זה לא מבצע חשאי, לא דורש מיומנות של סיירת מובחרת, אבל זו מחווה מרגשת של דאגה והתחשבות שתורמת למאמץ המלחמתי: צוות בית ספר "ביכורים" במושב רחוב, מכין כריכים עבור ילדים שאבותיהם נמצאים במילואים - חלקם כבר מאות ימים - על מנת לסייע לאימהות ולהוריד מהן לפחות מטלה אחת.
בית הספר "ביכורים" הוקם לפני כ-70 שנה, ושייך לחינוך הממלכתי-דתי. במקום מתחנכים כ-330 תלמידים ותלמידות ממושבי וקיבוצי עמק המעיינות ובקעת הירדן, שלומדים שם מכיתה א' ועד כיתה ו'.
"מאז תחילת המלחמה, אבות מכ-40% ממשפחות התלמידים שלנו מגויסים לצה"ל, ורובם ממלאים תפקידים מבצעיים בחזית - בלבנון ובעזה", מספרת מנהלת בית הספר, עינת היימן. "ניסינו לחשוב כיצד לתת מענה למשפחות ולמצוא דרכים להקל עליהן אחרי חודשים ארוכים שבהם יש רק הורה אחד בבית, ואז עלה הרעיון לצ'פר את תלמידינו שהוריהם מגויסים - ולהוריד מסדר היום של האימהות לפחות משימה אחת בבוקר, כי אלה השעות שבהן העומס על ההורים לרוב הכי גדול".
וכך, מדי שבוע שולח בית הספר קובץ להורים הרלוונטיים, וכל ילד מתבקש לבחור את סוגי הכריכים המועדפים עליו. האופציות: טונה עם מיונז, טונה בלי מיונז, חומוס עם מלפפון חמוץ, גבינה צהובה עם עגבנייה, ושוקולד למריחה.
חיבוק מהקהילה
זהבה נחמני, מזכירת בית הספר, היא שמובילה את הפרויקט. מדי בוקר מסייעים לה מורים שנרתמו למיזם. "כשעושים משהו טוב, אנשים רבים מצטרפים", מספרת היימן, "הכוונה המקורית הייתה שנשלם מתקציב בית הספר על המצרכים, אך מהר מאוד הגיעו אלינו פניות מחברי הצוות ומהורי תלמידים, שביקשו לקחת חלק ולתרום לפרויקט.
"זהבה מגיעה מוקדם בבוקר, רוכשת את הלחמניות הטריות ואת כל שאר המצרכים, ועד השעה 8:00 הכול ארוז ומוכן לחלוקה", היא מוסיפה, "ומאחר ש'ביכורים' זה בית, אנחנו דואגים גם לילדים ששוכחים להביא איתם כריך מהבית - אפילו שהוריהם לא מגויסים. התגובות מדהימות, וההורים מתרגשים מאוד מהיוזמה".
יסכה הטב מקיבוץ מעלה גלבוע, היא אחת מאותן אימהות. בתה, זהר, היא תלמידת כיתה ו' ב"ביכורים". "אביאל בעלי נמצא בשירות מילואים באופן מצטבר יותר משבעה חודשים", היא מספרת, "מאז פרוץ המלחמה הוא לוחם בחזית הדרום. לאימהות צעירות, הבוקר הוא הזמן הלחוץ ביותר. צריך להכין את הילדים לבית הספר, להעיר, להלביש, לארגן, לסרק, להאכיל וגם להכין להם כריכים למשך היום. היוזמה הזו היא מתנה עבורנו.
"מעבר לכך, זה מחזק את ילדינו, שמרגישים סולידריות מצד הקהילה. זה חיבוק שזהר מקבלת מעוד מקור, וכשאביה נעדר מהבית במשך כל-כך הרבה זמן - זו מחווה מאוד חשובה שתורמת לה הרבה.
"אני גם רוצה לציין שבעלי כבר בן 47 ובחר להתנדב למילואים", היא מוסיפה, "לאור העובדה שיש לא מעט אנשים שבוחרים לא לשרת, אני חושבת שיש חשיבות רבה במתן יחס לאותן משפחות שכן תורמות, והמיזם הזה הוא דוגמה נהדרת לכך".
פורסם לראשונה: 00:00, 08.11.24