למעלה מעשור שיוחנן דרוקר, חבר קיבוץ בארי, מאייר את נופי הקיבוץ ואת נופי עוטף עזה שהוא כל-כך אוהב. לאורך כל השנים הללו, היה ידוע דרוקר כמי שמקפיד לשקף באיוריו את עונות השנה המשתנות: שדות החיטה הצהובים בקיץ, התלמים הירוקים והכלניות בחורף והפריחה המשגעת בעונת האביב. גם המצב הביטחוני באזור העוטף קיבל מקום בעבודותיו, ולא פעם, בתוך כל הפסטורליה, הוא בחר לאייר גם שדה שעולה באש כתוצאה מבלוני הנפץ שנשלחו מכיוון השכנים שמעבר לגדר.
8 צפייה בגלריה
מתוך יומן איורים שאייר יוחנן דרוקר, תושב בארי, בהשפעת השבעה באוקטובר
(צילום: אוסף פרטי)
נופי העוטף, כפי שהם חקוקים בזיכרונו של דרוקר שבימים אלו שוהה במלון בים המלח יחד עם משפחתו, התחלפו ב-7 באוקטובר במראות קשים ומטלטלים אותם הוא לא יישכח לעולם. במקום תלמים ירוקים, שדות מוריקים ושמיים כחולים - מופיעים באיוריו עצים עירומים ומפויחים, שבילי אש ושמיים צהובים. אפילו שדה הכלניות כבר לא פסטורלי כמו קודם, ואת הצבע הירוק החליף דרוקר בגוון שחור.
נראה שאת צבעי הפסטל הרכים בהם השתמש קודם, הוא זנח לטובת גוונים שחורים ולבנים - קצת כמו מראה שמשקפת את המציאות העגומה שמרחפת מעל כולנו, מאז אותה מתקפת טרור רצחנית.
"באותה שבת נוראה בת זוגי ואני היינו בבית, ומיד כשהתחילו הטילים נכנסנו לממ"ד והסתגרנו שם. אמנם המחבלים נכנסו אלינו הביתה, אבל מסיבה כלשהי הם לא פרצו לממ"ד, רק בזזו רכוש ויצאו - וכך ניצלו חיינו", מספר דרוקר.
"את רוב חיי העברתי מול נופי הכרמל, ובשנת 1997 עברתי לקיבוץ בארי והמראות השתנו. ולמרות כל השנים שאני מתגורר כאן, אני עדיין נפעם מהנוף הייחודי שמתחלף עם עונות השנה ולא פעם מושפע גם מהמצב הביטחוני, כמו למשל בתקופה של טרור הבלונים שמשתקפת גם באיורים שלי", הוא מוסיף.
כמה זמן לקח לך לחזור לצייר אחרי 7 באוקטובר?
"שבוע בדיוק. ב-14 באוקטובר כבר יצרתי שלושה איורים חדשים, וברגע זה סיימתי את הציור ה-100 מאז אותה שבת. מאז שפוניתי למלון, אני מצייר המון בעקבות המראות שנחשפתי אליהם באותו יום והרגשות שלי בנוגע לכל מה שקרה. כל יצירה טעונה במשהו אחר, ובמידה רבה זו התרפיה שלי".
ניסית לחזור ולצייר את המראות של הקיבוץ כפי שהיו לפני הטבח?
"הדבר המוחשי היחיד שציירתי מאז 7 באוקטובר זו הגלריה השרופה, כפי שהיא נגלתה בפניי אחרי שהוצתה. כל שאר היצירות שאני מאייר בימים אלו הן לא מוחשיות, אלא מציגות את התחושות שלי. הכול מאוד אישי כעת באיורים שלי, וזר לא יבין זאת. ובכל מקרה, חשוב להסתכל על האיורים שלי מאז הטבח לפי הסדר הכרונולוגי שהן צוירו, כי הן לא מנותקות אחת מהשנייה ואף מגיבות זו לזו".
"אז כן, בימים אלו אני לא יכול לצייר עוד את העוטף הירוק והפורח כפי שהוא בא לידי ביטוי ביצירותיי לפני השבת ההיא, אבל הטבע חזק מהכול וכבר עכשיו ולמרות מה שקרה - עוטף עזה חזר להיות ירוק ומכוסה בכלניות. אני מאמין שעוד אחזור לאייר את הנופים האלו ביום מן הימים".
איזה תגובות אתה מקבל על איורים החדשים שלך?
"מגוונות. כל אחד לוקח את הציור למקום האישי שלו. רוב האנשים שאליהם אני שולח את היצירות לא חוו את הטבח ולא היה בעוטף באותו יום, כך שהתגובות שלהם שונות לעומת תגובות של אנשים מהעוטף שחוו את האימה ואת התחושות הקשות האלו של פלישה הביתה על ידי מחבלים, של חורבן במקום שבו אתה גר ושל קהילה שחוותה שבר עמוק כל כך".
"לחזור יום אחד לבארי? ודאי. אין אפשרות אחרת"
בכל השנים שבהן דרוקר מתגורר בבארי, 7 באוקטובר הייתה הפעם הראשונה שבה הוא ומשפחתו עזבו את הקיבוץ בשל המצב הביטחוני. "מעולם לא חשבנו לעזוב את הבית, גם לא בסבבים הקשים שהיו לאורך השנים. למדנו לחיות עם הרעשים מסביב, אבל הפעם הזאת הייתה שונה ועוצמתית מבעבר", הוא מספר. "אני הגעתי לבארי בגיל מאוחר יחסית, הייתי אז בן 47, ואני יכול לומר לך שמדובר בקהילה חזקה ומאוחדת".
אתה מאמין שכשהתנאים יאפשרו, תחזרו להתגורר בבארי?
"ודאי, אין אפשרות אחרת. אני באופן אישי מאוד מחובר לקיבוץ, לאנשים ולנופים. ההחלטה שלנו לחזור לגור בקיבוץ היא ברורה ומוחלטת, אני רק מקווה שנקבל את כל התנאים שיאפשרו את החזרה הזאת, הן מהבחינה הביטחונית כמובן, והן מבחינות נוספות. מבחינת השיקום של הקהילה - אני מאמין שנצליח להשתקם כי, כאמור, קהילת בארי חזקה ומאוחדת".
8 צפייה בגלריה
"הופתענו מההיקף ומהעוצמה של המתקפה". איור של דרוקר בהשפעת 7 באוקטובר
(צילום: אוסף פרטי)
למרות הרקטות שהם סופגים כבר 16 שנה, סבבי הלחימה הבלתי פוסקים וטרור הבלונים, דרוקר מודה כי מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר הצליחה להפתיע אותו. "אומנם, יש משפט באנגלית שאומר: 'Never say never' ('לעולם אל תגיד שמשהו לא יכול לקרות'), אבל לא חשבתי שמשהו כזה יכול לקרות, וודאי שלא בהיקף ובעוצמה כזו", הוא אומר. "באותו יום היינו מנותקים לגמרי ממה שקורה בחוץ, ולא באמת הבנו מה מתרחש סביבנו. גם אחרי שיצאנו מהממ"ד, לקח זמן עד שהבנו את גודל האסון שהתרחש.
"המחבלים שפרצו אלינו הביתה שמעו את הטלפון שלי מצלצל וידעו שאנחנו מתחבאים בממ"ד. למרות שהם לא ניסו לפתוח את הממ"ד, באותן שעות שבהן הם הסתובבו בתוך הבית ובזזו מכל הבא ליד, כשבחוץ נשמעים קולות ירי ומטחי רקטות ללא הפסקה, התחושות שלנו היו מאוד לא פשוטות, בלשון המעטה. בחלק מהן אני מטפל כעת באמצעות הציור".
חזרת לקיבוץ מאז 7 באוקטובר?
"חזרתי כמה פעמים. הפעם הראשונה הייתה כעבור שבועיים. היה קשה מאוד אז, וקשה גם היום".
עבודותיו של דרוקר ושל אמנים נוספים מיישובי העוטף, מוצגות בימים אלו בתערוכת איורים חדשה בשם "תלם-צריף-נקודה: תערוכה של נופי הנגב המערבי לפני ואחרי 7 באוקטובר". התערוכה נוצרה תוך כדי מפגש עם התושבים והיישובים המפונים במסגרת משלחת תיעוד של ארכיון "יד יצחק בן צבי", הפועלת בעוטף בחודשים האחרונים.
בין האמנים שיצירותיהם משתתפות בתערוכה: אודי פלד, בן קיבוץ בארי המתגורר שנים רבות בארה"ב, וממשיך לצייר את נופי הקיבוץ ואנשיו כפי שהם חקוקים בזכרונותיו, וכן מתצלומי נוף שנשלחים אליו; אמן ציורי המיגוניות, אליסף מיארה ממושב שוקדה; והאמנית מיכל מרום מקיבוץ רעים, שב-2019 יצרה לראשונה את מיצגי הכלניות של "תנו לחיות בשקט" בתגובה לעפיפוני האש של החמאס, ותציג סדרה חדשה ואופטימית של כלניות שאיירה לאחרונה.
- "תלם-צריף-נקודה: תערוכה של נופי הנגב המערבי לפני ואחרי 7 באוקטובר", תהיה פתוחה לציבור הרחב עד 30 באפריל 2024.
- מיקום: יד יצחק בן צבי, אבן גבירול 14, ירושלים
- אוצרת: ד"ר נירית שלו-כליפא | גרפיקה: ערן צירמן
