דרכן להצלחה עסקית של האחיות הצעירות ראניה וג'ינה חורי היא לא פחות ממעוררת השראה. ראניה, בת 29, וג'ינה, בת 28, נולדו בבית עני ביפו למשפחת אבו מנה. הן גדלו בנסיבות קשות, עם אם חולה ואב לא נוכח. הבית היה כה עני, שכל משאבי המשפחה התמקדו בהשגת מזון. על בגדים חדשים הן יכלו רק לחלום. בגיל שש הן הוצאו מביתן והועברו לפנימיה נוצרית בצפון הארץ. שם לא היה להן כסף לקנות בגדים חדשים, ולכן הן סיגלו לעצמן כישורי הישרדות אופנתיים לגיל הנעורים: הן עיצבו מחדש את הבגדים הישנים שלהן, שדרגו, תפרו, הוסיפו פריטים, ושמרו על דימוי מקובל לאורך השנים.
ליפו הן חזרו לקראת גיל 16, השתלבו בתיכון ועשו בגרות. בגיל 17 ראניה נישאה לניקולא חורי. כמה שנים לאחר מכן נישאה ג'ינה לאחיו אליאס חורי, והאחיות הבלתי ניתנות להפרדה הפכו גם לגיסות. אחרי התיכון הלכו שתיהן ללמוד אופנה במכללה בתל אביב, ויצאו משם עם תעודת הסמכה. את שלוש השנים הבאות הן בילו בחדרון צפוף וקטן בבית הדל של הוריהן, שם עיצבו, תפרו, ויצרו שמלות ערב ושמלות כלה מרשימות, שהושכרו לקהל לקוחות הולך וגדל, ששמע על המעצבות מיפו מפה לאוזן. העסק הקטן הלך וגדל, וכבר היה ברור להן שאי אפשר להמשיך לעבוד בחדר בבית ההורים.
האחיות הבינו שזו ההזדמנות שלהן להגשים את חלומן בגדול, אבל מסביבן איש לא האמין ששתי בחורות צעירות יצליחו להחזיק עסק כה יקר, אף שהן חסרות ניסיון בעסקים. למזלן, דווקא הבנק האמין בהן. הן לקחו הלוואה והקימו בוטיק באחד המקומות המרכזיים והיוקרתיים ביותר ביפו, כיכר השעון. המיקום האסטרטגי והגישה היוקרתית מיקדו בהן בבת אחת את העניין של התקשורת העולמית. המעצבות הערביות הצעירות והדגמים הייחודיים שלהן הפכו למיני-סנסציה. המגזין הכלכלי פורבס בחר בהן כעסק קטן ומצליח לדוגמה, מה שהוביל גם לאייטם מפרגן במהדורה האמריקאית של המגזין. הכתבה שם חשפה את נסיבות חייהן של המעצבות, והתמקדה בנחישותן לשנות את עתידן הכלכלי.
אין במילון שלנו 'בלתי אפשרי'
לפני שנה נסעו ראניה וג'ינה חורי לדובאי, שם צילמו את הקולקציה החדשה של שמלות הערב היוקרתיות שעיצבו. ראניה מספרת כי מייד כששמעו שיש הסכם שלום עם מדינות האמירויות הן השקיעו מאמצים גדולים ועבדו קשה כדי ליצור קשרים, לעצב שמלות מתאימות לקהל הלקוחות המקומי ולהפגין נוכחות עסקית בעולם האופנה שם. הן השתתפו בפורום אופנה גלובלי ומקוון במעמד בת המשפחה השלטת, השייח'ה נורה אל חליפה, ויזמו פרויקט בשיתוף נציגים ממדינות נוספות, אולם משבר הקורונה עצר ועיכב את התוכניות האלה. "המילים בלתי אפשרי לא נמצאות במילון שלנו", אומרת ראניה. "אנחנו עובדות קשה ונחושות להצליח, אפילו ברמה בינלאומית".
את החיזוק והתמיכה המרכזיים הן מקבלות דווקא מהלקוחות שלהן, שעם השנים הפכו לחברות קרובות. הן באו בשביל השמלות והעיצוב המקורי, אבל נשארו בגלל היחס המשפחתי. באינסטגרם עוקבות אחריהן 56 אלף נשים. הן תורמות לפרנסתן של נשים אחרות ומעסיקות תופרות וגוזרות. בעיריית תל אביב כה התרשמו מכישורי היזמות שלהן, והזמינו אותן להשתתף באירועי "עסקים על הבר", מפגשים עם בעלי עסקים מקומיים שהצליחו.
בין עיצוב הדגמים וניהול הבוטיק ובין הניסיון לפרוץ גלובלית הן מנהלות גם משפחה ומשק בית. לראניה וניקולא יש שני ילדים, נג'יב בן ה-12 ומירל בת השמונה ולג'ינה ואליאס יש שתי בנות, מריה בת השמונה ומאריבל בת השבע.