מונה (25) הגיעה מצרפת, דויד (20) הגיע מגרמניה, והתאומות רות ואסתר (25) הגיעו מרוסיה - ולכולם מטרה אחת: להתנדב בשיקום פצועים, ביניהם לוחמי צה"ל, בביה"ח השיקומי רעות בתל-אביב.
26 צעירים וצעירות מרחבי העולם - רובם לא יהודים, חלקם נמצאים בהליכי גיור בימים אלו - הגיעו להתגייס למען החברה הישראלית, דווקא עכשיו ולמרות אזהרות המסע החמורות. כל אחד מהמתנדבים הגיע לפרק זמן שנע בין חצי שנה לשנה, ולאורך ההתנדבות הם מסייעים, כאמור, לפצועי המלחמה הרבים, ולמטופלים שנפצעו בתאונות או כתוצאה מפגיעות שונות.
3 צפייה בגלריה
מימין: דויד מגרמניה, רות ואסתר מרוסיה, ומונה מצרפת
(צילום: דוברות ביה"ח השיקומי "רעות" תל אביב)
"האנשים בישראל מדהימים"
"היה לי חשוב להגיע לישראל, אפילו שיש כאן מלחמה, ולתרום את חלקי. אני מרגישה כאן יותר בטוחה מאשר בצרפת", סיפרה מונה. "המטופלים מדהימים, הם מאוד מעריכים את הסיוע של המתנדבים, ואנחנו זוכים לראות אותם משתקמים. יש ערך מוסף לפעילות כאן - הקשר האישי שנוצר עם המטופלים. לפני כמה שבועות אחד מהם כתב לי מכתב תודה מרגש, וזה ריגש אותי מאוד וחימם לי את הלב".
עד לפני שנה מונה עבדה כדיילת אוויר בחברת התעופה "אייר פראנס", עד שבפברואר האחרון היא החלה בהליך גיור ובלימודי עברית. "סבא שלי יהודי, ותמיד רציתי לעבור גיור אבל לא היה לי זמן להשקיע בזה כמו שצריך", מספרת מונה, "לפני שנתיים, במסגרת טיול בישראל, הגעתי לכותל והבטחתי לעצמי שאעבור את הגיור".
3 צפייה בגלריה
הפגנות פרו-פלסטיניות בצרפת. מונה: "מרגישה בטוחה יותר בארץ"
(צילום: Dimitar DILKOFF / AFP)
דויד, חיזק את דבריה: "כשאני כאן - אני מרגיש בבית". עד שפרצה המלחמה הוא התנדב באיכילוב, אבל מיד אחרי 7 באוקטובר הארגון דרכו הגיע ארצה אילץ את כל חבריו לחזור לגרמניה. "רציתי להישאר בישראל, אבל לא אישרו לי", הוא משתף, "בזמן שהייתי בגרמניה השתתפתי בהפגנות בעד ישראל, אבל כל הזמן דאגתי לחברים שלי שחיים פה. ידעתי שאני אעשה כל מה שצריך כדי להצליח לחזור לכאן".
בספטמבר האחרון הצליח דויד לחזור ארצה, הפעם במסגרת ההתנדבות ב"רעות", ולפי התכנון הוא צפוי לשהות כאן במשך שנה. "ההורים שלי קיבלו את הבחירה שלי, הם יודעים עד כמה זה חשוב לי", הוא מספר. "שיתפתי גם את החברים היהודים שלי בגרמניה בהחלטה לחזור להתנדב בישראל, אבל חברים שאינם יהודים לא שיתפתי, חששתי מהתגובות שלהם".
דויד: "אני מרגיש שהגרמנים לא מבינים עד הסוף מה באמת קורה בישראל ומה עומד מאחורי הסכסוך. הם ניזונים רק דרך התקשורת הגרמנית, שלא מאוזנת בסיקור שלה, וזה משפיע על נקודת המבט שלהם על המלחמה, ועל ישראל בפרט"
איך לדעתך הם עלולים להגיב?
"אני בעיקר מרגיש שהם לא מבינים עד הסוף מה באמת קורה בישראל, מה עומד מאחורי הסכסוך ומה קרה כאן לאורך כל השנים האחרונות. הם ניזונים רק דרך התקשורת בגרמניה שלא מאוזנת בסיקור שלה, וזה משפיע על נקודת המבט שלהם על המלחמה, ועל ישראל בפרט".
החיבור החזק שלו לישראל התחיל לפני ארבע שנים, כשהתחיל ללמוד עברית דרך האינטרנט. "דרך תוכנית הלימוד הכרתי את החברים הישראלים שלי, שמלווים אותי עד היום", הוא משתף. "האנשים פה מדהימים - אין שבוע שבו אני לא מקבל הזמנה לארוחות שישי מישראלים, גם כאלו שפחות מכירים אותי ורק נתקלו בי ושמעו שאני נמצא כאן בהתנדבות. זה כיף מאוד, ובכל בוקר אני קם בהתרגשות מהעובדה שאני נמצא בארץ עכשיו".
במיוחד הוא מודה על ההזדמנות להתנדב בבית החולים: "זו הדרך שלי להיות בארץ אבל לא כתייר, אלא תוך כדי עשייה ותרומה משמעותית לאנשים שזקוקים לעזרה".
"מרגישות בטוחות פה"
התאומות רות ואסתר קיבלו את ההשראה מבת דודתן ורה, שגם היא התנדבה בבית החולים השיקומי עד חודש יולי האחרון. "היא סיפרה לנו המון דברים טובים על ישראל, וגרמה לנו לרצות להגיע לעזור לישראלים, להיות אוזן קשבת עבור הפצועים ולסייע להם במהלך השיקום המאתגר", סיפרו השתיים. "בבית החולים אנחנו פוגשות פצועים שאחרי טיפולים אינטנסיביים מצליחים לחזור ללכת, וזה מרגש מאוד".
איך ההורים הגיבו להחלטה להגיע לישראל דווקא בתקופת מלחמה?
אסתר: "אמא שלנו תומכת וגאה בנו על הבחירה שלנו להתנדב פה. כל המשפחה שלנו מאוד אוהבת את ישראל, ואנחנו מרגישות מוגנות ובטוחות פה ומאוד אוהבות לחיות פה. בעיקר אנחנו מתרגשות מהעשייה שלנו, ומהקשר הקרוב שנוצר עם הצוות הרפואי והמטופלים".
איתן ולרשטיין, רכז מתנדבי חו"ל בבית החולים השיקומי "רעות תל-אביב", ביקש להוסיף כי: "עשרות מתנדבים המגיעים אלינו מרחבי העולם לאורך השנים, ומשתלבים בעשייה השוטפת. הם מביאים איתם אנרגיות רעננות ורוח צעירה, מייצרים קשרים חמים עם המשתקמים והצוות, והופכים לחלק אינטגרלי מרוח בית החולים. חלקם אף חוזרים אלינו להתנדב.
"על רקע המלחמה ולאור הקושי להגיע לישראל, אנחנו מלאי גאווה והערכה למתנדבים שנמצאים כעת בבית החולים, משקיעים ותורמים, ולא עוזבים אותנו למרות הימים המתוחים. הם שגרירים מצוינים של בית החולים, ושל ישראל בכלל".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.11.24
