ועידת תקומה וחוסן לאומי - צומחים מחדש: תקומה לאומית
(צילום: סנטרל הפקות)
"התנאי הראשון לחזרה שלנו לעוטף הוא החזרת החטופים. התנאי השני הוא ביטחון, אבל לא רק במובן של מיטוט החמאס, אלא במובן של תחושה סובייקטיבית של התושבים ושל הילדים, שיידעו שהם יכולים לחיות במקום הזה. אני מקווה ששני הדברים האלו יתממשו כמה שיותר מהר".
כך אמר אתמול (ג') תומר גולן, מרכז המשק של קיבוץ בארי, בפאנל "תקומה", שבחן את השאלה איך משתקמים אחרי אירוע קשה כמו הטבח ביישובי הדרום, שנערך במסגרת ועידת התקומה והחוסן הלאומי של ynet ו"ידיעות אחרונות", על רקע אירועי 7 באוקטובר והמלחמה ברצועת עזה.
ולמרות זאת, הייתי בבארי וראיתי שחלק מהצעירים חזרו לקיבוץ ולמעשה אתם חזרתם לפעילות עסקית תוך שבוע. כוכב הצפון של הפעילות הזאת היה מפעל הדפוס. ספר לנו על זה קצת.
גולן: "הבנו שאנחנו חייבים לחזור לפעילות כמה שיותר מהר כדי להצליח ולהשתקם, והצלחנו לשכנע את משרדי הממשלה לסייע לנו עם החזרה.
"הפתיחה של בית הדפוס אכן שימשה סוג של כוכב הצפון גם עבורנו, ואפשרה נתיב ברור לפתיחה ולעשייה של ענפים נוספים בקיבוץ. אני מאמין שהיכולת שלנו כקהילה להשתקם מגיעה בעיקר בזכות הכוח שלנו, אנשי בארי. איבדנו חברים רבים בטבח הזה, חלקם היו בעלי תפקידים משמעותיים בקיבוץ - ותוך זמן קצר מילאו את מקומם חברי קיבוץ אחרים. אנשים קמו מהשבעה על ההורים שלהם שנרצחו, ומיד יצאו לשדות והתחילו לזרוע חיטה.
"גם שכירים שעבדו בענפים שונים בקיבוץ ביקשו לחזור לעבוד. כיתת הכוננות לא עזבה את הקיבוץ מעולם. נשארנו לא מעט אנשים בתוך הקיבוץ, וזמן קצר אחרי אותה שבת הצטרפו צעירים רבים כדי לסייע בשיקום הקיבוץ. מבחינתנו זו שליחות ואנחנו כאן לטובת המטרה הזאת, למרות שברור לנו שייקח עוד זמן עד שהקיבוץ ישתקם לגמרי".
יוצאים לא מעט סיורים לעוטף, ולבארי בפרט. זה מעצבן אתכם או שאתם מקבלים את זה בהבנה?
"הסקרנות מובנת, אבל בסוף צריך לזכור שמדובר בבית הפרטי של אותן משפחות, אנשים וילדים שנרצחו. בעיקרון, יש תמימות דעים בקיבוץ, ובאזור כולו, שצריך להוריד סיורי סקרנים מיישובי העוטף".
מלבד גולן, בפאנל שמטרתו לבחון איך מתוך השבר הנורא אפשר למצוא הזדמנות לתיקון - השתתפו גם יהלומה זכות, מנכ"לית עמותת "חוסן לאומי אופקים"; בסמה הנו, בעלים של מסעדת "נור" הדרוזית-גלילית, אלמנת צה"ל ואמא ללוחם שריון שמבשלת אוכל כשר לחיילים מתחילת המלחמה; שרון אביס, מנכ"לית תנועות צעירים "תוצרת הארץ" וראש עיריית ראשון לציון, רז קינסטליך.
"ב-7/10 אופקים הפכה לעיר מוכת אסון"
יהלומה זכות מתגוררת באופקים כל חייה. במהלך שירותה הצבאי היא נפצעה בפיגוע חבלני, וכעבור כמה שנים נפל גראד סמול לביתה באופקים. החוויות הלא-פשוטות האלו הובילו אותה להקים מרכז חוסן קהילתי בעיר, אותו היא מנהלת מאז בהתנדבות מלאה.
"בשנת 2012 נוסד החוסן הקהילתי באופקים על ידי עמותת נט"ל והקואליציה לטראומה, ובשנת 2019 האחריות לחוסן הקהילתי עברה לרשות העירייה, וכאן אני נכנסתי לתמונה והקמתי את המרכז", היא מספרת. "חוסן מבחינתי הוא לכידות חברתית ולקיחת אחריות על החיים שלנו, לצד יצירת קהילה שמכירה בערך של עצמה ונהנית מפעילויות בעלות משמעות המותאמות לכל אחד מחבריה באופן אישי.
8 צפייה בגלריה
יהלומה זכות, מנכ"לית "חוסן לאומי אופקים". "להחזיר את האמון ואת האחריות זה בזה"
(צילום: יריב כץ)
"ב-7 באוקטובר הבנו שמדובר באירוע אחר, שונה מירי הרקטות הרגיל: 54 תושבים נרצחו באופקים, העיר הייתה באבל. ואז, שלושה ימים אחרי אותה שבת, ביקרתי בבית התמחוי בעיר וגיליתי שם אנשים שעד אז לא נזקקו לעזרה ופתאום הגיעו כדי לצרוך מזון. מאוחר יותר, כשמיפינו את הצרכים של התושבים, זיהינו כ-350 בתי אב שזקוקים לכמות גדולה יותר של אוכל ומתקשים להשיגו, פעמים רבות בגלל שבני משפחה הגיעו כדי להתארח אצלם עד שהבעל יחזור מהלחימה או מסיבות אחרות", מספרת זכות.
אתם מקבלים סיוע מהרשות לחוסן לאומי או מהמדינה? מי למעשה זה שעונה על הצרכים של תושבי אופקים?
זכות: "אנחנו חברה אזרחית ויחד איתי נמצאים כאן המוני מתנדבים. מבחינתנו, הדרך לחזק את המדינה היא לקחת אחריות על האדם החלש ביותר בחברה. לפני כמה שבועות, למשל, ביקרתי באחד הבתים בעיר שנפגע כתוצאה מפגיעה של רימון. אז יש אנשים שיילכו למס רכוש ויפעלו, אבל לא כולם מסוגלים לעשות את זה, ואנחנו כאן כדי לעזור להם. הדבר החשוב ביותר הוא להחזיר את האמון ואת האחריות זה בזה. אנחנו צריכים לדבר בשפה של אחדות, אין מקום יותר לשיח אחר".
"הדור הזה הוכיח שהוא הרבה יותר מטיק-טוק"
המלחמה הנוכחית הוכיחה כי דור הצעירים, שכונה בלעג "דור הטיק-טוק", הוא הרבה יותר מזה, ולא נופל מדור החלוצים שייבשו ביצות, הקימו יישובים, שמרו על הגבולות והקימו את המדינה.
"אמרו עליהם שכל מה שמעניין אותם הוא הקצף בקפה שלהם ולהצטלם לסרטוני אינסטגרם וטיק-טוק, אבל מאז 7 באוקטובר דור הצעירים והלוחמים הישראלים הוכיחו לנו מעל לכל ספק שהם ראויים והקצף של הקפה ממש לא נמצא בראש מעיניהם", אומרת שרון אביס, מנכ"לית תנועת "תוצרת הארץ" - תנועת קהילות הצעירים של ישראל.
8 צפייה בגלריה
שרון אביס, מנכ"לית "תוצרת הארץ". "דור של אידיאליסטים שמבינים שישראל היא הבית שלנו"
(צילום: יריב כץ)
התנועה כוללת 1,500 צעירים ב-16 יישובים ברחבי הארץ, ופועלת להקמת קהילות חדשות, יצירת שיתופי פעולה עם קהילות שכנות והקמת רשת צעירים מקומית כדי לפעול יחד ולקחת בעלות על העתיד של דור הצעירים הישראלי.
לדברי אביס, "הצעירים האלו הוכיחו את עצמם לא רק כקצינים וכלוחמים, אלא גם בהתגייסות האדירה שלהם לסייע בכל הארץ. מדובר באנשים אידיאליסטים שמבינים שמדינת ישראל היא הבית שלנו, והם לוקחים עליו אחריות ובוחרים להתמסר אליו ולעשות הכול כדי לשקם ולשמר אותו. בדיוק כמו דור החלוצים שהקימו את הארץ הזאת, כך הצעירים האלו פועלים למען המדינה בימים אלו".
מה הכוונה בבניית קהילה בפריפריה הגיאו-חברתית של ישראל?
אביס: "יש המון צעירים וצעירות המשתייכים לפריפריה הגיאו-חברתית בישראל, רבים מהם סטודנטים מקומיים ויש גם כאלה שעברו לאזור בעקבות הלימודים, ויחד עם התנועה הם מחזקים את הקהילות המקומיות על ידי פעילויות שונות, מעניקים חוסן לחברה ובסופו של דבר מייצרים הון חברתי אדיר לטובת המדינה".
8 צפייה בגלריה
מעניקים חוסן לאוכלוסייה המקומית. כפר הסטודנטים של עמותת "תוצרת הארץ" בלוד
(צילום: יותם יעקובסון)
איזה פעילויות, למשל?
"בשגרה אנחנו מקימים מיזמים שונים לטובת האוכלוסייה, ומנסים להתמקד בעיקר באוכלוסייה הצעירה. החוזקה הגדולה ביותר שלנו היא השורשים שלנו למקום שבו אנחנו פועלים. החיבור שלנו לשכונה וההיכרות עם האוכלוסייה שלמענה אנחנו פועלים.
"שבוע אחרי 7 באוקטובר נולד מיזם 'משפחות צו 8', שמאחוריו עומדת ההבנה שצבא חזק צריך עורף חזק. כל מילואימניק שגויס, צריך לדעת שיש מי שדואג למשפחה שלו כשהוא נמצא בחזית. חברי הקהילות שלנו מיפו את כל המשפחות של כוחות הביטחון ביישובים שבהם אנחנו פועלים - והם קיבלו, וממשיכים לקבל, תמיכה אדירה מצד פעילי התנועה".
איך מממנים את כל הפעילויות האלו?
"מפעל הפיס, פילנתרופיות שתורמות לנו ופדרציות שונות מחו"ל".
אלף מנות בשבוע
לצד הקשיים והאתגרים שהביאה אלינו התקופה הנוכחית, נחשפו גם לא מעט רגעים יפים ואנשים טובים שמפרוץ המלחמה הניחו בצד את השגרה ועסוקים בהתנדבות ובעזרה בלתי פוסקת עבור אוכלוסיות שונות בארץ שנפגעו מהמלחמה. אחת מהן היא בסמה הנו, אלמנת צה"ל, אמא ללוחם שריון ובעלת מסעדת "נור" בכפר ג'וליס שמתחילת המלחמה מבשלת רק לחיילים, ואף הכשירה את המטבח כדי שלא יהיה חייל אחד שלא יכול יהיה לאכול.
"שבוע אחרי שהתחילה המלחמה, החלטתי לסגור את המסעדה ולבשל רק לחיילים. בהתחלה בישלתי 400 מנות בשבוע, ועם הזמן הגעתי לאלף מנות. כמובן שהכול נעשה בהתנדבות, ובעזרת תרומות שאספנו מפה ומשם. היום המסעדה כבר פתוחה, ובמקביל לאורחים הרגילים אני ממשיכה לבשל לחיילים. אבל זו לא רק אני, הרבה מאוד נשים דרוזיות מבשלות לחיילים מתחילת המלחמה".
8 צפייה בגלריה
בסמה הנו במסעדת "נור" בכפר ג'וליס. הכשירה את המסעדה כדי שכל החיילים יוכלו לאכול
(צילום: זיו ברק)
ומה הסיפור עם הכשרות?
"כשהחיילים התחילו להגיע למסעדה, שמתי לב שחלק מהם לא נגעו באוכל שלי כי הם שומרים כשרות. מהר מאוד התחלתי לצלצל לכל מיני אנשים שיעזרו לי והעלינו גם פוסטים בפייסבוק, ותוך שבועיים הצלחנו להכשיר את המטבח. היום המסעדה כשרה לגמרי, וכך היא גם תישאר".
כל הכבוד לך. ואגב, מה החבר'ה הכי אוהבים לאכול אצלך?
"אוכל דרוזי חם וטרי. אני מבשלת להם כל מיני דברים במיוחד - מנסף (אורז עם ירקות וחתיכות עוף), כרוב ממולא, ממולאים ועוד. כל דבר שהם מבקשים - אני מוכנה להכין להם. אני גם מארחת במסעדה מתנדבים מארה"ב שמגיעים במיוחד כדי לבשל איתי לחיילים".
"לא לחזור לשיח המפלג של 6 באוקטובר"
אחת מהערים המטווחות ביותר במלחמה הנוכחית היא ראשון לציון. העיר ספגה לא מעט פגיעות ישירות, ולא בפעם הראשונה. "בכל ארבעת סבבי הלחימה האחרונים הטילים פגעו ישירות במבנים, ובמבצע הקודם נרצחו שתי תושבות העיר. לצערי אנחנו כבר מתורגלים", אומר ראש העיר, רז קינסטליך.
"באותו בוקר שבת ארור התעוררנו בעיר למציאות של אזעקות בלתי פוסקות. המוקד העירוני הוצף בפניות של תושבים מודאגים מאוד שקראו איפשהו שהמחבלים בדרך לראשון וביקשו להבין אם זה נכון. מהר מאוד נכנסנו לאירוע, התיישבנו סביב שולחן עגול וקיבלנו החלטה להקים את 'משמר השכונה'".
איך מצליחים להקים כיתת כוננות במהירות רבה כל כך?
"ראשון זו עיר שהתברכה בהמון מתנדבים. ראינו את זה גם בקורונה וגם היום. עם יד על הלב, היכולת שלנו לעבור את התרחישים האלו בצורה טובה יחסית היא בעיקר בזכות אותם מתנדבים ומתנדבות שמיד הגיעו לסייע".
כאיש ציבור ותיק, איך אתה רואה את החברה הישראלית ביום שאחרי?
"היום של אחרי לא יגיע עד שכל החטופות והחטופים יחזרו הביתה, ואז באמת אפשר יהיה לדבר על היום של אחרי".
איך שומרים על תחושת האחדות שצצה כאן מאז 7 באוקטובר?
"אני כולי תפילה שאנשים יתעשתו ויבינו איפה היינו לפני 7 באוקטובר ואיך התנהגנו אחד כלפי השני, וישכילו להבין עד כמה טעינו כשהפכנו זה את זה לאויבים במקום להתייחס לאויב האמיתי שבחוץ. אני באמת מקווה שהשינוי התפיסתי הזה יקרה".
