בשיתוף מפעל הפיס
השנה ששינתה הכל - דניאל דמיטרינקו - מפעל הפיס שווים בתעסוקה
(צילום: ירון ברנר)
כשהייתי בן 18 עליתי לארץ לבד מאוקראינה. רציתי לשרת בצבא מתוך ציונות. התחלתי כסטודנט במכינה באוניברסיטה העברית בירושלים, שם למדתי עברית, היסטוריה של ארץ ישראל, אנגלית ומתמטיקה. ב־2017 התגייסתי למשטרה הצבאית.
הגעתי לקיבוץ כיסופים בעקבות אשתי, שיר, שהוריה חברים בקיבוץ, אוהבים אותו מאוד ומחוברים לקהילה. תיכננו להקים את הבית שלנו בכיסופים, ואז הגיעה אותה שבת של ה־7 באוקטובר. בשעה 6:30 בבוקר שיר העירה אותי בבהלה. היו אזעקות בלתי פוסקות והבנו שקורה משהו חריג. אחרי כמה זמן התחלתי לקבל סרטונים. ראיתי את הטנדרים של המחבלים נכנסים לשדרות, ואמרתי לעצמי: "שדרות זה חצי שעה ממני, אולי זה קורה רק שם". אבל זה כמובן לא היה המצב.
לקראת השעה 10:30 שמענו את היריות. צרורות על אוטומט. הבנו שאלה לא חיילי צה"ל. נעלתי את דלת הממ"ד מבפנים ופירקתי את הידית שלה. אשתי, אני וקוקוס הכלבה שלנו התחבאנו בממ"ד למעלה מ־12 שעות. הכלבה לא הוציאה הגה, כאילו הבינה את המצב. בשלב מסוים שמענו ערבית מחוץ לחלון הממ"ד. הבנו שזה משחק כוחות – אם הם יצליחו לפרוץ את הדלת ולהיכנס, או שלא. אני לא הייתי חמוש, אז לא היה איך להתגונן.
פתאום הם הלכו. היה חשוך. אין חשמל. אין מזגן. התחלנו לשמוע שכדורים חודרים את הבית. המראה התפוצצה. הבנתי שזהו. המחבלים אצלנו. הם ממשיכים לירות. ואז נהיה שקט. הלחץ גדול ואנחנו מתחילים לאבד תקווה. הרבה זמן עובר, אבל לא מגיעים להציל אותנו. אנחנו בממ"ד בלי מים ובלי אוכל. בסביבות 18:00 בערב שמענו דפיקה בדלת וצעקה, "שיר ודניאל". השכן שלנו קרא לנו לצאת. הצלחנו לשתות קצת מים והלכנו לבית שלו, שבו הוא התחיל לרכז את כל השכונה. רק אז הבנו שהשכנים שלנו בחיים. בדרך אני רואה סביבי בתים נשרפים ואנחנו תוהים כמה אנשים שרדו. רק בסביבות 23:00 בלילה אמרו לנו שיש פינוי, שייעשה בנגלות.
התחושה העיקרית שלי לאורך כל אותן שעות נוראות לא הייתה פחד, אלא חוסר אונים. הרגשתי שאין לי מה לעשות עם מה שקורה. כמו שציינתי, בשלב מסוים החשמל בממ"ד שלנו נותק, ישבנו בחושך ובמחנק במשך שעות ארוכות והיינו מנותקי קשר – כשברקע המחבלים דופקים על הדלת ויורים לתוך הבית. אשתי, לעומת זאת, חוותה פחד עצום. שמחנו מאוד ברגע שהבנו שצה"ל הצליח להגיע לכיסופים ונוכל לצאת מהיום הזה בחיים.
פינו אותנו למלון בים המלח. אחרי שהיינו שם שמונה ימים הודיעו לנו שמצאו את הכלבה שלנו. כל כך שמחנו. בגלל שפינו אותנו תוך כדי הקרבות, נאלצנו להשאיר אותה מאחור. זה היה מזל גדול שהיא ניצלה.
רוב הקהילה של כיסופים נשארה במלון וחיינו ביחד. החלטתי לקחת חלק בכיתת הכוננות של הקיבוץ, אז היינו כל השבוע בכיסופים ויצאנו להתרענן יומיים בבית המלון. כל פעם נוסעים, חוזרים, ונחים, ושוב לקיבוץ. מבחינתי זה היה טוב כי זה איפשר לי לראות את העולם שמחוץ למלון. לחיות במלון בים המלח זה מאתגר. יש שם רק ים וחולות ובתי מלון. השבועות עוברים, החדרים קטנים, חוויה לא פשוטה – אבל אנחנו לא מתלוננים. קיבלנו מקום שאפשר לחיות בו וזו זכות ענקית.
בחודש אוגוסט האחרון עברנו כקהילה ליישוב עומר. סייעו לנו עם גינון, עשו דשא בכל המתחם ועכשיו אנחנו מרגישים יותר בבית. התחלנו דף חדש בחיים. אני מאמין שנרצה לחזור לכיסופים, אבל זה תלוי בתחושת הביטחון שלנו שם. כרגע אין לנו תחושת ביטחון.
כחלק מהשיקום שלי, החלטתי להירשם השנה לקורס ניהול רשתות ואבטחת מידע בתחום ההייטק. הקורס נערך במסגרת פרויקט "שווים בתעסוקה" של מפעל הפיס, שמתקיים בשיתוף המרכז הרפואי איכילוב, חברת סיסקו ישראל, COB, אתר "שווים", קרן רש"י וקבוצת "ידיעות אחרונות". הקורס הזה פותח דלתות לעולם ההייטק והסייבר. שמעתי עליו בקבוצת הווטסאפ של הקיבוץ, ולא חשבתי פעמיים. למרות שאני מגיע מתחום מקצועי אחר, פשוט נרשמתי. אמרתי לעצמי: "מה שיהיה – יהיה. אני הולך על זה". גם לפני 7 באוקטובר היו לי מחשבות במה אני רוצה לעבוד ומה אני יכול ללמוד, הייתה לי תקווה לעשות הסבה מקצועית – והרגשתי שהקורס הזה מתחבר לי בול.
הקורס עזר לי מאוד. בראש ובראשונה הוא נתן לי אפשרות להתחיל לעסוק במשהו מעניין ולא רק ללכת לכיתת הכוננות ולחזור הביתה. זו דרך לייצר שגרה קטנה. מעבר לכך, הולך לי טוב בקורס. לפעמים זה מאתגר כי צריך לשלב את הלימודים עם חיי משפחה, תינוקת ומילואים, אבל המרצים מתחשבים בנסיבות, יש אפשרויות להשלים את החומר דרך הקלטות, והם תמיד זמינים לשאלות.
אני מאמין שכל מי שעבר את האירועים ב־7 באוקטובר, ועובר את מסע השיקום מאז – בסופו של דבר צריך להגיע לשלב שבו הוא צריך להתחיל את החיים כמעט מחדש. אני יודע שהולך להיות קשה, והעצה שלי לאנשים שעברו את מה שאני עברתי היא לאפשר לעצמם לקבל את העזרה של אנשים מקצועיים שרוצים לתרום ולעזור לנפגעים.
נפגעתם במלחמה? אנחנו כאן עבורכם
במסגרת פרויקט "שווים בתעסוקה", אנחנו מזמינים אתכם להירשם לקורסי ההייטק החדשים של NESS ו-InfinityLabs R&D שמוצעים עכשיו ללא תשלום, במיוחד עבור נפגעי המלחמה בגוף ובנפש. במסגרת הקורסים, המשתתפים יקבלו ליווי מקצועי וסיוע - עד להשמה.
בין הקורסים המוצעים: פיתוח תוכנה, דאופס, פיתוח אוטומציה ובדיקות ידניות ותמיכה טכנית. ההרשמה בעיצומה (מספר המשתתפים מוגבל):
חברות נוספות שרוצות לפתוח הכשרות ייעודיות במסגרת המיזם מוזמנות לפנות במייל מטה לאבישג אלבז הרוש: Avishage@tlvmc.gov.il
בשיתוף מפעל הפיס
פורסם לראשונה: 10:07, 29.10.24
