועובדים על המשימה החשובה הבאה - איך אנחנו מחזירים את תושבי שדרות בצורה המיטבית לעיר, בסוף פברואר.
כהן מתכוונת לחזור עם הצוות שלה עשרה ימים לפני שובם של התושבים, כדי לעשות את ההכנה, יחד עם עיריית שדרות. "אני אופטימיסטית מטבעי ובטוחה שהעיר עוד תקלוט משפחות חדשות".
100 ימים של עבודה מסביב לשעון
עם פרוץ המלחמה, החברה למתנ"סים על אלפי עובדיה ומתנדביה, עשתה את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב - התגייסות לטובת הקהילה, בזכות הפריסה הארצית שלה: גיוס תרומות ושינוע מוצרי מזון ומוצרים חיוניים, סוללות, מטענים ניידים, מזון תינוקות ועוד. בנוסף, הוקם חמ"ל ישראל בשיתוף מד"א, שריכז את התרומות הרבות מארגונים, חברות ועמותות עם מענה לוגיסטי רחב של עובדים ומתנדבים. החמ"ל עשה זאת באמצעות שלושה מרלו"גים שהוקמו במרכזים הקהילתיים של החברה למתנ"סים בכרמיאל, נתניה ונתיבות, התרומות נאספו, מוינו ושונעו לכל מקום בו נדרשו.
זו תוצאה של שיתוף פעולה הדוק בין החברה למתנ"סים הפועלת בפריסה ארצית, לבין הרשויות המקומיות וגופי הממשל הרלוונטיים וכמובן מול שותפים עסקיים, חברות וארגונים, עמותות ופילנתרופיה, שפועל בעתות שגרה וחירום כאחד.
לאחר המענה הראשוני החל שלב הסיוע בפינוי. גם כאן כחלק משיתוף פעולה הדוק של המרכזים הקהילתיים והרשויות המקומיות, החברה למתנ"סים סייעה בפינוי של כ-100,000 אזרחים, כולל התאמת מיקום שקולט אותם (לרבות התאמה למשפחות בהם יש א.נשים או ילדים עם מוגבלות), ודאגה לכל צורך שלהם בכל שלב כולל במהלך השהות במתחם הפינוי.
בעוד תושבי שדרות מתכוננים לחזרה הבייתה, צפי החזרה של אנשי קריית שמונה הוא איפשהו בקיץ. ובינתיים מי שמרכז את הפעולות לרווחת המפונים הוא אלעד קוז'יקרו, מנכ"ל רשת המרכזים הקהילתיים של החברה למתנ"סים בקריית שמונה. קוזיקרו שהופקד בשעתו על מבצע הפינוי, בחר לא להתפנות ממשכנו, והוא מרים את כל הפעילויות מעירו, לעתים קרובות תחת אש.
"אירוע הפינוי היה מאוד מורכב, מאחר ולקריית שמונה לא הייתה בעבר תוכנית פינוי. על פי גורמי הצבא, היינו אמורים לנהל את ההתנהלות הקהילתית בתוך העיר, תחת אש. אחרי הטרגדיה של ה-7 באוקטובר המדינה קיבלה החלטה לפנות את קריית שמונה והיינו צריכים לבנות תוכנית פינוי, תוך כדי תנועה. ההחלטה לגבי פינוי קריית שמונה הייתה האחרונה במספר, ואז לא נשארו כמעט בתי מלון לקלוט את התושבים. וכך, נאלצנו לפזר את התושבים במאתיים ועשרים בתי מלון ברחבי הארץ. זה מטורף. ממש בלתי נתפס".
אז איך מנהלים קהילה, שמפוזרת בכל כך הרבה בתי מלון?
"בנינו מודל פעולה של 6 מטות ברחבי הארץ: טבריה, חיפה, השרון, תל-אביב, ירושלים ואילת. בכל מטה פועלים מנהל אזור ורכזים בתחומים שונים. יחד עם החברה למתנ"סים וקואליציות שבנינו יצרנו תוכנית קהילתית. בכל אזור, יש לנו רכזי אשכולות ולהם יש נציגים במלונות, ואלה מהווים זרוע מקשרת. יצרנו גם מערך רוחבי בתחומים שונים: תרבות, חוגים, סדנאות, קהילה. כמו כן אנו פועלים בתחומי הרווחה וההשכלה. הקמנו עשרות גנים ומעונות. כמו כן הקמנו בתי ספר בתל-אביב ובאילת ועכשיו אנחנו מקימים בית ספר בטבריה. זהו מערך מאוד מורכב, עם אופרציה לוגיסטית מטורפת. למשל קנינו 400 מכונות כביסה וכן מאות מייבשי כביסה ופיזרנו אותם בבתי מלון, כדי שהמפונים והמפונות יוכלו לעשות כביסה".
לדבריו, זה לא היה פשוט. "היינו צריכים לקבל אישורים מהמלונות. אתגר נוסף ניצב בפנינו בעקבות חילופי העונות – התפנינו בקיץ והנה הגיע החורף. אז הפעלנו אוטובוסים מאילת לקריית שמונה, ונתנו לתושבים שעתיים, ואז החזרנו אותם לאילת. ואותו דבר לגבי התושבים שהתפנו לערים אחרות".
במקביל מתחמי נוער שהוקמו בתוך ימים ספורים בערים רבות סיפקו מענה לבני הנוער, משעות אחה"צ ועד שעות הלילה, הקימה מסגרות חינוך, מערך תרבות ופנאי עם אלפי הצגות ומופעי ילדים בישובים. כמו כן הוקמו במתחמי הפינוי, מערך פעילויות ספורט ואורח חיים בריא למשפחות, לרבות מתחמי נינג'ה, חוגים לאלפי ילדים, פעילות חווייתית עשירה ומיוחדת לכ-10,000 ילדים במהלך חופשת חנוכה.
קוז'יקרו מעיד שהיה צורך להגדיל את שירותי הרווחה, כדי להתמודד עם סוגיות מורכבות ומאתגרות, כמו אלימות במשפחה ושוטטות בני נוער. "ואנחנו עושים זאת בשותפות עם קרנות ומשרדי ממשלה, וכן מגייסים משאבים".
אתה יכול לחלוק איתנו עוד דוגמאות לכוח של הקהילה?
"קרית שמונה פועלת קהילתית בצורה מאוד חזקה בשגרה, כך שזה נתן לנו כוח לקיים את העבודה בשעת חירום ויש גם כל הזמן יוזמות קהילתיות. למשל לפני שהקמנו את הגנים, תושבים ותושבות הקימו בלובי של המלונות מעין גנים ומעונות. כיום יש לנו מיזמי ערבות הדדית – תושב עוזר לתושב, למשל בלידות. כאישה יולדת, אז בבית המלון, נשים מקבלות את היולדת ועוזרות לה, מאחר וגדל תינוק בן ארבעה ימים בבית מלון, זה דבר מורכב. והמיזם הזה פועל לגבי מקרים נוספים, למשל בבני נוער שמתגייסים לצבא. אנחנו גם מקיימים בר מצווה ובנות מצווה. לאחרונה הייתי בבת מצווה במלון בירושלים - תושבי ותושבות קריית שמונה החליטו לחגוג בת מצווה לאחת הילדות, ונעזרו במנהל המלון להרים את האירוע - הם קישטו את חדר האוכל, ובית המלון נרתם לעשות אוכל מיוחד וחגיגי והייתה אווירה מדהימה. אגב, יחד עם שדרות שכרנו מקום בנתניה, ואנחנו מפעילים שם מטבח בסופי שבוע – תושבים ותושבות יכולים לבוא לשם, לקבל ציוד ופרודוקטים ולבשל ארוחת שישי, אותה הם לוקחים לבתי מלון".
אריה צוקרמן יו"ר החברה למתנ"סיםצילום: אביעד ויצמןקוז'יקרו הקים גם מערך תרבות, שדואג להעשיר ולהנעים את הפנאי של המפונים והמפונות ולהקל על המצוקות והקשיים בריחוק מהבית. "למשל במלון קרלטון בתל-אביב, הצטלמה בשבוע שעבר תוכנית טלוויזיה מוזיקלית עם ירון אילן, בה השתתפו התושבים שלנו. בעזרת החברה למתנ"סים, משרדי ממשלה ועיריית קריית שמונה שהקצו לנו משאבים אנחנו מפעילים מאות אירועי תרבות, גם מחוץ למלונות. מעיר של חמישה קילומטרים הפכנו לעיר של 500 קילומטר".
ארי צוקרמן, יו"ר החברה למתנ״סים: "החוסן האישי והקהילתי של כולנו מתבסס על המון עבודה קשה ומקצועית של מנהלי ומנהלות המרכזים הקהילתיים ברחבי הארץ. בינוי קהילה זו מומחיות, ובתקופת המלחמה ראינו שהנתיבים החברתיים שסללנו בשגרה הוכיחו את עצמם בחירום. הרשת המקצועית של החברה למתנ"סים, יחד עם החיבורים שלנו לכל הגורמים המתאימים ברשויות המקומיות ובממשלה, איפשרה לקהילות שפונו מבתיהן להיקלט ביעילות ובמהירות, ולקבל מענה מותאם לכל צורך או אתגר".
בשיתוף החברה למתנ"סים
פורסם לראשונה: 13:19, 17.01.24
