"מאוד אהבתי את השירות הצבאי שלי בחטיבת הנח"ל", מספר בהתרגשות שלמה בקיש בן ה-83. "כנראה שהייתי חייל טוב, כי רצו שאצא לקורס מפקדי כיתות. אבל כיוון שהייתי חלק מגרעין של בתי ספר חקלאיים ויתרתי על המסלול הצבאי, והמשכתי עם הגרעין לעין הנציב בעמק בית-שאן". שלמה שירת במילואים עד גיל 50.
אבל המורשת המשפחתית לא נגמרה שם: בנו של שלמה, סא"ל (במיל') עמיר בקיש, התגייס ללוחמה בנח"ל בשנת 1988 - והשתחרר כעבור 14 שנים בתפקיד סמג"ד. ב-7 באוקטובר הוא הוקפץ בצו 8, ומאז ועד היום ממלא את תפקידו כסמח"ט ב' בחטיבה. "אני משרת למעלה מ-200 ימים במילואים", אומר עמיר, אב לארבעה שעובד בתור סמנכ"ל הנדסה בחברת "אמפא ישראל". "זה לא פשוט, בעיקר בגלל הפן המשפחתי והעבודה. אבל במצב שבו המדינה נמצאת כיום - הבנתי שאין ברירה ושאני חייב להיות עם הכוחות בשטח".
4 צפייה בגלריה
סא"ל עמיר בקיש ובנו יהונתן, סוחבים יחד את האלונקה בסיום מסע הכומתה. "חושש מהרגע שבו ניפגש בלחימה בשטח"
(צילום: אוסף פרטי)
לדבריו, "החטיבה מובילה לחימה רציפה ועמוסה, עושה עבודה נפלאה. היו חייבים אנשי מילואים, ואני ביניהם, כדי לתמוך ולסייע בכל מה שאפשר".
וגם כאן, נמשכת המורשת. אחרי שבמשך כל אוקטובר נשא הנכד יהונתן את העיניים אל אביו שבמילואים - התגייס גם הוא בנובמבר לחטיבת הנח"ל. "אני מאוד גאה ביהונתן שמתגייס לסיירת הנח"ל, שמח שבחר להמשיך את דרכו של אבי ודרכי שלי כלוחם בחטיבה", שיתף עמיר. "למרות זאת, אני גם מאוד דואג מהרגע שבו יגיע ללחימה בגזרה הדרומית או הצפונית. אין לי ספק שנגיע לרגע של לחימה בשטח. לפחות אני אוכל להיות קרוב אליו", הוסיף.
אחרי שיהונתן צלח את מסלול ההכשרה המאתגר כלוחם, בשלישי האחרון הצטרף עמיר לחלק ממסע הכומתה שאורכו 40 ק"מ. ביום חמישי, בטקס מרגש, זכה עמיר להעניק ליהונתן את הכומתה הירוקה שליוותה אותו בשירות.
שלמה, סבו של יהונתן שנכח אף הוא במהלך הטקס, התקשה להסתיר את התרגשותו נוכח האירועים, ואמר כי "זו התרגשות וגאווה גדולה. אני בטוח שיהונתן יהיה חייל יוצא מן הכלל, יתקדם ויתפתח בתוך היחידה. שהקדוש ברוך הוא ישמור עליו ועל כל חיילי צה"ל".
"אני שמח ומתרגש, מבחינתי זה ציון דרך בתקופה הזו", שיתף יהונתן. "המוטיבציה של כל הלוחמים מאוד גבוהה. הגיוס שלנו, שהיה בזמן המלחמה, הגביר את הרצון שלנו לתרום כמה שיותר וזה ניכר מאוד בשטח. אנחנו רוצים לתת את המקסימום שלנו. מתאמנים עכשיו כדי שהתוצאות יבואו לידי ביטוי בהמשך".
עמיר ויהונתן מסכימים שניהם שהרוח הגבית שהם מקבלים מהבית, ובראשו אם המשפחה עדי, מעניקה להם המון כוח. "אשתי היא הגיבורה האמיתית. הכרתי אותה כששירתי בתור סמג"ד 931 והיא הייתה סמב"צית במוצב בגבול לבנון. היום, היא מנהלת את הבית עם ארבעה ילדים כבר תשעה חודשים. גם היא, בדומה אליי, מתרגשת וגאה ביהונתן אבל גם דואגת לשנינו, כאמא וכרעיה".
"אמא שמחה מאוד שאני הולך בדרכו של אבא", הוסיף גם יהונתן. "למרות הדאגה לקראת המשך השירות, היא נותנת לי המון אנרגיות חיוביות ובכל פעם כשקצת קשה לי היא מיד מעודדת אותי ומעניקה לי כוחות להמשיך הלאה ולא לוותר".
פורסם לראשונה: 00:33, 14.07.24
