שבט נחמיאס חוגג יום הולדת 98 לסבתא מארי
(צילום: נחום סגל)
חמש שנים אחרי שסבתא מארי (או "ממו" כפי שהיא מכונה על משפחתה) נחמיאס מעפולה ריגשה מדינה שלמה כשהדליקה את משואת יום העצמאות, התכנס השבט הענק שגידלה וחגג לה יום הולדת 98 ב"בית המעשים הטובים" בעפולה. ממו היא ניצולת שואה, שלצד שמונת ילדיה הביולוגיים שימשה אם אומנה ל-52 ילדים, בהם גם כאלה עם צרכים מיוחדים שננטשו.
"שכל העם - יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים - נלמד לחיות בשלום", בירכה נחמיאס בהתרגשות באירוע שהוכן במיוחד עבורה, בעוד כל הנוכחים קמו על רגליהם ומחאו לה כפיים.
"הזמנו את כל השבט עם כל ששת הילדים של אמא, 45 נכדים ועוד עשרות נינים ובני נינים שהגיעו מיסוד המעלה שבצפון ועד לראשון-לציון", אומרת ריקי לנג (68), בתה השביעית של מארי. "כולם נרתמו לטובת האירוע והביאו איתם סירים מלאים באוכל מושקע וביתי. זו הייתה אחת מהבקשות שלי - אמרתי להם, 'כמו שסבתא השקיעה בכם כל השנים הללו, ככה אתם תשקיעו בה ותגיעו עם אוכל ביתי ולא קנוי'".
רדיפות הנאצים ממשיכות ללוות אותה
מארי נולדה ב-1926 בתוניס לשלום וחנה סבח. כשהייתה בת שש עברה עם הוריה ואחיה לאלג'יר. כשהייתה בת 14 אחיה התעקשו לחזור לתוניס - ובני המשפחה עזבו את אלגיר וחזרו לביתם שבתוניס. נחמיאס, שהייתה נערה יפה ונראתה בוגרת לגילה, קיבלה הצעות נישואים רבות. "אבא אמר 'לא, היא עוד ילדה'". כשהייתה בת 16 וחצי, הסכימו ההורים שהיא תינשא לאברהם נחמיאס.
באותה תקופה הנאצים פלשו לתוניס, ומארי סבלה מרדיפות שמלוות אותה עד היום. "את אבי גייסו כמתורגמן, הוא היה מבריק ולמד את השפה הגרמנית במהירות ובזכות כך ניצל", מספרת בתה ריקי. "בליל הכלולות היו שבע כלות מיועדות לנישואים. בכל בית עשו חינה ומשתה. הנאצים עברו מבית לבית, אכלו, שתו, לקחו את הכלה, אנסו אותה ורצחו אותה. אמא היחידה שניצלה.
"כשהשמועה הגיעה לאביה, הוא הכין שני בקבוקים עם חומצה, ואמר לאימא 'כשהם יבואו, תעלי לעליית הגג, תסגרי את פתח הברזל ותזרקי את המנעול כך שלא יוכלו להגיע אלייך. תקפצי מגג לגג לבית בת הדודה'", משחזרת הבת. "כשהיא שמעה את הנאצים והמקומיים דופקים על דלת הבית עם גרזנים, היא פעלה על פי ההוראות של אביה. כשהנאצים הרימו את הראש לכיוון עליית הגג לחפש אותה, אביה שפך עליהם את החומצה. בינתיים, אמא הספיקה לברוח ולהסתתר אצל בת הדודה".
בתוניס נולדו למארי ואברהם ארבעה ילדים. הם עלו לישראל ב-1950 ושוכנו במעברה בחדרה, שם מארי ילדה בת נוספת. "החיים היו קשים במעברה, ללא ההורים, בלי אף אחד, רק אח אחד בחדרה", נזכרת מארי. "תודה לאל שהיינו מגובשים, כל העדות - עיראקים, מרוקאים, מצרים, רומנים, בולגרים, תימנים, טריפוליטאים. היו לי ימים קשים, אבל כולם במעברה עמדו לצידי ועזרו לי הרבה. הייתי מאושרת לראות שיש לי שכנים כאלה טובים".
ממעברת חדרה עברה המשפחה למעברת עפולה וממנה לעפולה עילית, שם נולדו למארי ואברהם עוד שלושה ילדים. באותה תקופה גם הוריה של מארי עלו ארצה, והיא סעדה אותם וטיפלה בהם. "היה לי קשה, אבא נפטר מול עיניי ואמא נפטרה עשרים יום אחריו. סבלנו הרבה. הימים היו קשים".
הפכה למותג
לאחר שילדיה גדלו, מארי פתחה את ביתה ואת ליבה לילדי אומנה - חלקם עם צרכים מיוחדים, ואחרים שסבלו מהזנחה הורית וחולצו מבתיהם על ידי שירותי הרווחה.
היא לא באמת חשבה על אומנה, עד שיום אחד קרה מקרה ששינה את נתיב חייה. "אחרי שבני שאול, שנפצע במלחמת יום הכיפורים, השתחרר מבית החולים והשתקם - הוא התחיל לעבוד כעובד סוציאלי בלשכת הסעד והרווחה של עיריית עפולה", נזכרת מארי.
"יום אחד בא אליו אבא עם תינוקת, שם אותה על השולחן, אמר 'יש לנו עשרה ילדים בבית. אשתי בדיכאון אחרי לידה בבית החולים, קח אותה'. שאול התקשר אליי ואמר 'בואי תראי מה קרה. בא בנאדם, הביא לי תינוקת, זרק לי אותה על השולחן והלך. אין מי שיטפל'. אמרתי 'אלוהים, שמעת אותי. ביקשתי שהבן שלי יחלים ונעשה מצוות בלי סוף עד יום מותי. תביא לי את הילדה'", היא מוסיפה בהתרגשות.
אותה תינוקת גדלה אצל מארי עד גיל ארבע, ומאז היא הספיקה לשמש משפחת אומנה ל-52 ילדים וזכתה בכינוי "האמא של ילדי האומנה בישראל". בטקס המשואות שנערך בשנת 2019 בו השתתפה כאמור, מארי הפכה לסמל של איחוד וקירוב לבבות.
"אני מארי נחמיאס, הבת של שלום וחנה סבח זיכרונם לברכה, מברכת את מדינת ישראל, מכל הלב", פתחה נחמיאס בנאומה הספונטני והמרגש כשהוזמנה לבמה להדליק את המשואה. "אלוהים ישמע אותי והצדיקים, שתלך ותעלה, תלך ותרבה, שירבו, והחיילים לא ייפלו לנו יותר יא ראב, מכל הלב, יהודים, ערבים, נוצרים ודרוזים, ככה נהיה כולנו יד אחד, כולנו ברא אותנו אלוהים, שייתן לנו שלום, ובשנה הבאה - עוד 10 מיליון. אמן. ולתפארת, סליחה אני מתרגשת, ולתפארת מדינת ישראל".
"סבתא-רבא שלי נהפכה למותג ענק בטקס הדלקת המשואות", אומר הנין איתי גלעד (16). "היא נכנסה ללב של כל מי שצפה בטקס הזה, ואפילו המורים שלי בבית הספר התרגשו לשמוע שממו היא סבתא שלי. הם אמרו שזכיתי ושהיא אישה מרשימה מאוד".
ממו, איך הייתה חגיגת יום ההולדת שהמשפחה ארגנה עבורך?
"אני סופר-שמחה שזכיתי ליום הזה שבו אני מוקפת בילדים, בנכדים, נינים ובבני הנינים שלי. היום אני חוגגת יום הולדת 98, זה לא הרבה וגם לא מספר עגול, ולמרות זאת ארגנו לי אירוע מדהים. לא יכולתי לבקש מתנה מרגשת יותר מזה".
פורסם לראשונה: 00:00, 29.08.24
