בחודש שעבר פירסם עילם מאור, חבר קיבוץ בארי, קריאה לסיוע מצד "הנדימנים" למעבר של קהילת בארי לבתיהם הזמניים בחצרים. הקריאה, שהופצה בין קבוצות של מתנדבים, הגיעה עד ראש אט"ל, אלוף מישל ינקו, שהחליט לרתום למשימה את משרתי האגף. "תגיד לי מה אתם צריכים ואנחנו נהיה לצידכם", הבטיח ינקו לעילם.
"הגענו ישר לעבודה", אמר אל"ם במיל' קובי דוסטקם, שהופקד על הובלת הפרויקט מטעם אט"ל. "אספנו תקלות מול המשפחות שכבר נקלטו, דברים קטנים שעושים הבדל משמעותי כמו מכונת כביסה מקולקלת, חלון שלא נפתח, דלת שלא נסגרת, נזילה באמבטיה, שקע לא תקין ואפילו בקשות לתלייה של תמונות ומדפים".
במקביל, המשתתפים במיזם מכינים את הבתים שטרם אוכלסו לקראת קליטת משפחות נוספות. מדי בוקר מגיעים צוותים של 15 אנשי סדיר, מילואים ואזרחים עובדי צה"ל מטעם אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה של צה"ל, במטרה לסייע במה שניתן.
עד כה, כ-200 משפחות מקהילת בארי נקלטו בקיבוץ חצרים, ו-70 נוספות צפויות להיקלט עד סוף החודש הבא. תחילה עברו משפחות עם ילדים, במטרה להיקלט במסגרות החינוכיות לפני תחילת שנת הלימודים, ובהמשך הגיעו גם בני הגיל השלישי.
"אנחנו פוגשים שם אנשים שעברו אירוע קשה ב-7 באוקטובר, חוו אובדן ושרדו את התופת", מספר קובי. "לפני יציאה למשימה אנחנו מקפידים להכיר את הסיפור מאחורי מי שאנחנו מגיעים אליו הביתה, וניגשים ברגישות לכל מפגש כזה. הם רוצים להרגיש כמה שיותר בבית, ואנחנו כאן כדי לעזור. הצלחנו גם לסגור כמה מעגלים, כמו אופניים שאיתרנו בשטח בארי לפני כשנה, ואחרי שתיקנו ושיפצנו אותם - הם הוחזרו לבעליהם".
בחודש אוגוסט האחרון, עילם מונה לפרויקטור מעבר המשפחות לבתים הזמניים. "אנשים רבים וטובים מבארי מובילים את המעבר הזה במשך חודשים, עובדים ללא הפסקה כדי שהוא יעבור כמה שיותר חלק", מספר עילם, "אבל בגלל איחורים בזמני אספה ועיכובים במוכנות חלק מהבתים לקליטת משפחות למגורים - נדרשנו לעוד ידיים עובדות.
"אחרי שנה בתקווה למצוא בית - לא רצינו שאנשים יגיעו לתנאים שלא עומדים בסטנדרט הנדרש. נוצרו קשיים בתקופה שהיא גם ככה מורכבת מאוד". בתור חבר כיתת הכוננות של קיבוץ בארי, שלחם ב-7 באוקטובר, עילם מלא הערכה לחברים במיזם: "הם מדהימים, התגייסו לסייע בזריזות וביעילות. הם משקיעים משאבים, מפגינים יכולות מקצועיות, טוב לב ואכפתיות. תחושת הסולידריות והחיבוק משמעותיים ביותר".
"הן גרות פה עם תינוקות, אז עבורי זה מסוכן?"
הילה לאוס (23), מחלוצות כפר הסטודנטים החדש של תנועת "קדמה" בקיבוץ כפר סאלד על גבול הצפון, משוכנעת שהיא וחבריה עושים בימים אלו היסטוריה.
לפני כמה שבועות היא הגיעה ביחד עם שישה חברים וחברות לקיבוץ, שתושביו לא פונו בידי המדינה, כדי לסייע לקהילה שנותרה בו. "אני מקווה שאני חלק מתנועת המונים של צעירים שיבואו לגור פה, כי צריך אותנו כאן", היא אומרת.
לאוס, סטודנטית שנה ב' בחוג לעבודה סוציאלית במכללת תל חי המתגוררת בירושלים במקור, תיכננה בשנה שעברה לקחת חלק בכפר סטודנטים ותיק שפועל במטולה, וכשנקראה למשימה בקיבוץ הסמוך לגבול לבנון היא לא היססה: "נכון שיש בומים ורעש של מלחמה, אבל יש פה עדיין חיים וחשוב להיות פה. המשפחות שנותרו בקיבוץ צריכות אותנו. אם הן גרות פה עם ילדים ותינוקות, איך אני יכולה לומר שעבורי זה מסוכן?"
לב אלקסלסי, מרכזת כפר הסטודנטים, מספרת כי "הצורך הכי אקוטי פה הוא המענה החינוכי. פתחנו בית ספר יישובי, ואנחנו מנסים להשלים את הפער הלימודי שהולך ונצבר". לצד הסיוע החינוכי שהם מעניקים, הסטודנטים יוזמים פעילויות חברתיות עבור הנוער והילדים בקיבוץ, ואף לוקחים חלק בתחזוקת הגינה הקהילתית ובהפעלת הפאב המקומי.
בשבועות האחרונים, הקימו ב"קדמה" כפרי סטודנטים נוספים - בראש פינה ובעמק הירדן, שבהם נותנים הצעירים סיוע ותמיכה לעקורי הצפון. נרקיס גנוט, מנהלת מערך הסטודנטים בתנועה, מסבירה כי "הצעירים בכלל והסטודנטים בפרט, הפכו לעוגן משמעותי לקהילות הצפון בתנועה חזרה הביתה. קליטת התושבים אצלנו עדיין נמשכת ואנחנו מקווים למלא את כפר סאלד, ראש פינה ועמק הירדן בעוד ועוד סטודנטים שייתנו גב לקהילות בשנה הקרובה"
פורסם לראשונה: 00:00, 17.11.24
