במלאת 11 חודשים לנפילתו התאספו מסביב לקברו של סמ"ר רגב אמר ז"ל, שנהרג בקרבות בקיבוץ כיסופים, מאות מבני משפחתו וחבריו. ביניהם עמדו גם 44 נערים ונערות, בוגרי כיתה י"ב, שכלל לא הכירו אותו. השבוע הם החלו ללמוד ולהתנדב במכינת "דרך רגב", שהוקמה לאורו של הלוחם האמיץ בקיבוץ שדה נחמיה הסמוך לגבול לבנון, שבו נולד, גדל ונטמן.
כמה חודשים לפני 7 באוקטובר חזה רגב (20) את מותו, ושיתף בחששותיו את אמו וחבריו. "כשעזב את השייטת ועבר לשרת בחטיבת הצנחנים הוא חזר מקו המוצבים בהר דב, והזהיר אותי שהולכת לפרוץ מלחמה וכולנו הולכים למות בה", משחזרת אמו גילנית, "הוא נורא כעס אז שלא נתנו להם להוריד את אוהלי חיזבאללה שהוקמו בשטחנו, ואמר שברגע שייחצה הגבול הם יקומו עלינו. הוא ביקש, 'כשאיהרג בקרב - תנציחו אותי במעשים ולא באנדרטאות".
גילנית כעסה עליו מאוד כששמעה את הדברים, אבל "מאותו יום התחלתי לישון עם בגדים, כי ידעתי שהדפיקה תגיע אל דלת ביתי".
"בשעת האיום הבאה - יהיו פה מנהיגים ראויים"
בבוקר שבו פרצה המלחמה הוזעקו רגב וחבריו, שהיו בקורס מפקדי כיתות, להגנת קיבוצי העוטף - והסתערו מול המוני המחבלים שפשטו על כיסופים. עד רגעיו האחרונים המשיך רגב לנהל את הקרב בקור רוח וללא פחד.
כשמודיעי הנפגעים הגיעו לבית הוריו כמה יממות לאחר מכן, עוד לפני שהובא למנוחות, ישבו הוריו גילנית ודוד עם ילדיהם רוני ושקד והחלו מיד בתוכניות להקמת מכינה קדם-צבאית לזכרו בקיבוץ. הם ידעו כי הדרך להנצחתו חייבת להיות חינוך דור ההמשך למנהיגות, מצוינות ותרומה לקהילה.
"אנחנו בתקופה שבה אין הנהגה שמחזיקה אותנו והעם מפולג", מסבירים ההורים, "צריך לתת כלים לדור הבא, שילמד מה זו דוגמה אישית, אהבת המדינה ושמירה עליה. כשנגיע לשעת האיום הבאה יהיו פה מנהיגים ראויים".
הם פנו למכינת הגליל העליון, שמפעילה שלוחות באזור, וביקשו להקים סניף על שמו של בנם. בהמשך רתמו תורמים מהארץ ומחו"ל - וגייסו קרוב לשני מיליון שקלים לצורך שיפוץ המבנים ורכישת הציוד.
ארגון JNF USA, המייצג את הקהילות היהודית בארה"ב, תרם כ-500 אלף שקל. "המכינה היא צורך אסטרטגי של הגליל, כי בזמן שלא מעט משפחות עוזבות - עשרות צעירים עולים לגליל דווקא עכשיו", אומר ניסן זאבי, נציג הארגון בגליל. "המהלך הוא קרן אור של ממש עבור הקהילות בצפון".
הצעירים שהצטרפו למכינה, שעומדים לפני גיוס לצה"ל, מגיעים מכל רחבי הארץ וביניהם גם חניכה שעלתה מארה"ב.
2 צפייה בגלריה
גילנית ודוד אמר, הוריו של רגב ז"ל שנהרג בעוטף, עם חברי המכינה בשדה נחמיה
(צילום: אפי שריר)
"המעשה הכי ציוני שיש"
שדה נחמיה מרוחק רק כחמישה וחצי ק"מ מגבול לבנון, והוא חלק משמונה קיבוצים בגליל העליון הסמוכים לגבול אך לא פונו מבתיהם. כבר 11 חודשים הם חיים תחת שגרת אזעקות, מטחי ירי וכטב"מים.
כמו צעירי המכינה, גם ילדי הקיבוצים החלו השבוע שנת לימודים חדשה. "זה לא היה פשוט להביא אותם ואני מבינה את הפחד של ההורים, אבל אם אני חיה פה והילדים שלנו יכולים ללכת לגן ולבית הספר - אין שום סיבה שהם לא יהיו פה", אומרת גילנית, שמכירה כבר את כל החניכים בשמם.
לדבריה, "לבוא לפה ולהיות איתנו זה צו השעה, נזדקק לזה אפילו יותר כשהמלחמה תיגמר והתושבים יחזרו. זה המעשה הכי ציוני שאפשר לעשות, לתת לנו אור וחמצן שכולנו זקוקים לו". היא מודה שלא רק חמצן היא מקבלת מהם, אלא הם גם ממלאים בליבה חלק ממה שכל כך חסר לה: "אני מרגישה שאיבדנו ילד אחד וזכינו בעשרות ילדים. הם לא מחליפים את רגב, אבל לראות אותם מלאי שאיפות נותן לנו סיבה לקום בבוקר ולא להישאר במיטה".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.09.24
