רס"ם (מיל') רני טחן ז"ל, חפ"ק מג"ד וחובש בגדוד 8717 באוגדת עזה, היה משוחרר משירות מילואים בעקבות התמודדותו עם פוסט-טראומה. למרות זאת, הוא התעקש וגויס למילואים במלחמה הנוכחית.
"בשירות הסדיר רני היה חובש פלוגתי בחטיבת גבעתי. בשנת 2003 היה בכוח שהותקל על ידי מחבלים בציר כיסופים. שני החברים שהיו איתו בנקודה נהרגו לו בידיים. בתור החובש, הוא אמור היה להציל אותם, אבל לא היה להם סיכוי לשרוד. רק בשנת 2021, אחרי תהליך השלמה ואובדן כושר העבודה שלו - הוכר על ידי משרד הביטחון כפוסט-טראומטי", שיתפה אלמנתו רז.
"ולמרות הכול, בבוקר אותה שבת, רני החליט שהוא יוצא דרומה ומצטרף לחברים הלוחמים. בלי צו 8 הוא שיכנע את המפקדים שיגייסו אותו וייתנו לו לקחת חלק", היא מוסיפה.
נדודים בין בני משפחה
עד 7 באוקטובר השניים חיו בשדה נחמיה, יחד עם ארבעת ילדיהם יהונתן (9) אלון (7.5), נטע רחל (5) ונועה אסטלה (2.5). יום למחרת, בהמלצת המועצה, רז ארזה את חפציהם ויחד עם ארבעת ילדיה עזבו את הקיבוץ.
"עזבנו הכול מבלי להבין מה המשמעויות של האירוע. כל הקיבוצים באזור פונו, אבל לנו חסרים 200 מטרים בלבד כדי להיחשב תחת ההגדרה 'קיבוץ מפונה'. הבית שלנו הפך לאזור מלחמה, הקיבוץ לבסיס צבאי", היא סיפרה. "זה אתגר כלכלי בלתי נתפס עבור משפחה. איך אני יכולה לממן עבור המשפחה שלי בית בטוח למחיה, ולשלם במקביל שכירות על הבית שנטשנו בצפון? ברחתי עם הילדים שלנו מסכנת חיים ליד הגבול - בזמן שרני נלחם בעוטף עזה ומסכן את החיים שלו"
בהתחלה הם נדדו מבית אחותה בפתח-תקווה, לאחות השנייה בעמק חפר ולאחיה ביד בנימין. עד שהגיעה ההצעה מקיבוץ העוגן, שהזמין אליו משפחות שהתפנו מבתיהם ללא תמיכה מצד המדינה.
"זו מציאות קשה לכולנו. בלי שגרה ומסגרות, בצל אזעקות ופחד מתמיד מהמלחמה ובעיקר לשלומו של רני שנלחם בחזית, ועם כל מה שהוא מתמודד במישור הנפשי", אומרת רז. "כשהבנתי שאני חייבת לייצר שגרה מסוימת עבור הילדים שלנו - התייעצתי עם רני על ההצעה של קיבוץ העוגן, והוא השיב ברגישות והשנינות האופייניות לו - 'כמה מתאים לנו עכשיו למצוא עוגן'".
3 צפייה בגלריה
משפחת טחן לפני 7 באוקטובר. "מבחינתי זו בכלל לא הייתה אפשרות שהוא ימות"
(צילום: סוזי סטודיו לצילום)
ביום ראשון, 19 בנובמבר, תיכננה רז להיקלט רשמית בקיבוץ העוגן. נתלית בתקווה שרני תכף מסיים את שירות המילואים, והם יזכו לעשות יחד את המעבר. אבל יום לפני הרגע המיוחל, הגיעה הבשורה הקשה מכל. "עוד בשישי, לפני שרני נהרג הציעו לנו לבוא לקיבוץ. הקהילה הכינה עבורנו את המגורים, מילאו לנו את המקרר באוכל, הזמינו אותנו לעשות יחד שבת. ביקשתי לחכות לרני שיחזור מהמילואים, שנעשה יחד את הצעד הזה. אבל ב-18 בנובמבר, בבוקר יום שבת, דפקו לי בדלת - והחיים שלי התהפכו.
"לא פחדתי מהרגע הזה, מבחינתי זו בכלל לא הייתה אפשרות שהוא ימות", סיפרה. "לילדים שלי, שגדלו בבית פוסט-טראומטי, ידעתי שאספר מיד שאבא לא יחזור. הם גדלו בבית מאוד אמיתי ופתוח. ידעו שבצבא אפשר למות ושאבא איבד חברים ששירת איתם".
לשנות את חוק האלמנות
יום אחרי שקמו מהשבעה, רז וארבעת הילדים נקלטו באופן זמני במבנה בקיבוץ ששימש לפני המלחמה כגן ילדים, שפונה בעקבות היעדר מרחב מוגן. "אנחנו מוכים טראומה, אבל בוחרים בחיים. אני מאחלת לי ולילדים שלי למצוא מקום מוגן ובטוח לחיות בו".
כעת רז פועלת במרץ לגייס מימון עבור רכישת הבית עבורה ועבור ארבעת הילדים, שיגדלו ללא אב. "הדרך היחידה שלנו להישאר בקיבוץ הזה, שהפך לנו לעוגן, היא לקנות פה בית. עם כל הקושי שלי לבקש עזרה, אני מגייסת עכשיו כספים, בתקווה שאצליח לאפשר לנו חיים טובים יותר. אני צריכה שהמדינה שידעה לגייס את הבעל המדהים שלי - תדע עכשיו לדאוג לילדים שלנו. לשארית חיינו לא יהיה לנו קל, אבל אפשר להקל עלינו.
"את חוק האלמנות משנת 1954 צריך לתקף לשנת 2024. המלחמה הזו הביאה איתה אינפלציה של אלמנות מסוג אחר, קרייריסטיות שמהוות חלק משמעותי בכלכלת הבית. המדינה צריכה לבצע התאמות ליוקר המחיה, לא ייתכן שאלמנה תיקלע למצוקה כלכלית"
"לא מעט אנשים מכובדים שהגיעו לשבעה אמרו לי, 'עם כל הצער שבדבר - את יכולה להיות רגועה שאת אלמנת צה"ל והילדים שלך הם יתומי צה"ל'. הם שיקרו לי, אנחנו צריכים עזרה. את חוק האלמנות משנת 1954 צריך לתקף לשנת 2024. המלחמה הזו הביאה איתה אינפלציה של אלמנות מסוג אחר, קרייריסטיות שמהוות חלק משמעותי בכלכלת הבית. המדינה צריכה לבצע התאמות ליוקר המחיה, לא ייתכן שאלמנה תיקלע למצוקה כלכלית", הוסיפה.
"רני היה העוגן שלנו, של המשפחה, שלי ושל הילדים. אם הוא היה פה עכשיו הוא היה מעריך את היכולת שלי לתפקד, למרות הקושי, העצב והחסר שלו ולצד ההתמודדות עם חרדת הנטישה שנוספה לילדים מאז פרוץ המלחמה. הוא היה גאה בי, וזה מה שעוזר לי להמשיך הלאה".
פורסם לראשונה: 00:00, 18.07.24
