כבר עבר חודש מאז שנוי שטרית (27) מבאר שבע סטודנטית בחינוך הבלתי פורמלי בבית ברל ורכזת ההדרכה של "הנוער העובד והלומד" בנגב, חזרה ממרוקו והיא עדיין נרגשת מהחיבור בין שני הקצוות. חברי "מימונה" במרוקו יצרו קשר עם תנועת הנוער ויזמו מפגש משותף שכולו שיח רב תרבותי חוצה מגבלות ושובר דעות קדומות.
"מכל צד הגיעו 15 חבר'ה. המפגש החל בחמישה ימי סיור בישראל ומשם המשכנו יחד לחמישה ימים במרוקו. עבדו (עבדו לאדינו, דיירקטור של תוכניות חינוך בארגון "מימונה", מרצה לאנגלית בעברו נ.י.) שהוא אחד מהאחראים בארגון מימונה, יצק יחד עם התנועה שלנו שותפות שהובילה בעצם להגשמת חלום והרעיון של המשלחת. הדברים קצת לקחו זמן. המפגש בזום הראשון שהיה לי עם עבדו היה לפני כארבע שנים כשעדיין היה אסור לטוס למרוקו, ובשיא הקורונה. המפגש הפיזי התקיים רק לפני כחודש".
8 צפייה בגלריה
נוי שטרית במרוקו: "הם התייחסו אליי כאל מרוקאית לכל דבר, למרות שכף רגלי לא דרכה מעולם במרוקו"
לדבריה הנסיעה הייתה חוויה מרגשת, "לא רק לאור העובדה שלראשונה ביקרתי במרוקו והגעתי לשכונה בקזבלנקה שם התגוררו סבא וסבתא שלי, אלא גם בגלל שהפתיע אותנו מאוד לפגוש סטודנטים מוסלמים חלקם אף דיברו בעברית, שאומרים שהם מבינים את חשיבותם של היהודים במרוקו ושעזיבתם הייתה ועדיין סוג של טראומה".
"הם ממש השתמשו במילים האלה", מדגישה שטרית. "הם אמרו שהיהודים היו חלק בלתי נפרד מהאוכלוסייה וכמעט אין מוסלמי במרוקו שלא היה לו שכן יהודי או חבר יהודי קרוב שהוא הכיר היטב, עד לרגע שהיהודים נאלצו להימלט ממרוקו כשהם משאירים אחריהם את בתיהם וכל רכושם. הם דיברו במושגים של 'געגועים' וציינו ש: 'מבחינת היהודים העלייה לישראל הייתה תחייה לאומית, אבל מבחינתנו, היהודים תמיד היו ונשארו תפוצה של מרוקו', הם הסבירו שזה כמו היחס בין ישראלים ליהודי ארצות הברית. הם כל הזמן היו סקרנים להכיר ולדעת עלינו כמה שיותר. שאלו הרבה שאלות. החיבור היה מרגש לשני הצדדים".
שטרית מספרת כי לפני הגעתם היה פיגוע בתחנת אוטובוס בירושלים, שהיא אחת מהערים שחברי המשלחת המשותפת ביקרו בה, "הוריהם היו לחוצים וביקשו מהם לבטל את הנסיעה. אבל, הם היו נחושים להגיע", ואז היא מוסיפה בחיוך, "המעניין, שהם התייחסו אליי כאל מרוקאית לכל דבר, למרות שכף רגלי לא דרכה מעולם במרוקו. כשהיה את הפיגוע הם אמרו לי ולעוד חברת משלחת שגם היא ממוצא מרוקאי 'לא משנה מה, אתן תמיד מוזמנות אלינו. אתן חלק מארצנו. פה, זה הבית שלכן שתמיד תוכלו לחזור אליו'. זה היה כל כך מרגש. צריך להבין, ששם הם מאמינים שאנחנו פה בסכנה קיומית כי כולם רוצים לצאת למלחמה נגדנו, ורוצים להשמיד אותנו והאיום בצל הפיגוע רק חידד את זה שהם ממש דואגים לנו ומרגישים שאנחנו, למרות שלא נולדו במרוקו, חלק מהם. גם יתר החברים ללא השורשים המרוקאיים, הרגישו שהם אוהבים יהודים, אוהבים אותנו ואת המפגש עם הצעירים. הם היו סקרנים ושאלו הרבה שאלות".
8 צפייה בגלריה
"לא משנה מה, אתן תמיד מוזמנות אלינו. אתן חלק מארצנו. פה, זה הבית שלכן שתמיד תוכלו לחזור אליו".
מה הכי ריגש או הפתיע אתכם?
"היו הרבה רגעים מרגשים ומפתיעים במסע הזה. אחד שריגש אותי במיוחד היה כשהגענו ל'יד ושם', ושם אגב, הם היו בהלם מוחלט. הם לומדים קצת באוניברסיטה על השואה, ודרך ארגון 'מימונה' קצת יותר, אבל עדיין, ממדי הטרגדיה הדהימו אותם. המדריך דיבר בסיור על יהודי אירופה בעיקר ואמר שהמפתיע בשואה שפתאום לבנים הורגים לבנים והיהודים שם היו במעמד גבוה ובכל זאת, הגרמנים רצחו אותם. ואז אחד מחברי המשלחת אמר 'לא כל היהודים לבנים. יש יהודים מרוקאים, יש יהודים אתיופים. לא כולם לבנים'. והאמת לא כולם היו לבנים, והנקודה המרגשת הייתה על עצם ההבנה המאוד מאוד עמוקה בתוך התרבות והיהדות שלנו והשיח הזה נמשך גם מחוץ ל'יד ושם', וגם בנושאים מגוונים שמעניינים צעירים כמו אוכל, אופנה, וכן, גם כדורגל. דיברנו על אתגרי הצעירים מבחינת מקומות עבודה לצעירים. מהצד הישראלי דיברו על יוקר המחיה, הם דיברו שאין עבודות לצעירים ואין משרות לסטודנטים. השיחות כבר גלשו מעבר גם כשלו"ז התוכנית הסתיים. המשכנו לשבת יחד, יצאנו לבלות, גם כשחזרנו המשכנו לתקשר באינסטגרם בוואטסאפ, בשיחות. תראי, אהבה מהסוג הרומנטי לא יצאה משם, אבל חברויות גדולות ואהבה בין בני אדם – בהחלט. יש יותר הבנה הדדית של הצדדים, ויש רצון גדול שיהיה לזה עוד אופק מתוך רצון להתרחב במספרים ויש היענות גדולה מאוד משני הצדדים".
שטרית מודה שלמרות ההכנה המוקדמת שעשו חברי שתי המשלחות, ביחד ולחוד, כולל מפגשי זום מקדימים, שני הצדדים הופתעו מעובדות ומידע שלא נחשפו אליהם קודם. "היה להם מאוד מוזר למשל לגלות שבישראל הבנות משרתות בצבא. אמרתי להם שאני שירתי ב'קרקל' שהיא יחידה קרבית, הם מאוד הופתעו וחלקם אף אמרו שזה לא בסדר וש'אפילו בחלומות לא נראה לנו שזה היה מתקבל במרוקו'. הם שאלו: 'למה לאישה לרצות לשרת בצבא?'. התפתח סביב זה שיח מעניין. לא הסכמנו על הרבה דברים אבל הכל היה בעדין. לא הרגיש לרגע לא נעים. הוויב היה של להכיר והבנו שדברים שונים".
לדבריה, הצד הישראלי הופתע מהעובדה שלמרות שמרוקו היא מדינה יחסית מתפתחת באפריקה, עדיין יש בהם שמרנות רבה. "הופתענו שאצלם זה לא מקובל להיות במערכת יחסים לפני הנישואין, ושאם סטודנט וסטודנטית נתפסים כשהם נכנסים יחד לחדר במעונות או מביעים חיבה בפומבי – הם מסתכנים במעצר משטרתי ובמאסר. הם קישרו את הנקודה הזו עם החרדים בישראל ועל היותם מדינה מסורתית. אותנו זה הפתיע אבל הם צחקו ואמרו 'בסוף האנשים בבתים עושים מה שהם רוצים, רק שידאגו שלא להיתפס. וגם צריך להיות חכמים ולדעת באיזה שכונה אפשר להיכנס עם בחורה לבי.אנד.בי. ובאיזה שכונה לא'".
מה עם פוליטיקה?
"דיברנו די הרבה על היחסים בין ישראל למדינות מוסלמיות בצורה ספונטנית, זה לא מידע שהעבירו לנו קודם. הם דיברו הרבה על בן גביר והראו בקיאות. הם אמרו שמבחינתם הרבה יהודים אורתודוקסים נמצאים בממשלה וסביב זה הייתה שאלה האם ישראל תהיה שמרנית. בירושלים הם ראו את הדו-קיום בין היהודים, מוסלמים ונוצרים וכל כך התלהבו. הם לא האמינו שיש כזה דו-קיום שכולם בישראל חיים יחד. הם אמרו שזה ניפץ להם הרבה סטיגמות ומהתדמית השלילית שהם נתקלים בה בעיקר בעיתונות ובכלל בתקשורת שמאוד מסיתה ונגד. הם אמרו 'לראות אתכם זה משנה לנו את כל התמונה'. הם דיברו על אלג'זירה וערוצי הטלויזיה האחרים שלהם, ואמרו 'התמונה מורכבת עדיין אבל המציאות היא אחרת', והודו ש'הדימוי שלכם בעולם הוא הרבה יותר גרוע'. דיברנו על אנטישמיות והומופוביה".
"השתגעתם? מה אתם עושים? משתפים פעולה עם הציונים?"
על ההגעה של המשלחת קדמו כצפוי, מחאות של סטודנטים ומרצים מתנגדים, "הם שיתפו אותנו גם בזה שהרבה חברים מהאוניברסיטה אמרו להם 'השתגעתם? מה אתם עושים? משתפים פעולה עם הציונים?' אבל הם הגיעו, ואלה שהגיעו היו עם רגשות חיובים וחמים כלפינו וכלפי מדינת ישראל, ואני מקווה שזו רק הסנונית הראשונה".
שטרית מצטערת שלא למדה יותר את השפה המרוקאית, ושלא שאלה את סבא וסבתא יותר שאלות על עברם, "היום אני יותר שואלת וחוקרת וכולם במשפחה די מבסוטים, במיוחד אבא שכבר תיקשר במרבית מהזומים עם חברי הצד המרוקאי. הם פשוט 'עפים עליו'. הם מתלהבים מהקונספט של יהודי מרוקאי שיודע היטב את השפה ומעריך אותם".
מה עם הקולינריה?
"חטפתי כמה קלקולי קיבה דווקא במסעדות מערביות שאכלנו, במסעדות הרחוב או שוקי אוכל – הרגיש לי טוב בהרבה. האוכל פחות טעים מהאוכל היהודי המרוקאי. אפילו הם עצמם אמרו שהיהודים לקחו איתם את התבלינים והשאירו אותם בלי. היו להם בדיחות פנימיות שהצחיקו אותם ואנחנו פחות הבנו זה היה בעיקר כשדיברו על האמונות התפלות. הם אמרו ש 'המוסלמים לקחו את האמונות התפלות צעד אחד קדימה מהיהודים'. עכשיו יש לנו את כל הזמן שבעולם בשביל ללבן את זה", היא מסכמת בצחוק.
עבדו לאדינו, נכד לסבתא יהודייה שנישאה למוסלמי, דירקטור של תוכניות חינוך ב"מימונה". בעברו הרצה לאנגלית במרכז לאנגלית ברבאט עד שהצטרף לארגון "מימונה" שנוסד ב-2007 כמועדון ע"י סטודנטים מוסלמים באוניברסיטת איפראן שבמרכז מרוקו, במטרה לקדם בני נוער ובין היתר פועל לקידום ולשימור המורשת היהודית-מרוקאית. "אנחנו מאמינים שבזהות שלנו כמרוקאים שאנחנו רב תרבותיים: יש לנו את הזהות הערבית, הזהות האמזרית, הזהות המוסלמית וגם את הזהות היהודית. כולנו מושפעים מכולם וחלק מכל אחד נמצא בכל אחד מאיתנו ומתפקידנו להגן על התרבות שלנו על כל גווניה".
במה מתבטא השימור?
"המוסלמים הצעירים המרוקאים לא מכירים כלום על שכניהם היהודים שעזבו את מרוקו. זה חלק מההסטוריה שאנחנו לא מדברים עליה. לנו חשוב להדגיש שלא משנה מי או מה אתה, אתה קודם כל מרוקאי ובגלל זה אני רוצה להכיר להבין וללמוד אותך דרך האוכל, המוסיקה, השפה, הדיאלוג האקטיבי במרוקו וגם מחוצה. דרך זה אפשר גם לפעול ביוזמות כמו ביקורים בבתי עלמין יהודיים, לסייע לארגונים שמנקים ומשמרים מצבות ישנות או בתי כנסת. אבל ההבנה שזה חלק ממני – היא החשובה ואז מהמקום הזה אתה פועל אחרת".
אנחנו משוחחים בטלפון בזמן שהוא בדרך למלאח (שם כולל לשכונה סגורה שבה גרו בעיקר היהודים במרוקו, כיום גרים שם מוסלמים) ברבאט, ללמד את המוסלמיות שגרות שם את המאכלים היהודיים המסורתיים שנשות המלאח היהודיות הכינו שם. "אני עם השפית אסתר פרץ שהיא מבין היהודיות המתגוררות במרקש שמגיעה עם רצפטים ללמד את המוסלמיות של המלאח וההיענות גדולה. תראי אני לא דוגמה טובה כי סבתא הייתה יהודיה וגדלתי על הסיפורים מהשכנים היהודים, או החברים היהודים של המשפחה. אני גם מכיר ישראלים שבאו מהארץ אלינו ומהם למדתי את התרבות ואת השפה. אבל תשאלי את קשישי מרוקו הם אולי לא ידעו לומר את שמות החגים אבל הם יזכרו שיש חג האוהלים שזה סוכות, הם ידעו שיש חג המצה, הם ידעו שיש 'הולידיי אוף צ'יקן' שזה יום כיפור עם תרנגול הכפרות".
8 צפייה בגלריה
"חברי המשלחת מדברים כל יום בטלפון, חושבים לעבוד ביחד בשיתופי פעולה ופיתוחים וזה בדיוק מה שרצינו".
מניחה שהיו ועדיין יש לכם מתנגדים רבים לארגון.
"יש לנו מתנגדים כי אנחנו עובדים עם הישראלים, למרות שרובם ממוצא מרוקאי. אבל אנחנו מסבירים שהם 'משלנו' ולא אכפת לי אם הם מישראל, ארצות הברית או צרפת. מבחינתי הקשר הוא, יהודי מרוקו שעל מפת הגלובוס".
מה בכל זאת הפתיע את חברי המשלחת המרוקאית?
"הצעירים מאוד הופתעו לראות שבישראל לא חיים רק יהודים בלבד. הופתעו לראות את כל הדתות ולשמוע מהם שהם חיים בשותפות האחד לצד השני. אני מאוד גאה לראות בתוצר שיצא: חברי המשלחת מדברים כל יום בטלפון, חושבים לעבוד ביחד בשיתופי פעולה ופיתוחים וזה בדיוק מה שרצינו. משימה ראשונה בין מרוקו לישראל".
מה המשימה הבאה?
"להרחיב את הפרויקט לצעירים ממדינות ערביות אחרות כמו ירדן, מצרים, תוניסיה, לבנון, שיהיו חלק, שיכירו יהודים ממדינות המוצא שלהם בישראל ובכלל בעולם".
לא נאמרה המילה אבל נשמע כמו הדרך להשגת שלום עולמי.
"הגשר הזה בין האנשים חשוב לנו. אני רוצה לחלום ולדבר איתך על שלום ברחבי העולם אבל אי אפשר לחשוב על שלום עולמי מבלי לחשוב על שלום בתוך השכונה שלנו במזרח התיכון וצפון אפריקה. איך אפשר לדבר על שלום כשהשכנים שלנו לא מדברים איתנו והפוך? אז בואי נתחיל מזה. והקטן האזורי הזה עשוי להביא לדברים גדולים ברמה הבינלאומית".
הוא משתף בחוויות מארץ הקודש ומתאר בחיוך ענק כיצד חברי המשלחת המוסלמית מרוקאית הסתובבו ברחובות חיפה וואדי ניסנאס כשהם עטופים בדגלי מרוקו ביום בו נבחרת הכדורגל של מרוקו ניצחה את הפורטוגלים במונדיאל. בהפסד הם כבר צפו מהבית. "אנחנו גאים מאוד בנבחרת הבינלאומית שלנו שעשתה היסטוריה לא רק למרוקו אלא לכל צפון אפריקה וגם למרוקאים הישראלים שהיו שמחים קודם כל עבור עצמם כי בסופו של דבר הם ממרוקו. הם הרגישו שהם חלק ונהנו מזה. היית צריכה לראות איך הם הצטרפו אלינו לריקודים ברחובות עם הדגל. וזו בדיוק הנקודה", הוא מחייך.
"את זה אנחנו מנסים להעביר לדור הצעיר: שלא משנה איפה אתה גר או לאיזה דת אתה משתייך – מרוקאי נשאר מרוקאי. זו ברית לכל החיים. יהודים שעזבו את מרוקו בשנות ה-50 וה-60 עדיין מתגעגעים וחוזרים לבקר שוב ושוב במרוקו, והם חיים בישראל את מרוקו יומיום בקשר שלא ינותק".
