"ראיתי משפחות שכולות אומרות בוועדות בכנסת, 'אנחנו רוצות שהמלחמה תמשיך' ואת משפחות החטופים אומרות, 'אנחנו רוצות עסקה'. כל אחד מגיע עם כאב שקשה להכיל", כך מספרת טלי ליברמן, אחות שכולה שהחליטה להקים פורום יוצא דופן, שמטרתו לאחד בין שתי קבוצות שחולקות צער משותף אך מחזיקות בעמדות שונות לגבי המשך המלחמה.
המלחמה הביאה איתה כאב גדול – אך גם תחושת יריבות בין חלקים בעם ישראל. כך, בין חלק מהמשפחות השכולות לחלק ממשפחות החטופים נוצר מתח סביב השאלה כיצד יש לפעול מבחינה ביטחונית ומדינית. יוזמה ייחודית של מפגשים שבועיים בין משפחות שכולות למשפחות חטופים מתמודדת עם הדבר. המטרה: להגיע לאחדות ולמצוא מכנה משותף, למרות חוסר ההסכמות בין הצדדים.
המתח בין המשפחות התגבר בדיונים בכנסת, שם משפחות שכולות דרשו להמשיך במלחמה ולהכות באויב עד הניצחון המוחלט, בעוד משפחות חטופים קראו לבצע עסקה לשחרור יקיריהן גם במחיר של הפסקת הלחימה. ליברמן, אחות של סגן הראל שרם ז"ל שנפל לפני 30 שנה בלבנון, מתארת את המתח הזה כ"משיכת חבל" בין הצדדים.
"כשהתחילה המלחמה הבנתי שהמשימה שבשמה הראל יצא להגן עלינו לא הסתיימה, וצריך להמשיך אותה", היא מספרת. "הגעתי עם ותק של 30 שנה במשפחת השכול, אצלי הכאב בצד החיים, הוא כבר לא משתלט. ראיתי שמה שקורה בדיונים בכנסת לא יעיל. לעומת זאת, אחרי הוועדות יצאתי לפרוזדורים וראיתי ששם יש וייב אחר לגמרי.
"אנשים חברים אחד של השני ותומכים אחד בשני. אין שני מחנות. יש עם ישראל. החלטנו ליזום פגישה ולדבר רק על הדברים שאנחנו מסכימים עליהם", היא מוסיפה.
"רצינו להבין מה עומד מאחורי המילים"
בהמשך הוקמה קבוצה של יותר מ-40 אנשים הכוללת משפחות חטופים, משפחות שכולות, חברים ב"פורום תקווה" ואימהות ללוחמים ולמילואימניקים, במטרה לייצר דיאלוג מאחד ומכבד.
"בהתחלה כל מילה שמישהו אמר, מישהו אחר קטע אותו באמצע עם משפט בסגנון של, 'זהו, אני גמרתי עם הקבוצה הזאת'", מתארת ליברמן. "המטרה שלנו הייתה קודם כל להבין מה עומד מאחורי המילים. אנשים אומרים מילים מתוך מצוקה, כאב, חוסר אונים. ברגע שהתחלנו להתייחס לרגש - ירדו המחיצות והתקרבו הלבבות".
המפגשים מתקיימים בביתה של ליברמן בגבעת-שמואל. "נסענו כולנו יחד לסיור בדרום. היינו בבארי, בניר עוז, היינו בנובה עם שי ונקרט, איפה שעומר בנו נחטף".
ורד אנסבכר, אחותו של רס"ן יהודה כהן ז"ל, שנפל בקרב ברצועה, מספרת כי: "מעבר לאבל הפרטי, אני פעילה ב'פורום הגבורה' מתוך תחושה שזאת ההזדמנות שלנו עכשיו ושהעם רוצה לנצח, ושיש לנו הזדמנות שלא תחזור. מבחינתי זו ההמשכיות של אח שלי. המטרות שלנו הן זהות למטרות של משפחות החטופים. מבחינתנו אין דבר כזה ניצחון בלי השבת החטופים. כל בר דעת מבין שצריך להחזיר את החטופים. בעלי עכשיו בסבב שלישי בעזה, וזה חלום של כל חייל למצוא חטופים ולהשיב אותם".
שי ונקרט, אביו של עומר שנחטף מהנובה, מצטרף לשיחה ומוסיף: "מאז 7 באוקטובר עומר נמצא בשבי במנהרות. עומר חולה קוליטיס. זאת מחלה כרונית במעיים שמתפרצת במצבי לחץ. זה החשש האמיתי שלנו. צריך להציל אותו פעמיים - פעם אחת מהשבי ופעם אחת מהמחלה. אנחנו במאבק עיקש ואנחנו מאמינים שעסקה תציל אותו. וכן, אנחנו חרדים גם לביטחון מדינת ישראל".
שי ונקרט: "כשהתחילו הוויכוחים בכנסת אמרנו, 'רגע, כולנו מבקשים את אותו דבר, רק בסדר שונה'. שנינו מסכימים שצריך להחזיר את החטופים ולמוטט את חמאס. התקווה היא עצומה, אנחנו מאוד אופטימיים, תמיד"
גם ורד וגם שי משתתפים במפגשים בביתה של ליברמן כדי למצוא פתרונות מוסכמים ולפעול למען עתיד טוב יותר. "בלי אחדות לא יהיה לנו קיום", אומרת ורד. "זו לא סיסמה ריקה, אחדות מגיעה גם כשחושבים שונה - זה לא אחידות. במפגשים אנחנו בסך הכול יושבים על בורקס ומדברים - וזה מספיק".
"כולנו רוצים תקומה ולחיות ביחד בצורה הרמונית ולשקם את העם. כן, אנחנו חלוקים קצת בדרך", מוסיף שי. "המדינה עוברת טראומה מאוד גדולה. אנחנו מנסים להוביל להסכמות משותפות כגופים שונים עם כיוונים ודעות שונות. כשהתחילו הוויכוחים בכנסת אמרנו, 'רגע, כולנו מבקשים את אותו דבר, רק בסדר שונה'. שנינו מסכימים שצריך להחזיר את החטופים ולמוטט את חמאס. התקווה היא עצומה, אנחנו מאוד אופטימיים, תמיד".
פורסם לראשונה: 00:00, 13.08.24