שנה בדיוק אחרי הטבח הנורא דבר אינו כשהיה. האירועים הקשים של אותה שבת שחורה, וכל אלה שהתרחשו אחריה ויצרו מציאות גיאו-פוליטית חדשה ומורכבת במזרח התיכון – עמדו במרכז הדיון שנערך במשדר המיוחד של ynet לציון שנה ל-7 באוקטובר, שבו השתתפו נחום ברנע, רונן ברגמן ונדב איל, העיתונאים הבכירים של קבוצת "ידיעות אחרונות".
"רק כשיצאתי מהאוטו בבארי מול הקנים השלופים של החבר'ה משלדג, התחלתי להבין את ממדי האסון", סיפר ברנע, "7 באוקטובר זה מחדל שלא ייאמן, מצב שכמעט לא ניתן להסבר: איך הדבר הזה השתלשל כתוצאה מטעות שהדרג הצבאי, המודיעיני, וגם השב"כ אחראים לה חד-משמעית. העובדה שלא היה לזה ביטוי פרסונלי עד היום היא נושא כאוב בפני עצמו".
פאנל הפרשנים
(צילום: ליאור שרון, ירון שרון)
ברגמן סיפר כי אנשים מרחבי העולם שואלים אותו: "איך זה יכול להיות? אתם יודעים איפה נמצא כל בן אדם בחיזבאללה בכל רגע נתון, ועל חמאס לא ידעתם? יש אפילו כאלה שאומרים, 'רגע, אולי יש הסבר אחר לדבר הזה'. אבל אין לזה הסבר אחר. כמו שנחום אמר, זה כישלון מוחלט, טוטאלי".
ברגמן קשר לנתניהו את עסקת החטופים שטרם נרקמה: "למה אין עסקה? כי נתניהו לא רוצה את היום שאחרי, ובאותה מידה הוא גם לא רוצה לסיים את עזה, מכל מיני סיבות".
עבור נדב איל, חלק מהסיבות לפלונטר המדיני שבו נתון האזור נעוץ דווקא בממשל האמריקאי והטעויות שעשה לאורך הדרך. "הממשל ניהל את עצמו במהלך המלחמה בדרך נטולת אסטרטגיה אזורית. הרבה מאוד מזה קשור לבחירות. אין החלטה שמתקבלת שלא קשורה לחלוטין לבחירות, פשוט ככה. התוצאה היא חוסר יכולת להקרין כוח באזור, שראינו אותו גם בהתקפות על ישראל. כוח ההרתעה של החשובה בבנות בריתנו הלך ונשחק".
ברנע הציג זווית אופטימית: "מצבנו יכול להיות טוב יותר באופן דרמטי משהיה ב-6 באוקטובר, אם נלך לכיוון של הסדרה. נדב דיבר על חולשתו של הממשל האמריקאי, אבל עדיין בכל זאת מחזיק מעמד אותו חזון שהם מציעים לנו, שאומר ברית עם סעודיה, ברית עם המדינות הסוניות מול איראן, שיש לו משמעות גדולה מאוד, גם כלכלית, גם מדינית, גם מבחינת תחושת העוצמה והביטחון של ישראל".
בשיחה אחרת במסגרת המשדר, הפרשן אבי יששכרוף טען כי "סינוואר הולך בדרך של טירוף. עזה בחורבות. זו הנכבה של 2023-2024. כלומר, סינוואר במו ידיו הביא לניצחון, במירכאות, הגדול ביותר בתולדות הפלסטינים על היהודים – אבל גם לאסון הגדול ביותר שהפלסטינים עברו מאז 1948".
לפיד: "לתקוף את מתקני הנפט באיראן"
טבח 7 באוקטובר ייבחן בעתיד בוועדת חקירה ממלכתית או ממשלתית, אבל במבט לאחור קשה שלא להיזכר בתפקוד הלקוי מצד כמה ממשרדי הממשלה בימים הראשונים של המלחמה. שר הרווחה יעקב מרגי נקט אתמול, במשדר המיוחד של ynet לציון שנה למלחמה, גישה מפתיעה בהתייחסו לסוגיה. "אני רוצה להתקומם מהאמירה המוחלטת שכל משרדי הממשלה לא היו. היה הלם ראשוני, אבל אני חושב שמשרדי הממשלה התעשתו על עצמם", אמר.
(צילום: ליאור שרון, ירון שרון)
שר הרווחה, שזכה לתשבחות בעקבות תפקוד משרדו מאז הטבח, אמר כי "הופתעתי מהקשב ומההיענות של האוצר לכל הדרישות שלנו. לא הייתה דרישה אחת שצפה מהשטח שלא קיימנו אותה. אף אחד לא הכין את המדינה לאירוע כזה. היו תסריטים, היו תרחישים, בוצעו תרגולים, אבל כנראה לא נולד התסריטאי או הבמאי שיכול היה לצייר את הזוועות ואת השואה השנייה שעברנו ב-7 באוקטובר".
בהתייחס לסוגיית 101 החטופים שעדיין נמצאים בעזה, אמר השר מרגי: "אני חושב שצריך לעשות הכל כדי להחזיר אותם הביתה, אנחנו באיחור של שנה. אני אומר לך את זה לא מהשפה אל החוץ. אני חושב שכל מי שנמצא בצומת קבלת ההחלטות רוצה לעשות הכל כדי להחזיר הביתה את אחרון החטופים. לא היה שום מתווה שהובא לדיון בממשלה או שהייתה דילמה בכלל בקבינט המצומצם או המורחב. אם היה מתווה מעשי - כולם היו בבית".
גם ראש האופוזיציה יאיר לפיד התראיין במשדר. כמעט שבוע אחרי מתקפת הטילים הבליסטיים ששיגרה טהרן - אמר ראש האופוזיציה כי ישראל צריכה לתקוף את שדות הנפט של איראן. לדבריו, "זה עקב אכילס של איראן. עם האמריקאים יש דיון מורכב סביב זה. אני יכול להבין למה הם לא רוצים דקה לפני הבחירות בארה"ב שיהיה זינוק במחירי הנפט. זה לא משנה את העובדה שלישראל יש אינטרסים משלה או תפיסה משלה".
ב-7 באוקטובר קרא לפיד לנתניהו להקים ממשלת חירום, אך בלי השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. לכן, החליט לבסוף שלא להצטרף לממשלה לצידו של בני גנץ. שנה אחרי, אמר אתמול לפיד: "הוכחתי שצדקתי. הכניסה של גנץ ואיזנקוט הייתה טעות בעיניי, ואחרי כמה חודשים הם נאלצו לצאת כי אף אחד לא הקשיב להם". הוא טען כי בן גביר וסמוטריץ' פוגעים בניהול המלחמה: "הם מחלישים את מדינת ישראל. הם בלתי ניתנים לשליטה וגוררים אותנו למחוזות הכי קיצוניים שיש".
סמוטריץ' מבקש סליחה
בראיון אחר, עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', ביקש סליחה במשדר, והסביר כי הוא חושב "שיש הרבה על מה ולמי". לדבריו, "בסוף מדינת ישראל הגדולה והאהובה שכולנו אוהבים ומעריכים, זו שקמה על חורבות השואה וחרטה על דגלה 'לעולם לא עוד', עובדתית לא הייתה שם עבור רבים מאזרחיה במשך עשרות שעות, שהתחבאו בממ"דים ובארונות ובעליות הגג עם הקונוטציה הנוראה של המילים האלה".
(צילום: גיל יוחנן)
שר האוצר התייחס לחברת מודי'ס שהורידה את דירוג האשראי של ישראל - ונראה כי החריף את ביקורתו לאחר שבמוצאי שבת הגיב לכך במתינות יחסית. "הדוח של מודי'ס, בראייתי, הוא תלוש ומגוחך", אמר אתמול שר האוצר, "במקום שהכלכלנים יתעסקו בכלכלה, יושבים ארבעה כלכלנים בלונדון ומטיפים מוסר למדינת ישראל בזמן שהיא מנהלת את מלחמת הקיום אולי הכי חשובה והכי קריטית שלה. אני לא מקבל את הביקורת הצבועה על האופן שבו אנחנו מתנהלים במלחמת קיום מול שבע חזיתות, ואני לא מקבל את הניסיון להתערב בשאלה אם אנחנו עושים רפורמה משפטית או לא ואם שר המשפטים מכנס את הוועדה לבחירת שופטים".
"הייתי שמח לצאת עם אבא לטיול אחרון"
יותר מ-780 ילדים וילדות התייתמו מאז 7 באוקטובר – במתקפת הטרור האכזרית או בלחימה שמתקיימת מאז. אבא של מיקה, סא"ל אלי גינסברג, נפל ב-8 באוקטובר בקרב על בארי. גינסברג, מפקד הלוט"ר, כבר היה בחופשת שחרור.
(צילום: ירון ברנר)
מיקה, אבא שלך לא היה חייב ללכת להילחם. זה מעסיק אותך? אתם מדברים על זה?
"לפעמים, אבל בסופו של דבר, זה היה הרגע שאליו הוא התכונן כל השנים האלה בצבא. אז אני מקבלת את ההחלטה שלו בהבנה. אני חושבת שכולם ידעו שאם דבר כזה קורה, הוא הראשון ללכת".
סא"ל עלים עבדאללה מיאנוח ג'ת, אבא של מאיה, גם עמד לסיים את תפקידו ולהפוך לאזרח. הוא נפל בגבול הצפון בקרב עם מחבלים יומיים אחרי שהחלה המלחמה. "אבא היה החבר הכי טוב שלי", מספרת מאיה, "הוא שירת בקבע, אז לא כל הזמן הוא היה איתנו פיזית, אבל דיברנו כל יום בשיחות וידיאו, בהודעות, שיתפתי אותו בדברים. הוא ידע עליי הכל".
רס"ן ד"ר איתן מנחם נאמן, אביהם של אביתר ואבינועם, נפל בקרב סמוך לשדרות בימים הראשונים למלחמה. נאמן, רופא בבית החולים סורוקה, נפל בשירות המילואים. בעקבות האובדן הוציא אביתר, האח הצעיר, את החוברת "נקודות למחשבה, להתמודדות עם מות חבר או קרוב". הוא מספר כי "העשייה מאפשרת לנצל את המוות לדברים טובים. במקום שסתם יהיה לך קשה, אפשר לצמוח מתוך זה ולעשות".
איפה הפצתם את החוברת?
"בכל מיני חנויות ספרים. בעיקר ניסינו שהיא תגיע למשפחות שכולות. קיבלנו הרבה תגובות. אנשים אמרו שהיא מאוד עזרה להם".
כשהם נשאלים למה הם הכי מתגעגעים, אומרת מיקה: "אין דבר אחד. נראה לי שאני פשוט מתגעגעת לדבר הזה שנקרא אבא". מאיה אומרת: "נכון, גם אנחנו ממש מתגעגעים לכל, אפילו לריבים איתו". אביתר: "הייתי שמח לעשות איתו טיול אחד אחרון". אבינועם: "אני ממש מתגעגע לזה שיש רופא בבית. זה ממש נוח".
בפאנל בני הזוג השתתפו ירון שילון, אפרת זנטון ושני ביטרן. "תשעה חודשים שאשתי שחר במילואים", סיפר שילון, "בימים רגילים מדובר באמא מאוד נוכחת בבית, שמאוד מכתיבה את החוקים, ופתאום היא לא כאן. גם כשהיא כבר מגיעה, הראש שלה לא באמת נמצא בבית. אני חושב שתקופה ארוכה אחרי שהם יסיימו את המילואים הם עדיין לא יהיו איתנו, וזאת הצרה הגדולה של המלחמה".
"זה פשוט יום רודף יום", אומרת שני ביטרן, שבן זוגה קובי נמצא במילואים בפעם השלישית, "גם בחודש וחצי שהוא נמצא בין סבב מילואים אחד למשנהו, הוא לא מוצא את מקומו בבית. זאת אומרת, המחשבות שלו הן על לבנון ועל תכף מקפיצים לעזה".
זנטון סיפרה: "אנחנו נלחמים בעורף עם מדים שקופים, אפרוריים, קשים ומלאי אבק וזיעה מהקרב שאנחנו באמת מנהלים בבית. זאת אולי ההזדמנות לקרוא לכל בני הגיוס מימין ומשמאל שנמצאים כרגע בפטור, לבוא ולשרת".
בפאנל הפצועים השתתפו אלון כץ, יונתן פסח ויהונתן בן שבת, ועימם ד"ר ורדי רובין, אחראית טיפולי ריפוי בעיסוק בשיקום בשיבא. כץ (31), תושב תל-אביב, אמר: "כל עוד אני חבוש, מתייחסים אליי כאל גיבור מלחמה, אבל ברגע שהתחבושות יירדו, אני חושב שהסטירה האמיתית תבוא". הוא ספג פגיעה בארובת העין ונפצע גם ביד ובכתף. במשך כמעט חודש היה מורדם ומונשם. עד כה עבר שבעה ניתוחים ומחכה לו עוד ניתוח. "כבר שנה שאני לא עובד", סיפר, "עד עכשיו לא חזרתי לשגרה. לא יודע איך תהיה החזרה. אני לא יודע איך להתמודד. איפשהו נעצרתי במקום, והחברה ממשיכה".
בין המרואיינים במשדר היו גם נשיא ומייסד קרן מנומדין חיים טייב, שדיבר על אירוע הכנסת ספר תורה בכותל המערבי שהתקיים בהמשך אותו ערב לזכר הנופלים. בנוסף התראיין גם מייסד ויו"ר תנועת הביטחוניסטים תת-אלוף (מיל') אמיר אביבי. כמו כן, הצגנו את רפת עלומים שנפגעה והושחתה עם פלישת המחבלים לקיבוץ. היא שוקמה בעזרת מתנדבים ובתמיכה של "קרן הרפתנים" של תנובה, שפועלת מתחילת המלחמה לשיקום רפתות העוטף.
"מי שלימד את חמאס לחפור מנהרות - זה חיזבאללה"
שנה מאז 7 באוקטובר, זירת הלחימה המרכזית עברה לגבול הצפון. בפאנל מיוחד במשדר התארחו נציגי האזור: קב"ט העיר קריית-שמונה דקל אריה, ראש מועצת מטולה דוד אזולאי, ומנהלת מרכז חוסן אשכול גליל מזרחי וגולן ליזה גונטר.
אריה, תושב מטולה, סיפר כי ביתו ספג פגיעה ישירה של רקטה. "בסוף זה בית, ואנחנו נבנה אותו ונפריח את הצפון בחזרה", הוא אומר, "לא צריך לסכן חיי אדם בשביל רכוש. זה גם המסר שאני מעביר לתושבים שלנו פה. צריך להבין שזו מלחמה, חיילים נהרגים, יש לנו חטופים בעזה. וגם רכוש נפגע. זה לגיטימי. אחרי המלחמה נטפל בזה".
גונטר סיפרה כי "התחושה בצפון היא שאנחנו אפילו עוד לא במלחמה. אנחנו ממש רגע לפני. כולם מחכים לאירוע הגדול. יש המון תחושות קשות ומורכבות בנוגע למה שקורה עכשיו ומה הולך להיות. וצריך להתמודד עם זה כשבמקביל יש כאב שמאוד נוכח ובעיקר זעזוע. אנשים נעקרו מהבתים שלהם ולא יודעים לאן הדברים הולכים".
אזולאי הוסיף: "בסוף, את כל התשתיות אנחנו נשקם. הבעיה המרכזית פה זה הסיפור של הנפש. והדבר הכי חשוב, שמשלים את שניהם, זה הביטחון. אנחנו לא נקבל את מה שקורה היום. לא סתם נסראללה אמר את מה שהוא אמר על כיבוש הגליל. לא סתם הם נערכו. צריך לזכור שמי שלימד את החמאסניקים מה זה מנהרות, זה חיזבאללה. אם בעזה מצאנו מאות קילומטרים של מנהרות, אני מעריך שפה יש הרבה יותר".
"תמונה אחרונה"
בבוקר של 7 באוקטובר, ממש עם תחילת האזעקות, יצא צלם ynet ו"ידיעות אחרונות" רועי עידן מביתו בכפר עזה במטרה לתעד את ההתקפה.
(צילום: מיקי שמידט, עידו ארז, אלי סגל, ליאור שרון)
הוא הספיק לשלוח למערכת תמונה אחרונה, שבה ניתן לראות את הרחפנים של מחבלי חמאס – ומאז נותק עימו הקשר. רק ב-18 באוקטובר נקבע באופן סופי כי נרצח כבר באותה שבת.
אביו, כרמל, ביקש להנציח את רועי ופנה לרוני קרמר בבקשה לכתוב שיר לזכרו. נורית הירש התגייסה לכתיבת הלחן, ששי קשת הסכים לבצע. "רציתי להנציח את רועי בכל דרך אפשרית", הסביר כרמל, "לא יכול להיות שהוא נרצח לשווא". האם, ליזה, מספרת: "לי היה יותר קשה. רציתי לשמר את רועי לעצמי. אבל אני ממש מעריכה את זה שהוא הגיע לאנשים הטובים ביותר".
אתמול, במהלך המשדר המיוחד, נפגשו כולם באולפן. "תודה לכולכם", אמר כרמל, "בכל פעם שאני שומע את השיר – העיניים לא נשארות יבשות".
אתמול התקיימה גם אזכרתם של רועי ואשתו סמדר. גיסתם, טל עידן, אמרה בטקס: “הילדים היפים שלכם הם עוגן שמחה של כולנו. במבטם, בחיוכם ובחיבוקם ניתן להרגיש אתכם. אנו עוטפים אותם באהבה גדולה, אבל חסרונכם ניכר בכל יום בחייהם”.
"החטופים נרצחים כשצה"ל מתקרב"
שלושה מבני משפחתו נרצחו, שישה שבו בעסקה ואחד עדיין בעזה: במשדר המיוחד התראיין אצל שרון כידון עורך "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" אביב הברון, שהסביר כי המשפחה לא יכולה להשתקם עד שטל שהם יוחזר עם 100 החטופים האחרים. "אני בעד מיטוט חמאס", הוא אומר, "אבל קודם צריך להחזיר אותם". לדבריו, "כולם במשפחה חיים כרגע סביב המאבק להחזרתו של טל. לאבל אנחנו בכלל לא מגיעים". הוא תיאר את החוויות הקשות שמתווספות לכאב שנמצא שם ממילא: "המתקפות על המשפחות, התיוג המופרך שלהן כשמאלניות. לי זה קרה בבית קפה שבאתי אליו לבוש חולצה עם האמירה 'להחזיר את החטופים עכשיו'. מישהו שם אמר לי בלי להתבייש: 'לך, לך מכאן'. כלומר, אתה והחטופים שלך לא מעניינים אותנו". לדבריו, "בעבר היו הצהרות נחרצות שהגברת הלחץ הצבאי בעזה תקרב את שחרור החטופים. בינתיים, לצערנו הרב, אנחנו חווים את העובדה שחטופים נרצחים בגלל שצה"ל מתקרב. במבחן התוצאה זה לא עומד".
(צילום: הרצל יוסף)
"עובד שלנו הסתיר בארון את בתו, ונרצח"
בראיון לשרון כידון סיפר אבי בן אסאייג, מנכ"ל אסם־נסטלה, על האתגר הקשה בהפעלת המפעל בשדרות לאחר 7 באוקטובר ועל החוויות הנוראות שעברו עובדיו, שקרוב ל־1,000 מהם גרים ביישובי העוטף. "אלה היו סיפורי זוועות", הוא אומר, "עובד שהצליח לחלץ את משפחתו תחת אש במושב, עובד אחר שהצליח להסתיר את בתו בארון בקיבוץ חולית, אבל הוא ואשתו נרצחו. עובדת שיחד עם בעלה דחקה את המחבלים מתוך הבית בקיבוץ נירים". לדבריו, "בפעם הראשונה בהיסטוריה של אסם, לאחר 82 שנים, קיבלנו החלטה לא לפתוח את המפעל כמה ימים. ביום רביעי הכרזנו שאנחנו פותחים אותו ויהי מה. הגיעו 20 עובדים מתוך 200 שצריכים להיות בכל משמרת. קיבלנו פלוגה של צנחנים שבאה וטיהרה את כל המפעל, את אולמות הייצור, עברה אולם־אולם. הצבא העניק לנו כוח אבטחה במשך שבוע וחילקנו כלי נשק לכל מנהלי המפעל, ממני ועד אחרון המנהלים".
"דווקא במלחמה: 30 אלף עולים"
ד"ר יזהר הס, סגן ומ"מ יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, סיפר במהלך המשדר המיוחד למנחה אלכסנדה לוקש על מגמה המכונה "יהודים של 7 באוקטובר". "גילינו סוג של הזדהות חדשה אצל יהודי הגולה, בעיקר בדור הצעיר", הסביר, "אלה אנשים שהיו בפריפריה של הקהילה היהודית. לא תמיד חלק מהקהילות ובתי הכנסת, ופתאום נוצר אצלם איזה סנטימנט. ראינו במספרים גדולים את ההתעוררות הזאת. אנחנו מזהים גם גידול בפתיחת תיקי עלייה גם בצפון אמריקה וגם בצרפת. אנחנו עדיין לא במספרים ששוברים שיאים של שנים קודמות, אבל העובדה שעלו השנה למעלה מ-30 אלף איש תוך כדי מלחמה – היא מדהימה. כמה אנשים מהגרים למקום שיש בו מלחמה?".
פורסם לראשונה: 00:00, 08.10.24
