רס"ר ניר דמארי ואמו, איריס מנגדי, חוזרים לקיבוץ בארי בעקבות רס"ל דור ז"ל
(צילום: תומר שונם הלוי )
בבוקר 7 באוקטובר רס"ר ניר דמארי (31), אז מפקד צוות ביס"מ במרכז הארץ, הוקפץ ללחימה. הוא התקשר מיד לאחיו, רס"ל דור מנגדי ז"ל, לוחם במתפ"א (מנהלת תיאום פעולות אכיפה). "ראיתי שזה משהו חריג. התקשרתי לדור ושאלתי אותו אם הקפיצו אותו. הוא עוד ישן ואמרתי לו: 'תתכונן, יש בלגן'. אחרי השיחה הוא שלח לי הודעה שהם הוקפצו ליחידה".
דור ושמונה לוחמים נוספים נכנסו לקיבוץ בארי בשני ג'יפים ממוגני ירי. המחבלים ארבו להם וירו לעברם טילי RPG. רק לוחם אחד שרד. דור היה בן 24 בנופלו. חודשים אחדים לאחר מותו נערך לו טקס קבורה נוסף, לאחר שזוהו חלקים נוספים מגופתו.
ניר הוצב בקו דרומי באזור המרכז, "להיות קו מגן במקרה שיפרצו את הקווים של מחוז דרום. האזנו לקשר של הדרום להבין מה קורה, אם פורצים אותם. אם הם היו פורצים, הם היו נתקלים בנו. הבנו שהמשטרה מנהלת לחימה שלא נגמרת כל היום".
הנייד נשאר שלם
אחר הצהריים התקשרה אליו אמו, איריס מנגדי. "היא אמרה: 'דור לא עונה'. וזה מוזר שהוא לא עונה לה, אבל הסברתי לה שאנשים בלחימה, הם לא יכולים להרים טלפון ולענות. כנראה הוא באמצע קרב ויחזור אליה כשיסיים. הוא גם לא ענה לי. בערב מפקד היחידה בא ואמר שבדק עם אנשים, לא יודעים מה קורה איתם. הודיעו לי שאחי מנותק קשר ושאני צריך לחזור הביתה".
"במהלך השבת התחושות שלי היו לא טובות", נזכרת איריס. "שלחתי לדור הודעות אם הכול בסדר והוא ענה שכן. בשעה 14:30 הוא כבר לא ענה והייתי בלחץ מטורף. לאחר כחודש הגיעו אליי מפקדי מתפ"א והביאו לי את הנייד של דור. הוא נשאר שלם. הייתה שם הודעה בפתקים שלא הספיק לשלוח: 'אמא יש רק אחת, לא סתם אמרתי תמש...'. ככה, באמצע המילה, נקטע הפתק האחרון שכתב".
לאחר נפילתו של דור, החליט ניר להמשיך את דרכו של אחיו. "תמיד היו לי שאיפות ללכת ליחידה יותר קרבית, ליחידה מיוחדת, אחד הימ"סים (יחידת מסתערבים). במשך כל התקופה שאחרי פרוץ המלחמה ישבתי עם עצמי וחשבתי הרבה - מה יכולה להיות ההנצחה הכי טובה לדור? ללכת ליחידה מיוחדת ולתת מעצמי עוד? הגעתי להחלטה שאעבור לצוות שלו, אהיה איפה שהוא היה".
כמפקד צוות ביס"מ בשרון היה לו קשה לעזוב את הלוחמים. "אבל אמרתי שאם אצליח במקום אחר להביא ללוחם אחד מהצוות שלו כוח, שיראה שאח של חלל מגיע להיות איתם, זה היה שווה. ישבתי עם אמא שלי ואשתי והגענו למסקנה שזו ההחלטה הכי נכונה מבחינה רגשית. עזבתי את כל מה שבניתי במרכז והלכתי למתפ"א, להתחיל מאפס".
מתפ"א היא יחידה שהוקמה לסיוע לאכיפת דיני מקרקעין, כך שפעמים רבות הלוחמים נקלעים להפרות סדר והפגנות על רקע הריסות מבנים לא חוקיים. "בפעמים הראשונות שהייתי בשטח חשבתי לעצמי: מה אני עושה פה? ואז אני קולט שאני עם הצוות של דור.
"לפעמים אני מסתכל מהצד ואומר לעצמי: וואו, זה הזוי. בחיים לא עבר לי בראש שאהיה במקום שאחי היה בו. אני שומע את הלוחמים מדברים וחושב איך אחי היה מגיב ומה הוא היה עושה. ממפקד חזרתי להיות לוחם, עם הרבה יציאות לשטח. אבל לא נתתי לזה להוריד אותי. רציתי לעשות כבוד לאח שלי. שיגידו: וואלה, אולי הוא גם כמוהו".
להרכיב את הפאזל
"מאז שהוא נפל לא חזרתי לעבודה. החיים שלי לא אותו דבר", אומרת איריס. "כואב לי שחייו נקטעו ככה. כל יום שעובר נהיה קשה יותר. הגעגוע הוא אינסופי. בבית העלמין אני תמיד אומרת שהוא למעלה ואני למטה, מספרת לו מה עובר עליי וכמה קשה לי. באיזה מקום זה הגיוני שאני צריכה להנציח את הבן שלי?"
למרות הצער והכאב, איריס דווקא עודדה את בניה להמשיך לשרת במשטרה. ניר מספר כי "היא די דחפה שגם אחי הקטן יהיה שוטר ושלא נעזוב את המשטרה למרות האובדן. היא אישה מאוד כאובה. אבל אני מקווה שזה עושה לה מעט טוב. הוא היה ילד של אמא, איש הסוד והמלאך ששומר עליה. לא נראה לי שאף אחד יוכל להיכנס לנעליו".
איריס: "מאז שהוא נפל לא חזרתי לעבודה. כואב לי שחייו נקטעו ככה. כל יום שעובר נהיה קשה יותר, והגעגוע הוא אינסופי. בבית העלמין אני תמיד אומרת שהוא למעלה ואני למטה, מספרת לו מה עובר עליי וכמה קשה לי. באיזה מקום זה הגיוני שאני צריכה להנציח את הבן שלי?"
לאחרונה הגיעו ניר ואיריס לקיבוץ בארי, לנקודה שבה נפל דור. עבור איריס הייתה זו פעם ראשונה במקום שבו אירע האסון. "התפרקתי. אני מנסה להרכיב את הפאזל של כל מה שקרה בראש שלי".
פורסם לראשונה: 00:00, 29.09.24
