"חוויתי קשיים במהלך חיפוש העבודה והטרדות מיניות בדרך לעבודה", משתפת אריאל אייזין, אישה טרנסית (30) מכפר-סבא. לא פשוט להיות שונה בנוף הישראלי, את זה רובנו כבר יודעים, אבל עבור חלק מאיתנו הנושא מסובך וסבוך אפילו יותר. ההערכות הן שבישראל כ-0.3% מהאוכלוסייה, קצת פחות מ-25,000 בני אדם, חשים חוסר התאמה בין ייעודם המגדרי לבין סיווגם המיני.
ההגדרה המקובלת ביותר למושג זה, נמצאת אף היא בתהליכי שינוי מתמשכים, היא 'טרנסג'נדר'. זהו למעשה, מונח הטומן בחובו קשת רחבה של זהויות, ומתייחס לאנשים שהוגדרו כבעלי מגדר מסוים ברגע לידתם, אך בהתבסס על המאפיינים המיניים הראשיים שלהם הם חשים שתיאור זה אינו מייצג בצורה נאמנה את זהותם המגדרית. שלוש הקבוצות העיקריות בהגדרה הם גברים טרנסים, נשים טרנסיות וא-בינאריים, כלומר, גברים או נשים שאינם מוצאים עצמם כמשתייכים למגדר כזה או אחר.
3 צפייה בגלריה
אריאל אייזין. כ-50% מהטרנסג'נדרים והטרנסג'נדריות בישראל ספגו אלימות פיזית לפחות פעם אחת, על רקע זהותם המגדרית
בהתבסס על המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב, הסיכוי של טרנסג'נדר להיות מובטל בשנת 2019 היה גבוה יותר פי שישה(!), בהשוואה למי שאינו טרנסג'נדר. למעשה, באותה תקופה רק כ-25% מהטרנסים והטרנסיות בישראל עבדו במשרה מלאה, לעומת כ-78% מהאוכלוסייה הכללית.
גם אלה שכבר מצאו משרה מתאימה או מקום עבודה שהשכיל לקבלם, מדווחים על הכנסה נמוכה יותר משכר המינימום, כאשר 80% מהם ממוקמים בשלושת העשירונים התחתונים של התפלגות ההכנסה בישראל. בנוסף, כ-50% מהטרנסג'נדרים והטרנסג'נדריות בישראל ספגו אלימות פיזית לפחות פעם אחת, על רקע זהותם המגדרית, וכ-70% מהקהילה סופגים אלימות מילולית באופן קבוע.
מתמודדת עם המון דברים
"כשפונים אליי בלשון זכר – זה מתסכל מאוד", מתארת אייזין. "קשה לי לבוא ולהיפתח ולהגיד מי אני ומה אני ומאיפה אני. קשה לי לבוא ולהעיר 'תפנה אליי בלשון נקבה ולא בלשון זכר' - זה יכול להוציא לי את העצבים. זה ממש לא פשוט. אני רוצה לשאוף כמה שיותר למעלה, להתקדם, לעזור ולתמוך, אבל לא יוצא לי. אני תמיד מוצאת את עצמי למטה ולא מתקדמת לאף מקום".
"נולדתי כזכר, כגבר, ובילדות שלי הרגשתי את עצמי תמיד כאישה", מגוללת אייזין את סיפורה. לשינוי שהחלה לעבור בגיל 27, ציפתה זמן רב לפני. "רציתי בגיל מאוד צעיר, אבל לא התאפשר לי. פחדתי מהסביבה, מהמשפחה". ואכן, אחרי שיצאה מהארון הטרנסי חל נתק בינה לבין משפחתה הדתית, אך כעת חזרה להתגורר עימם. "היה להם מאוד קשה להתמודד עם זה ולקבל את זה. שנתיים הייתי בנתק מוחלט מההורים, ועכשיו הם החליטו לקבל אותי ולתמוך ולעזור במה שאפשר. שאני לא אפול. שלא אתדרדר".
צפו בסרטוני הקמפיין המעודד העסקת טרנסג'דרים:
"עד היום אני עומדת במצבים נפשיים לא טובים. הרבה פסיכיאטרים ובית חולים ודברים כאלה. מהפך שלם זה השאיפה שלי", היא מסבירה. כדי לממן את הניתוחים היקרים אמנם עובדת אייזין למחייתה, אך היא עדיין מחפשת את מקומה בשוק העבודה. "הייתי רוצה לעבוד בהייטק – במייקרוסופט, בגוגל, מקומות שאפשר להתקדם בהם ולא להיתקע באותו המקום". לאחר קשיים שחוותה במקומות שבהם עבדה בעבר, מעדיפה אייזין לעבוד מאחורי הקלעים, אך לא מרגישה מסופקת מבחינה מקצועית. "אני מלקטת בסופר אונליין. אני לא רוצה לפגוש לקוחות אז נקלטתי לפה".
אחד הקשיים עליהם היא מדברת, למשל, מגולם בדרך שבה פונים אליה. לטענתה, יש שעושים זאת בכוונה ויש שמתוך חוסר מודעות - "יש אנשים שקיבלו ויש אנשים לא קיבלו – זה תלוי באוכלוסייה".
"אני מתמודדת עם המון דברים. היום אני עובדת, אבל לא במשמרות קבועות. אני מתמודדת לבד, עם המון פחד ומלא ביטחון עצמי. אני לבד מול המערכה, מול החיים. זה מאוד קשה, אני מפחדת שלא יקבלו אותי. יש בזה המון פחד", מסכמת אייזין. "אבל תוך כדי זה למדתי את הזכויות שלי – מה מגיע לי, מה לא מגיע לי. למה אני זכאית ולמה אני לא זכאית".
החברה הישראלית לא סובלנית
שני שלישים מהישראלים (65%) מאמינים שהחברה הישראלית לא סובלנית כלפי קהילת הטרנס, כך קובע סקר שנערך בחודש שעבר על ידי חברת Ipsos. כל ישראלי שלישי לא מוכן לעבוד או ללמוד עם טרנסג'נדרים, וכל מעסיק רביעי אינו מוכן להעסיק טרנסג'נדרים/יות כלל, למרות שהמעסיקים שכבר מעסיקים טרנסים העידו כי הם מרוצים מתפקודם בעבודה. החסמים העיקריים להעסקת טרנסג'נדרים הם אמונה דתית וחשש מרתיעה של עובדים אחרים ו/או של לקוחות, כך לפחות מעידים המעסיקים.
"טרנספוביה הורגת גם כשהיא באה בצורה של אפליה והתעמרות בשוק העבודה", מתארת בר אווסקר, מנכ"לית פרויקט גילה להעצמה טרנסית. הפרויקט, שצמח בשנת 2011 מתוך הקהילה הטרנסית ולמענה, פועל לשינוי מציאות החיים של חברות וחברי הקהילה והוא מחויב לארבעה עקרונות מנחים: אמת, צדק, אהבה ותעוזה. הפרויקט מספק ליווי ומענה בחירום, פועל לשינוי מדיניות, מכשיר צוותי רפואה ורווחה ואף שואף לייצר נראות חיובית ברשתות החברתיות.
לרגל חודש הגאווה והסובלנות השיקו לאחרונה, יחד עם Google ישראל, קמפיין הקורא למעסיקים ללמוד כיצד להעסיק, לשמר ולקדם עובדות ועובדים הנמנים על הקשת הטרנסית. "הקמפיין הזה הוא תזכורת שהפתרון למצוקה שלנו הוא בידיים של כל החברה הישראלית", מוסיפה אווסקר. "תנו לנו להתפרנס בכבוד וגיבוי במקום העבודה גם אל מול גילויי טרנספוביה ותצילו נפשות".
"הקמפיין שלנו שם במרכז אישה טרנסית מצליחה, כי היה לנו חשוב לשקף את ההזדמנויות והפוטנציאל של קהילת הטרנס להשתלב בשוק התעסוקה", מסר ברק רגב, מנכ"ל Google ישראל. "נכנסנו לשותפות הזאת עם פרויקט 'גילה' מתוך הרצון ללמוד בעצמנו איך אנחנו יכולים להשתפר ולהפוך את Google לחברה יותר נגישה ומכבדת לקהילת הטרנס. אנחנו כבר מציעים סבסוד של תהליך התאמה מגדרית, מענק לשירותי פונדקאות והדרכות לעובדים בנושא. החודש, גם הצוותים שלנו יעברו את ההכשרה של פרויקט 'גילה', כך שנוכל להעסיק, לשמר ולקדם טוב יותר אנשים מהקהילה הטרנסית".
נמצא במקום אחר
"למזלי, עכשיו אני נמצא במקום אחר, אני לא רואה ממטר", כך מספר אור מיזן (35). אבל הסיפור שלו לא התחיל כך. "במישור התעסוקה, ברגע שיצאתי מהארון הטרנסי היה לי יותר קשה למצוא מקום עבודה. בתחילת התהליך אתה לא נראה בדיוק... או אפילו מרגיש, הכי אסוף והכי חזק. אתה בהתחלה של משהו – אתה בעצמך מגלה את עצמך. אבל מה שאתה יודע על עצמך זה שאתה יודע לעשות דבר מסוים ואתה מקצועי וטוב בו, וזה לא קשור לתהליך המגדרי שלך. הרבה פעמים הייתי בא לריאיון עבודה והיו יותר מתעניינים בי, לא בתור מישהו שבא להיות מועסק, אלא בתור מישהו שבא לספר על החיים שלו. על הקשיים שלו. התעניינו אם יש לי חברים, אם אני הולך לטיפול. כמובן שכמעט אף פעם לא פנו בלשון הפנייה שאמורים".
מיזן התחיל את התהליך בגיל 30, אז היה ניגש לראיונות עבודה ונחשף לבורות ולאטימות הרבה לנושא. "אתה בא לראיונות עבודה, ובמקום לדבר על המקצועיות שלך וכמה אתה יודע לעשות כל מיני דברים, מתעסקים בך ובכל התהליך שלך, שהוא בכלל לא עניינם. זה אנשים שמתחברים יותר לצהוב ופחות לבנאדם. מבחינתם אתה בנאדם שונה, אז אתה צריך להסביר את עצמך. היה ריאיון שזו שהייתה צריכה לראיין אותי אמרה שהיא מבינה שאני בתחילת התהליך הטרנסי, אז היא רצתה לוודא אם אני 'לגמרי לגמרי'". מיזן מספר על ריאיון עבודה נוסף שערך, טלפוני. בסוף השיחה סיכמו השניים שיגיע למשרד לריאיון המשך, אך למה שקרה לו שם הוא לא היה מוכן.
"הגעתי למקום עצמו והיו שם המראיין, מדריכה, המנהלת של המקום, פסיכולוג ועובדת סוציאלית קלינית. ארסנל של אנשים. אני הבנתי שהם באו לצפות – זה מה שהרגשתי. שהם פשוט באו להסתכל על התופעה הנדירה הזאת שנקראת בנאדם טרנס". מיותר לציין שמיזן לא התקבל לתפקיד, אך בנוסף לכך, הודעת הדחייה שקיבל נכתבה בלשון נקבה ולא בלשון זכר. "למה להתנהג ככה? אתם קוראים למישהו לריאיון עבודה, הוא בא לדבר איתכם, המינימום זה לדבר איתו רגיל, כמו בנאדם ולא כמו יצור מהחלל. כמו שהיית מדבר עם סתם אדם מהרחוב שאתה לא יודע עליו כלום. הם שאלו אותי אם יש לי חברים, אם יש מישהו בבית. אחרי זה החלטתי לעבור למטבחים. זה מה שגרם לי לא לרצות יותר לעבוד בתחום".
3 צפייה בגלריה
"לוקח זמן עד שאתה לוקח את עצמך לראיונות כאלה, אתה חווה הטרדות מיניות והטרדות מגדריות". אור מיזן
אתה מגיע לריאיון עבודה ורומסים את איך שהגעת. אתה מפקפק בעצמך וביכולות שלך, כשבעצם זו בכלל לא אשמתך. זה מוריד ופוגע וגורם לך לפקפק ביכולות שלך בצורה הכי בסיסית שיש".
"נולדתי וסומנתי בלידה כנקבה", מסביר מיזן. "בגיל 30 הבנתי שאני לא האישה שמצופה ממני להיות. אני מגדיר את עצמי כטרנס לא בינארי. למגדר יש הרבה גוונים וצורות. כשיצאתי מהארון היה מאוד קשה כשרציתי למצוא מקום עבודה שיעסיק אותי במה שאני הכי אוהב לעשות, שזה עבודה עם נוער. היו ריאיונות עבודה קשים שבהם נאמר לי שהילדים לא יבינו. שבגלל שאני עדיין לא 'גבר גבר', או אני לא יודע איך לקרוא לזה, אז הילדים – זה יבלבל אותם והם לא ידעו איך לפנות אליי והם לא יוכלו לדבר איתי כשהם צריכים עזרה או כשהם רוצים לבקש משהו. זה לא היה פשוט, בגלל זה עזבתי לאיזה שנתיים את התחום. התחלתי לעבוד במסעדות, במטבח. זה תחום שהוא מאוד גברי וקשה ולא מכיל ולא מקבל לרוב, אבל לפחות קיבלו אותי לעבוד. הייתי צריך כסף".
"דאגתי שאוכל להשתכר בכבוד, אבל היה לי מאוד קשה. שנאתי את זה. לא התחברתי, אבל עבדתי כמה שנים עד שהרגשתי קצת יותר מוכן להתעקש. לעמוד על שלי. לריב. להתווכח. להגיד לאנשים שזה לא סבבה שהם שואלים את הדברים האלה בראיונות עבודה. אם אישה הייתה רוצה להיכנס להיריון לא היו שואלים אותה באיזה חודש את של התהליך, כמה הזרעות עשית, זה לא מעניין אף אחד". אותן שאלות, אגב, גם אסורות עפ"י חוק.
"עם כל המוטיבציה הזאת הלכתי לריאיון עבודה ב'עלם' ובריאיון היה הכי סבבה שאפשר. המנהלת שלי שאלה אותי על הכישורים שלי, מה עשיתי בחיים, מה אני אוהב, איפה אני רואה את עצמי ואיך אני רואה את עצמי – היא התייחסה אליי כאל מרואיין מן המניין. יצאתי משם ואמרתי 'וואו – הרבה זמן לא הייתי בריאיון עבודה שממש שאלו אותי על היכולות המקצועיות שלי'. אז התחלתי בתהליך המיון, ומאז אני ב'עלם' וממש טוב לי. אני רכז של הניידות של פרויקט 'כתובת רחוב' בחיפה – אני פוגש בני נוער, יושב איתם עד השעות הקטנות של הלילה. אנחנו יושבים, מדברים, אוזן קשבת, לפעמים קצת עזרה הומניטרית. הילדים שואלים שאלות ואני מתמודד. אנחנו מדברים על זה באופן הכי פתוח. הילדים לא מבולבלים. אלה שראיינו אותי היו קצת מבולבלים".
"לוקח זמן עד שאתה לוקח את עצמך לראיונות כאלה, אתה חווה הטרדות מיניות והטרדות מגדריות", מסכם מיזן. "בעבודה במטבח היו אומרים לי 'אין לי בעיה לפנות אליך ב'אתה, אבל שלא תבוא לי פתאום איזו ילדה עם שמלה וקוקיות'. אתה מגיע לריאיון עבודה ורומסים את איך שהגעת. אתה מפקפק בעצמך וביכולות שלך, כשבעצם זו בכלל לא אשמתך. זה מוריד ופוגע וגורם לך לפקפק ביכולות שלך בצורה הכי בסיסית שיש. למזלי אני נמצא עכשיו במקום אחר, גם נפשית וגם רגשית. אני חזק, אני מסוגל. מי שמתנהג אליי לא יפה – זו בעיה שלו. אני לא נשאר איפה שלא טוב לי".
העסקת עובדים מהקשת הטרנסית יכולה להציל חיים
"קיים קשר ישיר וחזק בין היקפי האבטלה והעוני בקרב חברי הקהילה הטרנסית, לבין היקפי האובדנות הגבוהים בה, כאשר ארבעה מתוך חמישה טרנסג'נדרים שקלו להתאבד, וכ-40% אף ניסו להתאבד לפחות פעם אחת במהלך חייהם", מציינת ד"ר סיגל גולדין מהמכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב. "חשוב שמעסיקים במשק יבינו שהעסקת עובדים מהקשת הטרנסית לא רק תזכה אותם בעובדים/ות מסורים/ות, אלא היא יכולה ממש להציל חיים".
עם זאת, לא הכול קודר בתחום. "לצד הנתונים המטרידים שהסקר שקיימנו חשף, יש נקודת אור", מתגאה אווסקר. "מעל 75% מהישראלים מוכנים לקבל ולתת שירות לטרנסים ו-100% מהמעסיקים הישראלים שמעסיקים עובדים טרנסג'נדרים מרוצים מתפקודם בעבודה. זו קריאה ליותר ויותר מעסיקים ללמוד עלינו ולהעסיק אותנו", מסכמת אווסקר, ומעבירה את הכדור לידיים של המעסיקים.
- להרשמה לסדנא חינמית לעסקים לחצו כאן
