בבוקר 7 באוקטובר קורל ויזמן (31), התעוררה בבהלה בבית אביה שבאופקים למשמע אזעקות חוזרות ונשנות. ויזמן, שעברה להתגורר בבית אמה בבאר שבע לאחר גירושי הוריה, העבירה את החג אצל אביה, ראובן, יחד עם אחיה - שוהם (26) וגיל (25) שהתגוררו עם האב באופקים, ועם אחיה הבכור ליאור (32) המתגורר עם אשתו בבית הסמוך.
את מה שקרה מיד לאחר מכן, היא לא תשכח לעולם. בוקר שמחת תורה הפך להיום העצוב ביותר עבורה ועבור משפחתה, כשאביה נרצח מול עיניהם על ידי מחבלי חמאס שהגיעו לפתח ביתם באופקים.
"בזמן האזעקות נכנסו לשכונה כ-20 מחבלים. ראיתי מחבל מול העיניים - הוא עמד ליד השער של הבית, ואני עוד זוכרת את אבא שלי אומר לאחי באותם רגעים: 'בוא, בוא להתחבא'", היא משחזרת. "אבא החליט שהוא צריך להגן עלינו, ובזמן שהתחבאנו הוא יצא החוצה ופטרל מסביב לבית עם מוט ברזל. זה היה אבא - לא היה בו פחד, רק דאגה לילדים שלו.
"בסיבוב הרביעי שלו, מחבל בן 19 שעמד ליד הבית של השכנים ירה לאבא שלי בראש. ראיתי את זה כשזה קרה, ראיתי איך המשקפיים עפו לו מהעיניים בזמן שהוא נורה".
"מאז שאבא נרצח - המשפחה התפרקה"
ראובן ז"ל היה בן 57 במותו. לדברי ויזמן, למרות הגירושים של הוריה המשפחה המשיכה להיות מלוכדת והוריה נהגו לחגוג חגים וימי הולדת ביחד. "אבא היה עמוד התווך של כולנו, ומאז שהוא נרצח - המשפחה התפרקה. הוא זה שתמיד דאג שלכולנו יהיה איפה לגור, והיה חוסך על עצמו כדי שלנו לא ייחסר. הוא היה אדם צנוע שחוץ מסיגריות לא קנה לעצמו כלום", היא מספרת בגעגוע. "בבית תמיד היה אוכל בשפע, והוא ידע איך להחזיק משפחה. כל החיים אני אודה לו על כך שלימד אותי את השיעור הזה".
בנוסף, ויזמן מספרת כי אחיה הצעירים התגוררו עם אביה, והוא היה זה שדאג להם ושהדריך אותם איך להתמודד בחיים. "קשה להם מאוד מאז שאבא לא פה".
ויזמן אף מעידה כי מאז שאביה נרצח היא חווה עצבות עצומה, וקושי אמיתי לעכל את העובדה שהוא כבר לא כאן. לדבריה, היא סובלת מסיוטים בלילות ומתמודדת עם קשיי שינה ופלשבקים מהאירוע המטלטל שאליו הייתה עדה.
לאורך כל התקופה הזו היא ירדה במשקל בצורה דרסטית, ומאז 7 באוקטובר היא לא מסוגלת לחזור לבית האב שנרצח בסמוך אליו. ואם כל זה לא מספיק מטלטל, בני המשפחה לא פונו מביתם ובסיום השבעה נאלצו למצוא סידורי מגורים אחרים מאחר שמבחינה נפשית הם לא היו מסוגלים להישאר במקום.
לצד החוויה הקשה וההתמודדות עמה, בני המשפחה נאלצו להתמודד עם סוגיה לא פחות מורכבת - מיצוי זכויותיהם וקבלת המענקים המגיעים להם מהמדינה.
"מוקד 'זכות בקלות' של 'פתחון-לב' פנו אלינו מיוזמתם, ואני חייבת לומר שהם נרתמו עבורנו לא ב-100% אלא ב-200%. הם עשו עבודת קודש, ובלעדיהם לא היינו יודעים מה מגיע לנו, בעיקר כי המחשבות שלי היו נתונות רק לשאלה איך מסתדרים בלי אבא", אומרת ויזמן. "הם חיפשו כל הזמן איך עוד אפשר לעזור, כאילו שהיינו בני משפחה או חברים קרובים שלהם".
קורל ויזמן: "אבא היה עמוד התווך של כולנו, ומאז שהוא נרצח - המשפחה התפרקה. הוא זה שתמיד דאג שיהיה לנו איפה לגור, והיה חוסך על עצמו כדי שלנו לא ייחסר. הוא גם זה שטיפל באחים הצעירים שלי, ומאוד קשה להם מאז שאבא לא פה"
לדברי ליטל בן ברוך, מנהלת המערך הארצי למיצוי זכויות "זכות בקלות" של "פתחון-לב", שטיפלה במיצוי זכויותיהם של בני המשפחה האבלה: "דיברנו תחילה עם שני האחים הצעירים, כדי לנסות ולהבין את הסיפור וכיצד אפשר לעזור. אחרי מספר ימים קורל דיברה איתנו והתחלנו את התהליך עם כל בני המשפחה".
בן ברוך אף מוסיפה כי כל אחד מבני המשפחה טופל באופן אישי על ידי נציג מהארגון, וקיבל מענה בדמות הכרה כנפגע איבה, שהסתכם בסכום של 15,500 שקלים לכל אחד מהם. "לבקשתה של קורל סייענו גם לאחיו של האב. מילאנו עבור כל אחד מהם את הטפסים הנדרשים, ובתוך יום אחד הם כבר קיבלו הודעות לטלפונים הניידים שתביעתם אושרה. בנוסף, ביצענו מעקב כל כמה ימים כדי לוודא שהכסף נכנס לחשבון, מה שאכן קרה תוך מספר ימים.
"ניסינו גם להגיש עבורם תביעה מול הקרן לנפגעי טרור, אולם החוק נותן מענה רק להורים ולאלמנ/ה, ומאחר וההורים התגרשו - הילדים לא היו זכאים למענק".
"העסק הפסיק לעבוד, ונכנסנו למינוס משמעותי"
ב-7 באוקטובר יעקב אדזיאשווילי (58) היה בביתו שבשדרות, בה הוא מתגורר בשלוש השנים האחרונות, עם אשתו וחמשת ילדיהם. בינואר אשתקד, אדזיאשווילי פתח מינימרקט בשכונת כרמים החדשה בעיר - עסק שעבד מצוין וצמח עד פרוץ המלחמה, שקטעה את שגרת חייו וחיי משפחתו.
"זה היה ערב שמחת תורה, כולנו היינו בבית וגם המשפחה המורחבת שגרה בסביבה. את הבוקר אני זוכר היטב; שמענו את כל הרקטות, הטילים והאזעקות וזה לא היה רגיל, היה משהו שונה", הוא משחזר. "הבת שלי נכנסה לחרדות, היינו סגורים בממ"ד במשך יומיים, כשבמקביל אנחנו שומעים את המחבלים שהגיעו לאזור שלנו. בהמשך התברר שהחיילים תפסו חלק מהם ממש מתחת לבניין שבו אנחנו גרים".
ב-10 באוקטובר המשפחה התפנתה באופן עצמאי לאילת, ובמשך חמישה ימים אדזיאשווילי, אשתו וחמשת ילדיהם התגוררו בבית מלון על חשבונם - עד שהמדינה התחילה לשלם עבור השהות של תושבי שדרות המפונים.
"על העסק בכלל לא היה מה לדבר. אני מעסיק 12 עובדים, לארבעה מתוכם נרצחו קרובי משפחה והמלחמה נגעה בהם בצורה הרעה ביותר. ואתה רואה את כל הודעות הוואסאפ ונשבר לך הלב", הוא מתאר.
תוך כדי השהות באילת המשפחה החלה לסבול מקשיים כלכליים, ומאחר ואדזיאשווילי מוגדר על ידי המדינה כבעלים של עסק חדש - הוא לא קיבל סיוע או כל עזרה כלכלית אחרת מהמדינה. "עברו שלושה חודשים ולא קיבלתי דבר. הגעתי עם זה עד לוועדת הכספים בכנסת, ורק אז שחררו לי מקדמה קטנה מאוד", הוא אומר. "צריך להבין את המצב - נכנסנו למינוס משמעותי, עצרנו את כל התשלומים, חשמל ומשכנתא, זה מצב מאוד לא פשוט להיות בו עם משפחה".
אלא שאז הוא נתקל בהודעה שנשלחה בקבוצת הוואסאפ של תושבי שדרות, שסיפרה כי מוקד "זכות בקלות" מסייע לתושבי העיר במיצוי הזכויות שלהם. "הם נתנו לי שירות מעל ומעבר, עזרו וייעצו לי בצורה מדהימה. טוב שיש אנשים כמותם בתקופה הזו. כמה סבלנות שהיה אלינו במוקד", הוא מספר. "גם אחרי שהם עזרו לנו - הם ממשיכים להתקשר ולבדוק מה שלומי ואם יש משהו נוסף שאני צריך. איפה יש דבר כזה? הם נכנסו לי ללב".
"במקרה של יעקב, היה מדובר בטיפול שונה לגמרי מאשר הטיפול שנדרש במקרה של קורל ומשפחתה", אומרת בן ברוך, שסייעה גם לאדזיאשווילי באופן אישי. "מעבר לקבלת המענק לנפגעי פעולות איבה שעמד עבורו, עבור רעייתו ועבור בתו שהיא אם לילדים, על 19,000 שקלים לכל אחד - יעקב היה זכאי גם למענק אכלוס, על כך שחזר לעיר ולא לן במלון אליו פונתה משפחתו. על חודש ינואר הוא קיבל 6,200 שקלים ועל פברואר - 5,800 שקלים (200 שקלים עבור כל יום).
"נכון לעכשיו הוא עוד ממתין למענק אכלוס לחודשים אוקטובר עד דצמבר", מוסיפה בן ברוך. "זאת מאחר והיה צורך לעדכן את נציגי משרד התיירות במלון שהוא לא שוהה שם, דבר שלא ידע עד שהגיע לטיפולנו".
באשר לעסק, הסיטואציה הייתה מורכבת יותר מאחר והמענק ניתן בהשוואה לתקופה המקבילה שנה קודם, ואדזיאשווילי, כאמור, פתח את העסק רק בחודש ינואר.
"הוא קיבל מקדמה שאינה הולמת את הכנסתו מהסופר, בסך 20,000 שקלים, לפיכך היה צריך להגיש בקשה במסלול 'אדום' לנזק עקיף לעסקים כתוצאה ממלחמה, בהשוואה לממוצע הכנסות באותה שנה. זה היה מאוד דחוף, מאחר ובזמן שפנה - הוא היה צריך למלא את הבקשה עד סוף אותו החודש. מיד הפנינו אותו לרו"ח כדי שיגיש יחד איתו את הבקשה".
מאחר ואדזיאשווילי מוגדר על ידי המדינה כבעלים של עסק חדש - הוא לא קיבל סיוע או כל עזרה כלכלית אחרת מהמדינה. "עברו שלושה חודשים ולא קיבלתי דבר. נכנסנו למינוס משמעותי, עצרנו את כל התשלומים, חשמל ומשכנתא, זה מצב מאוד לא פשוט להיות בו עם משפחה"
שבועיים מהרגע שבו הוא החל את התהליך, אדזיאשווילי קיבל פיצוי על העסק בסכום של 380,000 שקלים לחודשים נובמבר-דצמבר. מנגד, על החודשים ינואר-פברואר הוא טרם קיבל החזרים, אך לדברי בן ברוך גם העניין הזה נמצא בטיפול.
"אנשים בתקופה הזו היו בכאוס מוחלט, חלקם פונו לבתי מלון, עם או בלי מסמכים, כשהם לא יודעים במה לטפל ואיך ומתרוצצים בין גופים ממשלתיים בניסיון לקבל עזרה. מכאן הדרך היא מאוד קצרה עד להתמוטטות כלכלית, במיוחד במקרים כמו זה של יעקב.
"ופה אנחנו נכנסים לתמונה עם תגובה מהירה, זיהוי צרכים ויצירת תמונה ברורה עם הגשת תביעות, ליווי ומעקב לכל אורך הדרך עד למיצוי הזכויות בפועל", היא אומרת ומבקשת להוסיף: "אתם לא צריכים להתמודד עם כל זה לבד בשעה הקשה הזו. אנחנו נמצאים פה בשבילכם".
