כשמורה מעביר לתלמיד את המסר ש"לא ייצא ממך כלום", יכולה להיות לכך השפעה הרסנית על הילד. ומעבר לכך, עובדתית זו גם שטות: רבים מהתלמידים שהתקשו בבית הספר הפכו לאנשים מאוד מצליחים בתחומים שונים.
ד"ר ורד אזולאי יהב היא דוגמה שבולטת גם בין כולם: לא רק שהיא הצליחה ליצור לעצמה קריירה מרשימה, אלא שאף עשתה זאת בדיוק בתחום שבו התקשתה - חינוך.
"כתלמידה היו לי לא מעט קשיים", מספרת אזולאי יהב, "הלמידה לא הייתה החלק החזק שלי, בלשון המעטה. אהבתי להצחיק, להתעסק בשטויות, העיקר לא ללמוד. הכול נבע מהקושי שלי לשבת כמה שעות ברציפות וללמוד. הייתי מאבדת עניין מהר מאוד, הסחות דעת היו מעל לכוחותיי, וכך הייתי צוברת פערים בלימודים ובעיות המשמעת הלכו והחמירו.
"לצערי, כשהייתי תלמידה בתיכון לא היה מי שיבחין בקשיים שלי, יאמין בי ויראה לי את הדרך. המורים היו עסוקים בלהשעות, לשלוח אותי הביתה, לנסות פעם אחר פעם לגרום לי להרגיש שלעולם לא אצליח בחיים, וגם לנזוף בי שחבל שאני לא כמו אחותי שלומדת כיתה מעליי".
"העבודה הראשונה שלי הייתה כמורה מחליפה בכפר הנוער כנות. המנהל שהגיע לצפות בשיעור שהעברתי יצא באמצע. כשניגשתי לברר מה הוא חשב על השיעור, הוא השיב לי: 'ייתכן שהצלחת לעורר את קשב התלמידים, אבל מבחינה חינוכית את לא מתאימה'. השיחה הזו שינתה את חיי"
את התיכון היא סיימה ללא תעודת בגרות. במהלך השירות הלאומי, שבו שובצה לעבוד עם תלמידים, היא החליטה לקחת את עצמה בידיים, למדה, השלימה בגרויות - ואז הבינה שהוראה זה הייעוד שלה בחיים.
"העבודה הראשונה שלי הייתה כמורה מחליפה בכפר הנוער כנות", היא מספרת, "המנהל שהגיע לצפות בשיעור שהעברתי יצא באמצע. כשניגשתי לברר מה הוא חשב על השיעור, המנהל השיב לי: 'ייתכן שהצלחת לעורר את קשב התלמידים, אבל מבחינה חינוכית את לא מתאימה'. השיחה הזו שינתה את חיי. מצד אחד זה היה מאוד פוגע, אבל מצד שני זה מה שגרם לי להשקיע, להשתפר ולהוכיח שכולם טעו לגביי".
"לא מוותרת על אף תלמיד"
14 שנים מאוחר יותר, בגיל 36, היא כבר הייתה עם תואר ראשון בחינוך וספרות, תואר שני בבלשנות עברית ודוקטורט בסוציולוגיה עם מחקר בנושא מורים שחוקים.
"במהלך השנים עבדתי כמורה מחליפה, מחנכת כיתה, רכזת שכבה, רכזת חטיבה עליונה - ולבסוף כמנהלת", מספרת אזולאי יהב, "בשלב מסוים גם 'סגרתי מעגל' עם המנהל מאז. הוא התנצל על דבריו, ואני אמרתי שדווקא דבריו דירבנו אותי להפוך את הקושי שלי להצלחה".
כיום היא עובדת כמורה וכמנהלת בתיכון "עתיד פלמ"חים", הממוקם בבסיס חיל האוויר. לדבריה, החוויה שלה כתלמידה עיצבה את דרכה החינוכית. "אני לא מוותרת לאף אחד מהתלמידים ועל אף אחד מהתלמידים", היא אומרת, "יש לי אמונה גדולה בתלמידים ואני קוראת להם 'הילדים שלי'. הערכים שאני דואגת להעביר להם הם אהבת האדם, אהבת הארץ, לכבד את הזולת, לקבל את האחר ולשאוף למצוינות אישית, חברתית ומקצועית.
"יחד עם סגל המורים יצרנו בבית הספר מסגרת משפחתית וקהילתית, שבבסיסה יחס אישי לכל תלמיד", היא מוסיפה. "התלמידים שלנו משלבים עבודה עם הלימודים, כל אחד במגמת הלימוד שלו. הם מפתחים את עצמם בקורסים מקצועיים ומתרגלים מיומנויות וכישורים הנדרשים לתקופה שלנו. אני גאה בהם מאוד ושמחה שיש לי זכות להיות חלק משמעותי מחייהם".
"במהלך השנים עבדתי כמורה מחליפה, מחנכת כיתה, רכזת שכבה, רכזת חטיבה עליונה - ולבסוף כמנהלת. בשלב מסוים גם 'סגרתי מעגל' עם המנהל מאז. הוא התנצל על דבריו, ואני אמרתי שדווקא דבריו דירבנו אותי להפוך את הקושי שלי להצלחה"
בתיכון, השייך לרשת "עתיד", לומדים לימודים עיוניים לקראת תעודת בגרות טכנולוגית או מלאה, ומסיימים את כיתה י"ב גם עם תעודת גמר מקצועית ממשלתית. תחת ניהולה, בית הספר דוגל ביצירת קשרים איכותיים ואמיתיים בין תלמידים למורים, ולצד זה הקפדה על נהלים וכללים שעוזרים ליצירת שגרה מסודרת.
"התלמידים שלי יודעים שאין אפשרות להתחיל את היום בלי הצבת יעדים מאתגרים, כי זה בעצם הבסיס להצלחה", היא מסבירה. והיא כמובן דוגמה חיה לכך. "כשאני מסתכלת לאחור על השנים שלי כתלמידה, מה שאני לוקחת איתי זה שתמיד צריך לשמור על אמונה בעצמך, על דבקות במטרה ועל נחישות, גם כשלא מצליחים. בזכות כל אלה הגשמתי חלום, ואני נמצאת במקום שבו יש לי השפעה על עתידם של התלמידים".
