בשיתוף מפעל הפיס
(צלם: אסף מגל | בימאית: מירב הראל | כתבת: מור גורן)
סמארטפונים, טאבלטים, אינסטגרם, סנאפצ'ט ועוד המון טכנולוגיות של מדיה חברתית עוזרים לנו להישאר מחוברים מדי יום, מדי שעה, לכל מה שסובב אותנו. אנחנו לא צריכים להרגיש רע עם זה, להפך, אנחנו נולדים עם הדחף הזה להתחבר לאחרים וזה טוב לבריאות הפיזית שלנו וגם לרווחתנו הנפשית. אבל מה קורה כשאנחנו מחוברים יותר מדי ואיך זה בדיוק מתחיל?
דני בולר, מורה למתמטיקה בתיכון, הוא מהאנשים שהצליחו להמציא את עצמם מחדש בתקופת הקורונה. הוא ניצל את ימי המגפה המורכבים כדי ליצור פרופיל טיקטוק שהפך להצלחה כבירה. בסרטונים שהוא מעלה עונה בולר על המון שאלות בתחומי המדע, החברה, התרבות ומה לא. יש לו יותר מ־180 אלף עוקבים, והוא משפיע מאוד על חייהם של רבים מהם. "אני פשוט אוהב להסביר דברים", הוא מספר מדוע החל המיזם, "ומאוד מרגש אותי כשמישהו כותב לי בטיקטוק: 'רק שתדע, דני, שבזכותך הלכתי ללמוד בתיכון נושא שדיברת עליו ועניין אותי'. לפעמים העוקבים מספרים שהלכו ללמוד נושא מסוים אפילו באוניברסיטה בהשפעתי, וזה בכלל דבר גדול".
בולר נפגש לשיחה כנה עם ד"ר תומר בקלש, שהוא פסיכולוג חברתי, חוקר מוח ושיווק (Neuromarketing), ומומחה בהתנהגות צרכנים. יחד הם ניסו לפצח נקודה קריטית, שרלוונטית לחיים של רובנו, בין אם כצרכני תוכן ובין אם כהורים לילדים ובני נוער שמבלים את רוב היום מול המסכים: נושא ההיסחפות ברשת.
"חשוב מאוד להבין שהרשתות החברתיות כאן כדי להישאר", פתח ד"ר בקלש, "אנחנו לא הולכים לצאת מהרשתות החברתיות, ולכן החוכמה היא לחסן את המוחות שלנו מפני ההשפעות השליליות שיכולות להיות להן". ואכן, בשיחה בין השניים מודה בולר שגם הוא נסחף, למרות המודעות שלו לסכנות שבדבר.
"קל לזהות שנסחפת כשאתה מסתכל בשעון ורואה שעברה פתאום שעה מאז שהסתכלת בו בפעם הקודמת, בלי שהרגשת בכלל", מודה בולר. הוא מספר שבתחילת דרכו בטיקטוק הוא היה עונה ומגיב לכל אחד שכתב לו. "המספרים של העוקבים עוד היו אז סבירים והיה אפשר לעשות את זה", הוא מסביר, "אבל מצאתי את עצמי נכנס לוויכוחים עם כמעט כל אחד מהם, וכתוצאה מכך הייתי מוצא את עצמי יושב במשך שעות ועושה דברים שעבורי הם ממש לא מהנים. זו הייתה ההיסחפות הכי גדולה שלי והכאפה הכי גדולה שהייתי צריך לקבל בשביל להבין שיש מחיר אישי שמשלמים על כל מה שקורה פה עכשיו".
הוא מודה שההיסחפות השפיעה גם על הזמן האישי והזמן המשפחתי שלו: "אשתי יכולה להעיד שלפעמים אני רואה איתה איזו סדרה וחצי מהזמן אני בטלפון. כשהיא העירה לי על כך הבנתי שזה מחיר שאני משלם".
בולר כמובן לא לבד. כולנו מוצאים את עצמנו, מעת לעת, נסחפים מול המסכים ומול הרשתות החברתיות. אצל חלקנו זה גם קורה הרבה מאוד. איבדנו את היכולת להתמקד בפעולה מסוימת בלי להשתמש במקביל בטלפון. וכשאדם משתמש בצורה מוגזמת בפלטפורמות של מדיה חברתית כדי לשפר את מצב הרוח שלו, זהו כנראה המדד להבנה שמדובר כאן, ככל הנראה, ביחסי תלות. חשוב להבין ששימוש במדיה חברתית יכול להוביל להתמכרות פיזית ופסיכולוגית מכיוון שזו מפעילה את מערכת התגמול של המוח וגורמת לו לשחרר דופמין, הכימיקל שגורם לנו "להרגיש טוב". כן, המוח שלנו משחרר את אותו כימיקל כשאנחנו אוכלים משהו טעים, מקיימים יחסי מין, מהמרים – או מקבלים לייקים ברשתות החברתיות. זה מרגיש נפלא, אבל זה גם מחזק את הצורך שלנו להגיע שוב לאותה הרגשה. ובסוף ישל לכך מחיר: בעיות בינאישיות, התעלמות ממערכות יחסים בחיים האמיתיים, ירידה בתפקוד בעבודה או בבית הספר ועוד.
"היסחפות באופן כללי, והיסחפות ברשתות החברתיות, גורמת לכך שאנחנו משלמים מחירים בטווח הזמן הארוך על ההנאה בטווח הזמן הקצר", מגדיר ד"ר בקלש את מהות הבעיה, "חשוב מאוד שנזכור את רגעי השפל של ההתנהגות שלנו, את רגשות האשמה והבושה על הדברים החשובים באמת שהזנחנו, כי הם, בסופו של דבר, יהיו מחוללי השינוי בטווח הזמן הארוך".
"איך אתה עומד בפיתוי ההיסחפות?", שואל ד"ר בקלש את בולר.
"אני נזכר במחיר שאני משלם על הזמן המוגזם הזה שאני משקיע ועל ההיסחפות הזו, ואני תמיד מזכיר לעצמי שזה בסדר שלא כולם יסכימו איתי תמיד. אני לא יכול לצפות מכולם להסכים איתי, ואין טעם לבזבז זמן על ניסיונות לשכנע אנשים בצדקתי", עונה לו בולר.
להשקיע בחברינו האמיתיים
אלה הטיפים של ד"ר בקלש כיצד לעצור את עצמנו מפני ההיסחפות ברשתות החברתיות:
• השקיעו בחברים בשר ודם: "התעלמות מפניות של אנשים שאתם לא באמת מכירים היא כנראה הטכניקה הטובה ביותר. יש לנו חברים בפייסבוק ובאינסטגרם, אבל החברים החשובים באמת נמצאים בעולם האמיתי. צריך לחזק את הפרקטיקה מול חברים אמיתיים. אל תשכחו, אתם לא נמדדים בזה שיש לכם 1,500 חברים בפייסבוק. אתם נמדדים בשלושה חברים טובים שאיתם אתם רואים כדורגל".
• אל תענו מיד: "זה ממש כמו שאמר דני בולר – פעם הרגשתי שהכל חייב להיות בזמן אמת, ואם מישהו היה כותב לי משהו הייתי עונה באופן מיידי. היום, אחרי שלמדתי לנהל את הזמנים טוב יותר, אני לא מרגיש שהכל חייב לקרות עכשיו. לא יקרה כלום אם לא אענה תוך דקה".
• מינון הוא שם המשחק: "תנו לעצמכם אתנחתות, פאוזות, פסקי זמן, שבהם תצאו מהמרחב הדיגיטלי ותיחשפו אל העולם האמיתי; אל הטבע אל החברים, אל האנשים והמשפחה".
• תנו לעצמכם להשתעמם: "לא חייבים להיות בכל מקום, כל הזמן. מותר להשתעמם. זה אולי הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו. פרופורציה היא מילת המפתח כאן".
מרגישים שגם אתם או סביבתכם נסחפים בפעילויות, ברשתות, בטלפון או בהגרלות? הכנסו לאתר "משחקים באחריות" ותוכלו לקבל טיפים להתנהגות אחראית.
בשיתוף מפעל הפיס
