"עוד באותו היום בדרך הביתה – עברתי אצל אחותי לאסוף את הכלבים", מספר שלום שוקרון בן ה-31 מחריש, על היום שבו השתחרר ממילואים: "הם השתוללו, קפצו וליקקו אותי בלי הפסקה. האהבה שהם מרעיפים עליך זה תענוג. יום למחרת כבר חזרתי לטפל בעזרתם".
שוקרון (31) הוא כלבן טיפולי, שחזר לעבודתו כמטפל בעזרת כלבים לאחר כחצי שנה של לחימה ברצועה כנהג טנק. בימים אלו, הוא מסייע לילדים ולמבוגרים להתמודד עם השלכות המלחמה באמצעות מיילו וטיה, כלבי הטיפול שהוא מגדל.
"אני מעביר טיפולים באופן פרטני או קבוצתי, לילדים או מבוגרים, שפונים אליי בניסיון להתמודד עם מצבי חרדה, תסכול, לחץ ונקודות משבר", הוא מספר: "במפגש עצמו, המטופל עושה מגוון פעילויות עם הכלב, שדרכן אנחנו נוגעים בנקודות רגישות. בעזרת העבודה המשותפת עם הכלב - אני בונה למטופל סרגל אתגרים של פעילויות, ואחריהן אנחנו מדברים על החוויה ומנתחים את התחושות שהיא הציפה. העבודה עם הכלב מאפשרת להשתחרר ולהיפתח, להתמסר לתהליך".
"הפעלתי מנגנון הגנה"
הוא נשוי לשרה ולבני הזוג שתי בנות, אבישג (שנתיים וחצי) ושוהם (ארבעה חודשים). הוא גיוס למילואים כבר ב-7 באוקטובר. "אחת מהתמונות שלא יוצאת לי מהראש מאותו יום היא זו שבה שרה, שהייתה אז בהריון מתקדם, החזיקה את אבישג על ידיה, ושתיהן נופפו לי לשלום ליד שער הכניסה של הבית", הוא משתף בהתרגשות. "נופפתי להן בחזרה ונכנסתי לרכב שהגיע לאסוף אותי, לבוש במדי צבא ועם קיטבג צבאי ענק", הוא מתאר. "בשלב הזה עוד לא באמת הבנתי לקראת מה אני הולך, וגם לא היה לי מושג אם אחזור משם".
3 צפייה בגלריה
שוקרון עם אשתו שרה ובתם אבישג ב-7 באוקטובר, רגע לפני שיצא למילואים. "לא ידעתי מתי אחזור ואם בכלל"
(צילום: שרה שוקרון)
באותו לילה שוקרון נפרד גם מהכלבים האהובים שלו - מיילו, קינג צ'ארלס קבליר בן שנתיים וחצי וטיה, לברדורית בת שנה וחצי. "באותם רגעים הפעלתי מנגנון הגנה - ניסיתי לשדר ביטחון כלפי חוץ ולשמור על סוג של אדישות", הוא משתף. "ידעתי שאם אשקע במחשבות, יהיה לי קשה מדי לצאת מהבית לתקופת זמן שלא היה לי מושג כמה זמן היא תימשך. בינתיים, אחי ואחותי נרתמו לעזור לשרה עם הכלבים - שהמתינו בנאמנות רבה עד לחזרתי הביתה".
את סבב המילואים הראשון הוא סיים בפברואר, ולפני שגויס לסבב השני בחודש יוני - הספיק שוקרון ללוות את שרה בלידת ביתם השנייה. "לרוב הבדיקות היא הלכה לבדה כי אני הייתי במילואים. לא הייתי זמין עבורה בתקופה הזאת שבה היא הייתה זקוקה לי, והיא נאלצה להתמודד עם כל האתגרים לבדה", הוא משתף בכאב.
3 צפייה בגלריה
משפחת שוקרון: שרה, שוהם, שלום ואבישג עם הכלבה טיה. "לא הייתי מצליח לעשות את מה ששרה עשתה כשלא הייתי"
(צילום: גיל נחושתן)
"אני לא מפסיק לומר לה שאני לא הייתי מצליח לעשות מה שהיא עשתה בכל התקופה הזו שבה היא הייתה לבדה, בהריון מתקדם ועם פעוטה בת שנתיים", הוא מוסיף. "אני מאושר שזכיתי להיות בלידה של שוהם. אלו היו רגעים מרגשים מאוד והייתה שמחה גדולה".
ללטף כלב - ולפרוק את הכאב
ובחזרה לעבודתו ככלבן טיפולי: לפני המלחמה, עיקר המטופלים של שוקרון היו ילדים ומבוגרים שהתמודדו עם קשיים חברתיים וחוסר ביטחון. כעת בעקבותיה, נוספו לו מטופלים עם התמודדויות אחרות - כמו אובדן בן משפחה או מפונים מבתיהם. "הגיע אליי תלמיד כיתה א' שאיבד את דוד שלו במלחמה. כשאמא שלו פנתה אליי, היא שיתפה שהיא מקווה שבתור ילד שמאוד אוהב כלבים - הוא יצליח להתמודד יותר טוב עם התחושות שחווה".
"הפעילויות שעשה עם הכלב עזרו לו להשתחרר ולהרגיש יותר ביטחון", הוא מספר. "אחרי כמה מפגשים הוא כבר הצליח לשתף אותי שדוד שלו נהרג במלחמה ושהוא מאוד אהב אותו. תוך כדי שהוא דיבר הוא לא הפסיק ללטף את מיילו. הרוטינה הזו איפשרה לו להיות להתחבר לתחושות שלו באותו הרגע, לפרוק ולספר".
"צעירים ומבוגרים כאחד מחפשים את האפשרות להתמקד ב'כאן ועכשיו'. היכולת להתנתק מכל המחשבות, להשתחרר וליהנות. כמו שכלב מדי פעם מתנער - אני מעודד את המטופלים לנער מעליהם מחשבות ותחושות מסוימות, להצליח להמשיך הלאה"
מאז שחזר מהמילואים הוא הספיק גם ללוות ילדים שפונו מבתיהם שבצפון לאזור הקריות, ונקלטו בבית ספר חדש. "הפעילויות עם הכלבים הקלו עליהם את החיבור עם הילדים בבית הספר ועזרו להם לצבור ביטחון חברתי", הוא מספר ומוסיף: "זה מרגש לראות את התהליך שהמטופלים עוברים מהמפגש הראשון ועד לטיפול האחרון".
היתרון המשמעותי בטיפול בעזרת הכלבים, לדבריו, הוא הניתוק מהמצב: "צעירים ומבוגרים כאחד מחפשים את האפשרות להתמקד ב'כאן ועכשיו'. היכולת להתנתק מכל המחשבות, להשתחרר וליהנות. כמו שכלב מדי פעם מתנער - אני מעודד את המטופלים לנער מעליהם מחשבות ותחושות מסוימות, להצליח להמשיך הלאה".
פורסם לראשונה: 00:00, 26.07.24
