"זו ללא ספק שנה מאתגרת, אבל יחד עם זאת מאוד מגבשת", אומר א', שאחרי השנה שעברה עליו יכול בהחלט לשאת בתואר "גיבור במלחמה, בעבודה ובבית".
א' (45), ראש מחלקת הנדסת איכות רכיבים וחומרים בחברת רפאל, הוקפץ לשירות מילואים כמכונאי מוטס בבוקר 7 באוקטובר. מאז הוא ממשיך לעבוד ברפאל וגם לשרת במילואים, שבמסגרתם לקח חלק ב"מבצע ארנון" לשחרור ארבעה חטופים - נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, שלומי זיו ואנדריי קוזלוב, כל זאת בזמן שהוא ומשפחתו מפונים מביתם בגליל המערבי.
"לא היה מישהו במסוק שלא הזיל דמעות"
הוא נשוי ואב לשלושה (17, 13, 7), ובעל תואר ראשון בהנדסת מכונות ותואר שני בהנדסת איכות, שאותם סיים תוך כדי עבודתו ברפאל ב-17 השנים האחרונות. "בשבת השחורה התעוררנו בשבע בבוקר, למראות הטלוויזיה. המומים כמו כל מדינת ישראל", משחזר א'. "לקחתי את האקדח, סידרתי את התיק לטייסת וחיכיתי לקריאה שהגיעה בתשע וחצי. נתתי חיבוק לאישה ולילדים ויצאתי. נסעתי לפלמחים והגעתי לטייסת ב-12 בצהריים".
באותו ערב כבר יצא לטיסה. "זה היה יום קשה. בתחושה האישית שלי, בתור אזרח, אתה שואל איך זה קרה לנו? אנחנו הרי הצבא החזק במזרח התיכון", הוא מספר. "ומצד שני, אתה שומר על מקצועיות ודרוך למשימה שלך. מאותה שבת ועד היום אני רצוף במילואים. כשיוצא לי להיות בהתרעננות בבית, אני מגיע לעבודה ברפאל, למחלקה שממשיכה לתפקד בצורה מצוינת בזכות העובדים שיש לי. זה נותן לי את המוטיבציה להמשיך להילחם".
במסגרת שירות המילואים, א' לקח חלק כאיש צוות אוויר במבצע חילוץ ארבעת החטופים. "היה מרגש לדעת מראש שכל הדבר הזה קורה ולהבין שהולכים לעשות איזושהי משימה. לא ידענו מי החטופים, אבל ידענו שיש כמה 'יהלומים'", הוא מספר. "לראות את כל הפעילות שמתארגנת ולהבין איך אנחנו משלבים את עצמנו במשימות עם כוחות החי"ר, ואנשי הימ"מ והשב"כ. היינו צריכים לשמור את זה בסוד. זה לספר לאישה ולמשפחה את השקרים הלבנים, למה פתאום מקפיצים אותי לטייסת בשישי בערב.
"בשבת בבוקר שמענו את התקדמות המבצע מרגע ה'פעל' ועד רגע 'היהלומים בידינו'. ואז אתה שומע פתאום את השקט, שלא מדברים רגע. אתה מוריד את הכפפה וכוסס ציפורניים ומנסה להבין מה קורה, ומתפלל שהכול יעבור בשלום. כשנפצע מישהו מהכוח, שלצערנו זה היה ארנון, התחושות האלה גם עלו.
"הצוות שלי לא ידע את זהות החטופים ששוחררו. רק לאחר שנחתנו בפלמחים, ראינו ב-ynet את התמונות של החטופים. אני חושב שבשנייה הזאת לא היה מישהו במסוק שלא הזיל דמעות. זה היה מבצע שהצליח, עם כל הצער על נפילתו של ארנון. זה התפקיד שלנו, להחזיר את החטופים הביתה".
"מתחילים להחזיר לעצמנו את הביטחון"
משפחתו של א' התפנתה מהבית כבר ב-8 באוקטובר, והיום היא מתגוררת בדירה שכורה ביישוב בשרון. "אני חושב שבגלל שאני מפונה, המשמעות של העשייה שלי רק מתחדדת כי אני מגן על הבית", מסביר א'.
"חודש וחצי אחרי שעזבנו, נסענו הביתה להביא דברים", הוא מוסיף. "אשתי ראתה חיילי מילואים מחטיבת 'כרמלי' בגולני, שהוצבו ביישוב בגן הילדים הסמוך. היא שאלה אם הם צריכים משהו ואיפה הם מתקלחים. כשהם אמרו שאירגנו להם משהו מאולתר, אשתי אמרה, 'מה פתאום, יש לנו בית, בואו תתקלחו אצלנו'. ואז אמרנו להם, 'אם המפתחות כבר אצלכם, אז בואו תגורו אצלנו'. הם לקחו את הדבר הזה בשתי ידיים".
את המילואימניקים מגולני שעזבו אחרי חודש וחצי החליף גדוד צנחנים, שנשאר בבית המשפחה שלושה חודשים. "אחרי יותר מארבעה חודשים שעשרות חיילי מילואים התגוררו אצלנו בבית, אני יכול לומר שהם השאירו לנו אותו במצב אפילו יותר טוב ממה שהעוזרת שלנו משאירה אותו", צוחק א'. "בית מצוחצח ומבריק. אני חושב שזכיתי פעמיים: גם בתור חייל שיקבל וגם בתור משפחה שהעניקה".
"אשתי ראתה חיילי מילואים מחטיבת 'כרמלי' בגולני, שהוצבו ביישוב בגן הילדים הסמוך. היא שאלה אם הם צריכים משהו ואיפה הם מתקלחים. כשהם אמרו שאירגנו להם משהו מאולתר, אשתי אמרה, 'מה פתאום, יש לנו בית, בואו תתקלחו אצלנו'. ואז אמרנו להם, 'אם המפתחות כבר אצלכם, אז בואו תגורו אצלנו'. הם לקחו את הדבר הזה בשתי ידיים"
לא' אין ספק כי בתום המלחמה משפחתו והוא ישובו אל ביתם בצפון. "הילדים שלי מחכים לחזור הביתה. אשתי באופן טבעי יותר חוששת. אני מאמין ביכולת של צה"ל לנקות לנו את הגבול, וברגע שתהיה הפסקת אש - נחזור. עברנו בשנה הזאת את כל האתגרים ומהם התגבשנו.
"גם בפן האישי שלי, גם בתור משפחה, וגם מבחינת המדינה - אנחנו מתחילים להחזיר לעצמנו את הביטחון שהיה לנו, את כוח ההרתעה והעוצמה שלנו. מבחינת העבודה - אתה מעריך את המקום עוד יותר. אחרי שנה שאתה למעשה לא נמצא, מקום העבודה שלך נשמר באותם סטנדרטים, ועם אותם חיבוקים חזקים גם מהעובדים שלך וגם מהמנהלים שלך. תחושה של 'תילחם בשקט, יש לך לאן לחזור'. זה לא מובן מאליו".
פורסם לראשונה: 00:00, 13.11.24
