בקרב העקורים מבתיהם מאז 7 באוקטובר, יש גם לא מעט מבני הגיל השלישי שפונו למלונות - ומאז נאלצים להתמודד עם קשיים רבים ומורכבים: המעבר הפתאומי ממקום מוכר ואהוב לסביבה זרה, עלול לגרום לתחושות של חוסר ביטחון ודיכאון. הקשרים החברתיים שאותם הם בנו ובהם השקיעו לאורך שנים רבות - נקטעים באחת, ותחושת הבדידות מצטרפת לחוסר הוודאות ולגעגועים הביתה.
חלק מהאזרחים הוותיקים אף סובלים ממגבלות פיזיות או בריאותיות, המקשות עליהם להסתגל למקום החדש ולמצוא שם את השירותים הרפואיים הדרושים להם. השהייה במלון אינה מספקת את התחושה של בית חם ומוכר, והם עלולים להרגיש תלושים ומנותקים מסביבתם הטבעית ומהחפצים האישיים שלהם.
יש לציין כי חלקם גם חווים חוסר ודאות בנוגע לעתידם ולעתיד בני משפחותיהם, מה שמגביר את הלחץ הנפשי והפחד שמבעבעים בקרבם.
13 צפייה בגלריה
חווים חוסר ודאות ולחץ נפשי. מתוך תערוכת "חדר 710: רחוקים מהבית קרובים אל הלב"
(צילום: רפאל שחרי)
13 צפייה בגלריה
"הקהילה היא זו שמחזיקה אותנו כאן". מתוך תערוכת "חדר 710: רחוקים מהבית קרובים אל הלב"
(צילום: רפאל שחרי)
תערוכה חדשה בשם "חדר 710: רחוקים מהבית קרובים אל הלב", מציגה את חייהם של האזרחים הוותיקים מאז שפונו מבתיהם בתחילת המלחמה, למלונות בירושלים. לפניכם כמה מהעקורים הוותיקים שתמונותיהם מוצגות בתערוכה הפועלת בימים אלו בתיאטרון ירושלים.
יפה יחזקאלי I קריית שמונה
בת 81, מתארחת במלון "ליידי שטרן".
"מאז שהגענו לקריית שמונה לפחונים, כשהייתי ילדה, לא התפניתי" מספרת יפה. לדבריה, גם כשהיו מלחמות, קטיושות ואפילו פינויים - היא נשארה בעיר וחילקה אוכל ותרופות במקלטים. "דואגים לנו במלון להכול, אבל אנחנו לא צריכים כלום - רק לחזור לעיר היפה שלנו".
משנת 1972 יפה מתנדבת בקריית שמונה, ובימים אלה פועלת למען קהילתה במלון. "כשאת נותנת, את מקבלת כוחות", היא אומרת בחיוך. ויש עוד דרך שמסייעת לה להתחזק - תפילה. בכל יום היא קוראת תהילים, מול נופי ירושלים המציצים מחלונה - ומייחלת לטוב.
"בית אפשר לקנות, הכול אפשר לשקם, אבל אנחנו צריכים ביטחון. מה עומד בפנינו? רק להתפלל. עוד יגיעו ימים טובים".
מאיר מרציאנו I קריית שמונה
בן 72, מתארח במלון "פרימה ורה".
לאורך השנים מאיר עסק בחינוך, פיוט ומחקר. חדרו טובע בספרים העוסקים בתחומים אותם הוא חוקר בימים אלה, ביניהם יהדות מרוקו, חמסות, כתוּבות ואת ירושלים - אליה הוא מרותק מאז פונה אליה ב-7 באוקטובר.
למרות המרחק הרב מהבית, השהות בעיר נעימה למאיר וגורמת לו לתחושת אושר. לדבריו, הוא "מנסה למצות ממנה את הצוף", לחקור אותה, להדריך בה ולחשוף אותה בפני מפונים ותיקים נוספים השוהים עמו במלון.
"אני כאן וליבי בקריית שמונה" הוא מצטט את רבי יהודה הלוי, "אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות, ולכן כרגע אנחנו פה, בירושלים, עד שיאמרו לנו שאפשר לחזור הביתה".
אילנה בנימינה I קריית שמונה
בת 70, מתארחת במלון "איביס".
אילנה סורגת ורוקמת, זה הכישרון שלה. לגמרי במקרה, את הקיר בחדר שבו היא ובן זוגה, חיים, מתגוררים - מעטרת תמונה עצומה של עבודת סריגה עתיקה. בימים אלו, אילנה מנסה לפתוח קבוצת סריגה לנערות ירושלמיות. זו הדרך שלה להכיר תודה לעיר המארחת אותה במשך חודשים ארוכים - עיר שבעיניה היא ציור אחד גדול. זו גם דרך להעביר את הזמן שקפא מלכת כבר יותר מתשעה חודשים.
אילנה שותקת הרבה, אבל עיניה הדואגות נודדות הרחק ומספרות סיפור שלם. "הנכד בן השבע, שאל אותנו אם עברנו דירה, הוא חושב שעברנו לגור כאן, במלון", היא מספרת בעודה סורגת ומביטה בעצב דרך חלון חדרה.
חיים בנימינה I קריית שמונה
בן 75, מתארח במלון "איביס".
"במלוננו הצר גר נגר אחד מוכשר, שיושב בחדרו, אך כבר לא רואה כמעט דבר".
במהלך חייו, חיים בנה היכלי קודש שמשמשים עד היום בית לספרי תורה רבים. כעת, ראייתו נחלשה והוא מנסה להתגבר על מחלה עמה הוא מתמודד בשנים האחרונות. יש לו חוש הומור מיוחד, אולם בין הבדיחות מתגנב גם עצב שהוא נושא עימו, זכר מטראומות הפינוי הקודמות.
חיים מתגעגע מאוד לבית הגדול בקריית שמונה שבו אילנה והוא התגוררו, ושאותו הוא בנה בעמל כל חייו - בכל פעם הוסיף עוד נדבך כדי שאפשר יהיה לארח ברווחה את כל המשפחה. מאז פרוץ המלחמה, בני המשפחה כמעט ולא נפגשים יחד, כמו בעבר. "כסף פחות חשוב, מה שאני רוצה זה לחבק את הילדים", הוא אומר.
רחל טובול I שלומי
בת 74, מתארחת במלון דן.
לפני כשנה רחל צולמה לתערוכה לכבוד ותיקי שלומי, כהוקרה לתרומתה לתושבי המועצה המקומית. בשלומי היה לה מכון יופי עד שפרשה לפני כמה שנים. הלקוחות הוותיקות שלה, השוהות עמה במלון, מוקירות לה תודה על כך עד היום.
"פעם אני פינקתי" היא צוחקת כשמבחינים בציפורניה המרשימות, "ועכשיו מגיע גם לי להתפנק קצת". אך נדיבותה אינה נגמרת וליבה הגדול וידיה המיומנות משמשים אותה גם כעת, כשהיא עוזרת בהתנדבות למפונים המבוגרים במלון הסובלים מכאבים בציפורניים.
"שלומי היא כמו משפחה אחת גדולה", היא מסכמת, "כולן מכירות את כולם, ויש הרבה עזרה הדדית - בחדר האוכל או בהשגחה על הילדים. כאלו אנחנו, משפחה".
רויטל צ'יקוטאי I קריית שמונה
בת 74, מתארחת במלון "קסיה".
"מתייחסים אלינו מאוד יפה בירושלים" מספרת רויטל. "אפילו כשאת נוסעת באוטובוס ומבינים שהתפנית לכאן מהצפון, דואגים לך", היא מוסיפה בחיוך.
רויטל מציירת כבר שנים בכישרון רב. כעת היא עושה זאת במלון, שהפעילות בו מאפשרת גם התנסויות חדשות כמדיטציה או פוטו-תרפיה. גם נגינה בכינור היא תכננה ללמוד, אולם עדיין לא מצאה זמן לכך.
כשבן זוגה, בני, היה צריך תיקון במכנסיים, היא מספרת, הם הצליחו להשיג מכונת תפירה - ומאז היא מתקנת ללא הרף, בהתנדבות, בגדים לחברי הקהילה השוהים יחד איתם במלון.
בין שלל עיסוקיה, היא לא שוכחת את מחויבותה לעיר כחברת מועצת קריית שמונה, ושמחה שהתפקיד מאפשר לה לקדם פעילויות שונות עבור התושבים.
בני צ'יקוטאי I קריית שמונה
בן 79, מתארח במלון "קאסיה".
לאחר יציאתו לפנסיה, בני הקים מפעל חברתי גדול בעירו הנקרא "הקהילה המטיילת", שחבריה מסיירים כבר שבע שנים בכל הארץ. הקהילה ממשיכה לפעול ולאוורר את חבריה גם כעת, ובני מתלווה לכל הטיולים.
בימים בהם הוא לא מטייל ונשאר במלון, בני מסייע לכל מי שזקוקים לעזרה. "כשהייתי פעם במצוקה כלשהי, בורא עולם עזר לי והבטחתי לו שאני אעזור לאנשים. זו הבטחה שצריך לקיים" הוא מסביר בפשטות ובנחישות.
משה עמר I קריית שמונה
בן 67, מתארח במלון "ליידי שטרן".
למרות שהיה אז רק ילד, משה זוכר בבהירות את מטח הקטיושות הראשון על קריית שמונה. זו הייתה יריית פתיחה לשנים ארוכות בצל האיום. רעד עובר בו כשהוא מספר על קיר הזכוכית בביתו, שהתרסק כולו באחד מהמטחים האחרונים. ידיו רועדות כשהוא מציג שקית ובה רסיסי מתכת מההתפוצצות שהתגלו בין זכוכיות הבית. "תרגישו כמה הם כבדים" הוא אומר.
אחת מהדרכים שלו להתמודד עם המתח, היא על ידי השתתפות במפגשי ה"פרלמנט", שמשרד הרווחה עורך למפונים השוהים במלונות; במפגשים, הנפרדים לנשים ולגברים, המשתתפים בקבוצה שבה נמצא גם משה, נפתחים ומשתפים ברגשות בתקופה המורכבת שעוברת עליהם.
דרך נוספת המסייעת לו היא שירה. "אחרי תקופה שבה שרתי רק בפני החברים הקרובים, החלטתי, יחד עם העובד הקהילתי במלון, להפיק חוברת לערב פיוטים, אותו הובלתי בעצמי בפני קהילת המפונים כאן", הוא מספר בגאווה, "הם אמרו לי שהם כבר מצפים לערב הבא".
שולה (שולמית) אטיה I קריית שמונה
בת 74, מתארחת במלון "פרימה ורה".
שולה היא אחת מ"יקירי קריית שמונה". בתואר המכובד היא זכתה כהוקרה לעבודתה כגננת שגידלה דורות של ילדים בעיר, וכן כיזמית בקהילה. גם כעת, במלון, היא פעילה מאוד.
"בכל מה שקשור בשירה או באמנות, כולם פה יודעים לפנות לשולה" היא מחייכת. "אני תמיד מחפשת לתרום, לתווך ולפשר, במציאות שלנו זה נדרש מאוד. פשטות, חברה וקהילה - זו הדרך שלי בחיים".
עם שולה ובן זוגה נמצאות במלון גם הבת והנכדה, המחממות את ליבה. את תמונת התערוכה שלה היא בחרה שיצלמו בחדרן. "בין חדי הקרן ובובות הבד", היא אומרת, "אפשר למצוא קצת נחמה ורודה ומתוקה וחיוך המבליע עצב".
ז'ילבר אמסלם I קריית שמונה
בן 80, מתארח במלון "איביס".
"עברתי את כל מלחמות ישראל, אפילו כאלה שלא יודעים עליהן", צוחק ז'ילבר. הוא עלה ארצה בגיל 13. משפחתו נמלטה מאלג'יר לאחר התנכלויות אנטישמיות שחוו מצד התושבים המקומיים.
לאחר שירות צבאי משמעותי הוא פנה לחקלאות, ובהמשך הקים מפעל למתכת ואף ניהל אותו במשך מספר שנים. בזכות הידע הרב שצבר וחושיו החדים, הוא לא הופתע ממתקפת הטרור הרצחנית שביצעו מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר. יחד עם זאת, הוא מבקש להדגיש כי היעדר אלמנט ההפתעה - לא הופך את המצב הנוכחי לפחות קשה וכואב.
"זה מצב לא נורמלי, דבר שלא קרה מעולם. מבחינה נפשית קשה לבני אדם להיות מחוץ לבית במשך כל כך הרבה זמן, וזה לא מובן מאליו שבמצב כזה מישהו דואג לך", הוא מבקש לסיים בהוקרת תודה.
חדווה גז I נתיב העשרה
בת 78, התארחה במלון "יערים" במעלה החמישה וכיום מתארחת בדירה באשקלון.
"יש אנשים שהביאו לכאן הרבה יותר דברים ממני, אני עוד בסימן שאלה פה", מספרת חדווה בסלון הדירה שאליה הגיעו לפני זמן מה. "במלון, כל מה שביקשנו קיבלנו. אבל מה שאת באמת רוצה זה את החיים שאליהם את רגילה. כאן חזרנו לכבס, לעשות קניות, סוף-סוף יש קצת תחושה של בית. אבל גם זה לא הבית, גם פה אני מאלתרת".
אולם, נראה שהתחושה המטלטלת אותה היא לא רק בממד הפיזי. "זה לא מפסיק להטריד אותי, איך זה שאנחנו ניצלנו", היא משתפת בכאב. בבית במושב שבן זוגה, משה, משכירים לדיירים - הייתה פגיעה ישירה. "איך זה קרה?", היא תוהה. "אני רוצה לחזור לבית שלי ולהיות בטוחה שהוא בטוח".
13 צפייה בגלריה
חדווה ומשה גז, בדירה באשקלון. "רוצה לחזור הביתה , ולהרגיש שהוא בטוח"
(צילום: רפאלי שחרי)
משה גז I נתיב העשרה
בן 81, התארח במלון "יערים" במעלה החמישה וכיום מתארח בדירה באשקלון.
למשה חשוב שדגל נתיב העשרה יהיה חלק מהתמונה. הוא אחד ממייסדי המושב, ולמעשה בניית יישובים היא סוג של מקצוע עבורו.
"מכל העבודות שעבדתי בהן, ומלימודי התואר השני והשלישי שסיימתי, הדבר המשמעותי ביותר שעשיתי בחיי היה להקים יישוב חדש", הוא מסביר. "מהר מאוד אחרי שפינו אותנו, הבנתי שככל שנהיה עם שאר הקהילה - כך נוכל להמשיך לחיות. בלי הקהילה הייתי אבוד. חברי המושב יוזמים טיולים ופעילויות כדי להעסיק אותנו, וזה מה שמחזיק אותנו לאורך כל החודשים האלו".
פנינה רגולסקי I נתיב העשרה
בת 77, התארחה במלון "יערים" במעלה החמישה וכיום מתארחת בדירה באשקלון.
פנינה, פעילה כבר שנים רבות בקהילה ואף נבחרה פעמיים לתפקיד יו"ר הוועד המקומי של המושב. עם ההגעה למלון, היא המשיכה לקבל על עצמה אחריות וקידמה פעילויות עבור קבוצת המפונים הוותיקים שעימם הגיעה. עוד בימים הראשונים, כך היא מספרת, אחד מהוותיקים שפונו מקיבוץ זיקים למלון, הצמיד לה את התואר: "המפקדת".
אולם, לדבריה, קדמו לכך רגעים של הלם. "כשהגענו למעלה-החמישה הייתי בשוק מהאובדן סביבנו", היא משתפת. "הבת הגדולה אמרה לי, 'ייאוש זו לא תוכנית עבודה. קחי את עצמך בידיים ותעשי את מה שאת יודעת לעשות'. אז התחלתי לעשות מה שאני יודעת - לארגן וליזום".
כמה חודשים לאחר שפונו למלון, פנינה ובן זוגה, אמנון, עברו לאשקלון, לבניין משותף אותו הם חולקים יחד עם חלק מחברי הקהילה הוותיקים של נתיב העשרה.
אמנון רגולסקי I נתיב העשרה
בן 79, התארח במלון "יערים" במעלה החמישה וכיום מתארח בדירה באשקלון.
בסלון הדירה הזמנית שבו מתגוררים כעת פנינה ואמנון רגולסקי, מוצבים פסלי כלב וקרקל שאמנון פיסל. את הקיר החיוור מעטרות תמונות נוף צבעוניות שהוא צייר לאורך השנים.
"בחיים לא חייתי בחדר כזה, אני בן קיבוץ. זה שאני יושב בקומה שישית באשקלון זה לא דבר פשוט עבורי, אבל אנחנו לא מסכנים", הוא מדגיש. "יש כאן משפחות שחיות איתנו, שעברו יותר וסובלות יותר מהמצב הנוכחי. כשאני אומר לעצמי שקשה לנו - אני נזכר שזה כלום לעומת סבל של אחרים שנפגעו מאוד קשה", הוא מוסיף בכאב.
אמנון מוצא את הטוב ואת החסד בתקופה הזאת בקהילה, בפעילויות ההתנדבותיות שלו ואפילו בכלב ששמר על בעליו הפצוע מהמושב במשך שעות באותה שבת, עד להגעת כוחות ההצלה".
הפעילויות במלונות נערכות בשיתוף ובתמיכת משרד הרווחה, המינהל לאזרחים ותיקים ועיריית ירושלים.
תערוכת "חדר 710: רחוקים מהבית קרובים אל הלב", המוצגת ביוזמת עמותת "שפר", תוצג בתיאטרון ירושלים עד ה-31 באוגוסט.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.07.24
