"עם כמה שהיה לי קשה לעזוב את הארץ ולהגיע לפה כשהחברים שלי עוד נלחמים בעזה, החלטתי שזה הזמן הנכון בשבילי להתחיל לעבד את כל מה שעברתי בחודשים האחרונים. אני פה בחלום, אני שמחה כל כך שהגעתי. הגיע הזמן שלי לנשום. רק לשבוע - ואז לחזור למדים", כך אומרת סגן שרון פינגר (23) מצורן, אחת ממשתתפות "ריטריט הלוחמות" שהתקיים השבוע בעיירת הנופש היפהפייה פלאיה וינאו שבפנמה.
את המיזם הגו הרב יריב קליין ואשתו ליטל, מפעילי בית חב"ד בעיירה. "רבים מהמטיילים שהיו פה באמצע הטיול ב-7 באוקטובר עלו על טיסה חזרה לישראל כדי להתגייס למילואים", מספרת ד"ר לייה נאור, מנחת הריטריט, "אחרי שהם השתחררו משירות, חלקם חזרו לפה להמשך הטיול ואיתם חברים נוספים שלחמו ברצועה. חלקם הגיעו במצב נפשי קשה, אחרי שאיבדו חברים, ראו מראות קשים, סבלו מחרדות וסיוטים בלילות, קשיים בתפקוד ובעיקר פחד גדול מהעתיד.
"נציגי חב"ד וישראלים נוספים שנמצאים פה ופגשו אותם רצו לעזור להם, למנוע מהם לשקוע, לברוח מהמציאות ולטשטש את הכאב", מוסיפה נאור, "לכן, הם החליטו ליצור עבורם מסגרת שתוביל להחלמה מלאה של הגוף והנפש".
"שיחות עמוקות"
הריטריט, שהתקיים השבוע, הוקדש ל-18 לוחמות ותומכות לחימה שהשתתפו במלחמת "חרבות ברזל". המטפלות, המדריכות, השהות בכפר הנופש והמעטפת שקיבלו המשתתפות היו בסבסוד הקהילה היהודית במדינה, שמחבקת את היוזמה.
במהלך השבוע השתתפו הבנות במדיטציות, שיעורי גלישת גלים, משחקי פוצ'יוולי, אמבטיות קרח ומעגלי שיח בהנחיה מקצועית לשם הפנמה ועיבוד של החוויות והתחושות מהמלחמה. "אין אחת שהשתתפה במלחמה ולא חוותה משהו שדורש התייחסות ותשומת לב", אומרת נאור (54), ד"ר לייעוץ והתפתחות, מטפלת בטבע, עו"סית ומי שהקימה את מרחב המרפא ב"חוות רונית" יומיים אחרי פרוץ המלחמה. "אם ידענו כמדינה לדרוש מהן להילחם - אנחנו גם צריכים לדעת איך לנקות אותן מכל מה שעברו. זו האחריות שלנו לתת להן את הכלים המקצועיים כדי שהמלחמה לא תמשיך אצלן בזיכרון", היא מוסיפה.
4 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: נאור מורד, עדן קדם ושרון פינגר. "כל אחת פה היא עולם ומלואו"
(צילום: רון כץ)
פינגר, ששירתה במלחמה כקצינת שיתוף אש בגדוד 52 ולאחר מכן כקצינת סיוע בחטיבת השריון 401, הגיעה להשתתף בריטריט לפני שתמשיך לתפקיד הבא בשירותה הצבאי. "אנחנו מדברות פה על החוויות שלנו כנשים במלחמה", היא מספרת, "רק מי שלחמה בעזה יכולה ממש להבין אותך כשאת מדברת על זה. במעגלי השיח פה נוצרו שיחות עמוקות, שעזרו לנו להיפתח אחת מול השנייה - וגם בפני עצמנו. זה מרגיש כמקום פתוח לשתף ולספר, לא רק על חוויות ספציפיות, אלא גם על המחשבה איך מתקדמים מכאן הלאה".
לדברי ד"ר נאור, "אירועים טראומטיים נרשמים לנו בגוף, בנפש, ברוח, בתחושות ובזיכרון. לכן, הטיפול בטראומה צריך לגעת בכל הנקודות האלו. כאן אנחנו מאפשרים, בנוסף לטיפול המסורתי דרך שיח, לקבל גם מענה שעוטף את המטופלת. בניגוד למרכזי טראומה בבתי חולים ובמוסדות פסיכיאטריים, הריטריט מתקיים במרחב טבע שמחבר לחיים, יופי והבראה. הלוחמות מקבלות כאן הזדמנות לא להיות 'אחיות לנשק', אלא להיות אחיות לחיים ולתקווה".
סרן נאור מורד (24) מרחובות שירתה במהלך המלחמה כמפקדת פלוגה בחטיבת החילוץ וההדרכה, ובחודש אוקטובר תתחיל את תפקידה כמפקדת בהשלמת הקצונה בחטיבה. "הגדוד שלי פעל שלושה חודשים בתוך עזה", היא מספרת, "עשינו המון פעולות חילוץ, בין היתר גם באסון קריסת המבנים שבו היו 21 הרוגים. גם אחרי שיצאנו מהרצועה חזרנו לתפוס קווים והובלתי את הפלוגה בפעילות מבצעית. אני מפקדת על גזרה בארץ ישראל, זו זכות גדולה".
במסגרת חודשיים של חל"ת שלקחה מהצבא, נאור יצאה לטיול בדרום אמריקה ובמהלכו שמעה על הריטריט מאחיה, שחי בפנמה. "החלטתי לעצור את הטיול ולהגיע לכאן, להתעסק בעצמי אחרי התקופה המורכבת הזאת", היא מסבירה, "ככלל, זאת הייתה חוויה יוצאת דופן. אני אזכור במיוחד את הזכות לקום פה מדי בוקר ולעשות מדיטציה, להתחבר לעצמי. אני חושבת שכל מפקד ולוחם יבין את זה. זה משהו שלא היה לנו במלחמה.
"התחברתי גם לתחביב חדש: גלישה. השתפרתי בזה מאוד בזכות הקהילה המקומית שנרתמה ללמד אותנו ולעזור לנו. הרבה אנשים טובים, בעיקר נשים. כוח נשי. אני מרגישה שאני לומדת כאן על עצמי יותר ויותר בכל יום שעובר. זה שבוע שלקחנו עבור עצמנו. יש בזה קושי. זה מרגיש לא הוגן כשחברים ואנשים שאנחנו מכירים עדיין נמצאים בלחימה, אבל זה הרגיש לי הכרחי בשביל להמשיך לתרום למדינה ולתת מעצמי בהמשך".
ואכן, עבור כל המשתתפות הקושי המשמעותי היה לעזוב את הארץ בתקופה של מלחמה ולהצליח להתנתק למשך שבוע. "כשהן הגיעו לפה, דבר ראשון שאמרתי להן זה תודה. ומיד אחר כך ביקשתי מהן לשים את עצמן במקום הראשון", מספרת ד"ר נאור, "בתקופות כאלו קשה לבחור בחיים ולהרשות לעצמנו שוב להרגיש. חיכיתי שהן יגיעו כדי לעזור להן לאסוף את החלקים, ולהוריד מהלב את האפוד הקרמי שנדרש בזמן המלחמה. לאפשר להן לדעת להיות חזקות וגיבורות, אבל גם כואבות ופגועות".
על ראש הר הגעש
רס"ל עדן קדם (24) ממושב בן שמן התגייסה למילואים יום לאחר פרוץ המלחמה, ושירתה כמנהלת אש בחיל התותחנים. במשך 114 ימים היא הייתה על מדים, מנותקת מתפקידה כמתכנתת בחברת הייטק. "אני מאוד מעריכה את המסגרת הצבאית ומאמינה בה. בשנייה שקראו לי ובלי לחשוב פעמיים - ארזתי תיק ויצאתי לשטח", היא מספרת, "במסגרת תפקידי הצבאי אני זו שמורידה את פקודת האש בשטח - מי יורה, לאן, כמה ומתי.
"שירתנו בצפון המתוח, דילגנו מנקודה לנקודה לפי הצורך, זו הייתה תקופה מאתגרת אבל הייתי מוקפת באנשים טובים שמשרתים לצידי ובאזרחים שעטפו אותנו", היא מתארת.
לפני שתחזור למילואים, ככל הנראה כבר בנובמבר הקרוב, היא יצאה לחל"ת קצר מהעבודה. "כשטיילתי בגואטמלה, על ראש הר געש שבו בקושי הייתה קליטה - פתאום קיבלתי את ההזמנה לריטריט מחברה ששירתה איתי בסדיר", מספרת קדם, "זה היה ממש משמיים". מכל הפעילויות, היא משתפת, היא הכי התחברה לאלה שקשורות למים כי "הים מביא שלוות נפש", כדבריה.
"אתמול היה השיא מבחינתי, כשנכנסתי לאמבטיית קרח", היא אומרת, "בדרך כלל הייתי ממש חוששת מחוויה כזו, אבל סדנת הנשימות שעשינו לפני כן עזרה לי ואמרתי לעצמי שאני מסוגלת לזה. נכנסתי ראשונה, הייתי בפנים שלוש דקות וזו הייתה חוויה מטורפת".
לדבריה, "הבנות פה מדהימות, כל אחת בצבע ובגוון משל עצמה. בכל פעם יוצא לי לפגוש, לדבר ולשמוע מישהי אחרת במעגל שיח, סדנה או טיפול. כל אחת היא עולם ומלואו - יש פה ממש העצמה נשית".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.08.24
