"העדה הדרוזית מאוד נאמנה, הברית שנוצרה בין היהודים לדרוזים - אין עוד כמותה בשום מקום אחר. אנחנו נלחמים למען המדינה, אכפת לנו ממה שקורה פה - זו המדינה שלנו כעם ישראל", אומר סא"ל (במיל') איהאב מולא. הוא ושלושה מחבריו לחמו במלחמת לבנון השנייה ועכשיו התייצבו שוב למערכה מול חיזבאללה.
אל"ם (במיל') ענן עבאס, רס"ן ערן פארס, סא"ל (במיל') פאדי גאנם וסא"ל (במיל') איהאב מולא מלוכדים כעת סביב מטרה אחת - הגנה על הבית, כמו אז לפני 18 שנים.
ענן עבאס (50) מפקיעין, דור רביעי ללוחמים ("אבא שלי היה מהקצינים הדרוזים הראשונים שהתגייסו לצה"ל, וכבר בילדות האחים שלי ואני חונכנו על ערכי ההגנה על המדינה ואהבת המולדת") ומי ששימש בעבר כמח"ט חטיבה 406 (חטיבת אילת לשעבר - ג"ג), החל את סבב המילואים הנוכחי בפברואר בתור ממלא מקום רע"ן שליטה בפיקוד צפון.
"אני יכול להגיד בביטחון ובלב שלם שאנחנו במוכנות יותר גבוהה מזו שהיינו בה ב-2006 - לניהול הלחימה בצפון", הוא אומר, "ועושים הכול על מנת להחזיר את התושבים לבתים שלהם באופן בטוח".
בנו רס"ן ג'מאל עבאס ז"ל, מ"פ בגדוד 101 בצנחנים, נהרג בעזה בחודש נובמבר שעבר. "נקראתי ללשכת האלוף, ושם קיבלתי את הבשורה הקשה מכל", משחזר ענן. "מפקדים וחיילים רבים הגיעו לנחם אותנו. סיפרו כמה ג'מאל היה מחובר לחיילים ואהב אותם, איך לחם בגבורה, הסתער וחיסל מחבלים".
הופתעתם מהסיפורים שסיפרו לכם עליו?
"לא הופתענו בכלל. כשג'מאל יצא להילחם בעזה, הוא אמר לאמו ולי שמדובר במלחמת קיום ושאין מלחמה יותר מוצדקת ממנה. הוא תמיד היה ראשון בכוח, והבטיח להורים של החיילים שעליהם פיקד, לעשות הכול כדי שהילדים שלהם לא ייפגעו.
"באחת מהשיחות בינינו הוא אמר משפט ששבר לי את הלב, 'אבא, גם אתה איש צבא ואתה יודע איך זה - במלחמת קיום נלחמים ונהרגים'. הוא ידע שיכול להיות שהוא לא יחזור מהמלחמה", הוא מוסיף בדמעות. "בסיום התיכון נכתב עליו בספר המחזור שהוא יהיה לפחות אלוף משנה, ועל השאלה איך יסיים את חייו הוא ענה שם שהוא ייהרג במלחמה".
"חייבים להשלים את המשימה"
פאדי גאנם (45) ממע'אר מכיר היטב את הגזרה. לפני 18 שנים לחם כמפקד פלוגת חוד בגדוד חרב. "אנחנו פוגעים בחיזבאללה בצורה משמעותית, זה לא היה שנים אחורה. פגענו בשדרת הפיקוד שלו ובתשתיות, בצורה ממוקדת ואיכותית", הוא אומר. "הם יורים לעברנו המון אבל פוגעים פחות, אנחנו עושים הכול כדי למנוע גם את זה. המוכנות היא גבוהה מאוד - גם למקרה של התקפה כמו בלבנון השנייה".
הוא שירת בצבא במשך 25 שנה, ומאז 7 באוקטובר הוא מגויס למילואים. "גם לפני פרוץ המלחמה, בשנתיים בהן הייתי אזרח משוחרר, שירתי הרבה במילואים, ומפרוץ המלחמה אני בשירות מילואים רציף", הוא מספר. "יש כאלו שאומרים לי: 'די, מספיק. תעשה קצת הפסקה, זאת מלחמה ארוכה', אבל מבחינתי זאת המשימה שלי עכשיו - להגן על המדינה".
מאיפה באמת אתה שואב את המוטיבציה להמשיך לשרת ברצף במשך כל כך הרבה חודשים?
"מלבד תחושת השליחות והערכים שעליהם גדלתי וחונכתי, אני מצליח להמשיך הרבה בזכות החברים שמשרתים איתי מתחילת המלחמה, חברים של שנים ששירתו איתי גם בעבר. בלעדיהם היה לי קשה מאוד לשרוד את התקופה הזאת.
"אמנם יש לי חברה שאני מנהל והרבה מאוד פרויקטים שממתינים לי, אבל הכול ימתין עד שאצליח למלא את המשימה שלי, שלנו. וכך גם החברים שמשרתים איתי מרגישים - לכולם יש משפחות ועבודה שממתינות להם בחיים האזרחיים, ולמרות זאת הם מתייצבים מדי יום, עם המדים, ומרגישים מחויבות עצומה להגן על המדינה".
איך המשפחה מגיבה לזה?
"יש לי בן עם צרכים מיוחדים. אשתי מטפלת בו בצורה מדהימה. אני פה והיא שם ואנחנו יודעים לתמרן גם בבית".
פאדי: "מה-7 באוקטובר אני בשירות מילואים רציף, ויש כאלו שאומרים: 'די, מספיק. תעשה קצת הפסקה, זאת מלחמה ארוכה', אבל מבחינתי זאת המשימה שלי עכשיו - להגן על המדינה"
למרות המוכנות הגבוהה של הצבא והכשירות של הלוחמים, חזרתם של תושבי הצפון לביתם עדיין לא נראית באופק. "זה מתסכלאותי מאוד, אבל כמי שמכיר את תמונת המצב בגזרה, ברור לי מה המשמעויות של החזרת התושבים במצב שבו אין עדיין ביטחון מלא באזור. הם גם לא יסכימו לחזור הביתה כל עוד המצב הוא כזה.
"גם לפני המלחמה היו אירועים בצפון שכללו ירי, מטענים וחדירת רחפנים למרחב, ואנשים חיו עם המציאות הזו", הוא מוסיף, "אבל אירועי 7 באוקטובר שינו משהו באופן החשיבה של התושבים. פתאום נפלה ההבנה שמדובר באיום מהותי שחייבים להסיר. זה ייקח עוד זמן, אבל אני בטוח שבסוף, בזכות פעולות כאלו ואחרות, המציאות בצפון תשתנה לטובה".
"מציע לאויב שלא ינסה אותנו"
ערן פארס (42) מראמה משרת בקבע כסגן קצין מבצעים בפיקוד הצפון. במסגרת תפקידו הוא אחראי "על החיבור בין הסדיר למילואים במכלול המבצעים שמנהל את הלחימה", והיה גם זה שזימן לשירות את חבריו פאדי, ענן ומולא.
"ברור שיש אתגרים, חלקם מנהלי חברות גדולות, מנסים לתמרן בין זה לזה. גם מבחינת המשפחה, פתאום הבעל לא בבית. אבל מה שעומד מולם זו הלחימה בצפון, ההגנה והשלמת המשימה - להחזיר את התושבים ליישובים המפונים", מספר ערן.
"באופן אישי, מקל עליי מאוד שמשרתים איתי אנשים שגדלתי איתם ושאני סומך עליהם בעיניים עצומות. בזכותם אני מצליח לבצע את המשימות שלי בצורה הטובה ביותר".
לדבריו, "פיקוד הצפון והצבא בכלל מוכנים לכל תרחיש בזירה הצפונית. מתי שנידרש נעמוד במשימה וגם ננצח. הצבא היום הוא לא הצבא של 2006, הוא שודרג והיכולות הן מאוד גבוהות עם חיילים מאוד מנוסים. אני אומר לאויב שלא ינסה אותנו".
"ברית האחים בינינו ממשיכה להוכיח את עצמה"
איהאב מולא (46) מירכא משרת כרע"ן שליטה ואינטגרציה בפיקוד הצפון. "הילדים מבינים שאני חלק מהמערכה הצפונית מול חיזבאללה, מספרים על זה לחברים ומאוד גאים בזה שאבא שלהם מגן על המדינה", מספר איהאב.
"אומנם ירכא לא פונתה, אבל מהבית שלנו אנחנו מצליחים לשמוע את כל מה שקורה בגבול הצפון", הוא מוסיף. "הבן הקטן שלי, עלי בן חמש וחצי, למד כבר להבדיל אם הפיצוץ שנשמע הוא כתוצאה מירי של צה"ל או מנפילה בשטחנו. לפעמים הוא זה שמרגיע אותנו ואומר, 'זה בסדר, אנחנו יורים'".
לדבריו, "הלכידות של החבר'ה פה חזקה מאוד. הכרת הגזרה, זיהוי המגמות, ניתוח והבנה, מקצועיות. זה דבר מדהים ולא מובן מאליו - צריך אנשים שבאמת מכירים את המרחב ומשקיעים את כל כולם בסיפור הזה. בסוף, מדובר כאן בבעלי משפחות ועסקים, שביום אחד עזבו את הכול לטובת המשימה העיקרית - ניצחון המערכה והחזרת הביטחון למדינת ישראל".
העדה הדרוזית ממלאת חלק נכבד במלחמה הזאת. זה מפתיע אותך או שציפית לכך?
"ברית האחים שנוצרה עם קום המדינה בין היהודים לדרוזים, מעידה על עצמה מאז ועד עכשיו. בסוף, כולנו נלחמים עבור אותן מטרות - החזרת החטופים, גדיעת ארגון החמאס בדרום, החזרת התושבים לביתם בצפון וכדי להעלים את חיזבאללה מהאופק".
פורסם לראשונה: 00:00, 05.07.24
