בשיתוף עמותת וראייטי
וראייטי והחווה של דני מארחים את ילדי רעים
(צילום: אלכס בורטמן)
לפעמים, רכיבה על סוס היא דרך ללמוד על ערבות הדדית וסיוע לחברים. בחווה של דני, חווה המציעה טיפול רגשי באמצעות בעלי חיים במושב סתריה, קבוצת הילדים מקיבוץ רעים התחלקה לזוגות, כאשר אחד מהם רוכב בעיניים עצומות, בזמן שאחיו מוביל אותו.
ביקרנו בחווה כדי לצפות מקרוב בילדים, אשר מגיעים אליה מדי שבוע בתמיכת ארגון וראייטי, אחד מהשותפים המסורים ביותר של החווה של דני בשנים האחרונות. מה אמרו הילדים על החוויה? וכיצד נוצר הקשר בין החווה לוראייטי?
יפעת אסטליין, רכזת החינוך של קיבוץ רעים אשר מלווה אותם בביקורים בחווה, סיפרה כי "בשנה האחרונה התפנינו מקיבוץ רעים לאילת, ומאילת הגענו לתל אביב. בשלושה חודשים האחרונים אנחנו מגיעים לחווה פעם בשבוע - ילדי בית הספר והגן".
לדבריה, "בחרנו להגיע לחווה מתוך הבנה שמדובר בחוויה מתמשכת, טיפול לאורך זמן". בתוך העבודה, סיפרה, "יש למידה, נגיעה, התגברות על פחדים וגם הרחבת ידע. הילדים חוזרים מאושרים עד הגג".
ארנבונים, סוסים, נחשים או גרבילים - לכל ילד חיה מועדפת משלו
גם הילדים עצמם העידו על החוויה המיוחדת בחווה. דרור בת התשע סיפרה כי היא הכי אוהבת בחווה את הארנבונים. נגב בן השמונה שיתף כי "החוויה שאני הכי אוהב היא להיות עם הגרבילים". גם געש החמוד בן השש סיפר על הגרבילים בתור השיא של הביקור בחווה.
אורי בן התשע סיפר כי "כשאני מגיע לחווה אני אוהב להחזיק צ'ינצ'ילות, ללטף ארנבים, להחזיק נחשים". ליבי בת השש, תלמידת כיתה א' מרעים, אמרה כי היא הכי אוהבת "להחזיק ארנבים קטנים". תר בן השמונה סיפר כי הוא אוהב "לרכב על סוסים ולהיות עם הנחשים".
"דרך העבודה עם בעלי החיים, אנחנו מאפשרים להם לשחרר"
אני אוחיון, מטפלת רגשית בעזרת בעלי חיים ורכזת טיפולית בחווה של דני, סיפרה כי "הילדים מרעים כל כך מאוחדים, ממושמעים וכיף לעבוד איתם". לדבריה, "עצם זה שהם מגיעים ברצף לאותם מטפלים כל הזמן, מאפשר לנו לראות את השינוי שקורה. נוצר ביננו אמון, והאמון הזה עוזר להם לעבד את כל הקשיים שקרו להם".
במהלך העבודה עם הזוחלים ובעלי החיים הקטנים, "אני נותנת דגש על עיקרון של השלכה, של הזדהות עם בעלי חיים, ומאפשרת להם לשחרר דברים, לדבר על דברים שקשה להם". הקשר של הילדים עם הסוס, "שהיא חיה עוצמתית וגדולה, מוביל לקשר מיוחד עם הילד, וככה הוא מגיע להישגים – הן בלימודים והן מבחינה חברתית".
הילדים מתגעגעים לחיים בקיבוץ
למה הילדים מתגעגעים? אורי, למשל, "מתגעגע לכל הקיבוץ ובעיקר לגן שעשועים". תר סיפר כי הוא מתגעגע "לכלבה שהייתה לי בקיבוץ וחתול שנאבד לנו, ולחברים". גאס מתגעגע "לחברה שלי גאלה שהייתה איתי כל הזמן בגן".
ליבי מתגעגעת בעיקר לפינת החי (״פנינת החי״), שהייתה מאוד משמעותית בחייהם, וגם דרור סיפרה על הגעגוע אליה, "בעיקר לתרנגולות ולארנבים". אורי שיתף כי "בהתחלה היו רק עיזים ושתי ארנבות, וניל וקרמל". לפני שהתפנו, לעומת זאת, נגב אמר כי "היו שם כבר מלא כלובים עם כל מיני חיות. אני אהבתי בעיקר את העיזים". תר סיפר על הגעגוע שלו לשרקנים וגם לאוגרים.
החיבור שהתחיל במקרה והוליד שיתוף פעולה עמוק בין וראייטי לחווה של דני
"החיבור בין וראייטי לחווה של דני נעשה באופן מאוד אקראי", גילתה שלומית אלעד, מנהלת העמותה. "לא ידענו על החווה, ואז, ביום קסום אחד, נוצר קשר. דני כבש את ליבנו, החווה כבשה את ליבנו, ומאז אנחנו חלק מהפעילות בחווה, גם בתפיסה, וגם בהבנה שאפשר לעשות בחווה הרבה יותר מאשר טיפול בעזרת סוסים".
אלעד סיפרה כי "הבאנו את הילדים לחווה מתוך המלונות, מתוך המקום הסגור, בין האזעקות, והעברנו אותם לצהלות הסוסים. ברגע שהסוסים צהלו, גם הילדים צהלו. ראינו את החיוכים שלהם ואת הדיבורים שלהם. בשבילנו זה הכל. זה מרחיב את הלב".
הדרך להגיע לעוד ילדים תלויה בכם
אלעד הדגישה כי "לאורך השנים, עמותת וראייטי מגייסת כספים רק מארגונים ואנשים פרטיים, מה שמאפשר לנו לעשות דברים שאנחנו חושבים שהם חשובים. היינו שמחים לקבל עוד ועוד תרומות, כדי שנוכל לעשות יותר ממה שאנחנו עושים עכשיו ולהגיע ליותר ילדים".
בשיתוף עמותת וראייטי
פורסם לראשונה: 17:21, 13.11.24
