עוז ארדי, שנולד וגדל בקיבוץ חצור, היה ילד של עשייה, חבר אמיתי לכולם, ודמות מרכזית בקהילה שבה גדל. שנה חלפה מאז נפל בנר שמיני של חנוכה, והזיכרון שלו חי בליבם של משפחתו וחבריו.
כתבות נוספות מתוך פרויקט "נרות של תקווה":
אמו, יעל, מתארת אותו כילד יוצא דופן. "לעוז היו מלא שמות חיבה", היא מספרת: "עוזיקי, עוּזה, גואל. הוא היה מוקף תמיד. לכל מי שהכיר אותו הייתה תחושה שהוא החבר הכי טוב של עוז. בכל פרויקט, בכל מסיבה, הוא היה הראשון להתנדב, הראשון להקים, האחרון לסגור. רמת הנתינה שלו הייתה עצומה".
2 צפייה בגלריה
"אם היה רואה אותנו, בטח היה מסתלבט עלינו". המשפחה השכולה וחבריו של עוז ללחימה. מדליק את הנר: הסמ"פ דניאל דולבן
(צילום: גדי קבלו)
עוז היה מכונאי מלידה. "הוא היה יכול לפרק ולהרכיב טרקטור, מכוניות, טוסטוסים, כל דבר שיש לו מנוע וגלגלים הוא היה מפרק, משקם ובונה", האם מספרת, "הוא גדל על הברכיים של אבא שלו, שהיה חקלאי. סבא שלו היה פרדסן ועוז הלך בדרך הזאת. מהיום שנולד - הוא היה על טרקטור".
"הרגשתי שנשמטה לי האדמה"
דצמבר שעבר היה אחד החודשים הקשים בלחימה בעזה. סמל עוז שמואל ארדי ז"ל הוא אחד מתוך 32 חיילים וקצינים שנפלו בשמונת ימי החנוכה, ובהם שני מפקדים בכירים: מג"ד 13 של גולני, סא"ל תומר גרינברג ז"ל, ואל"ם (במיל') יצחק בן בשט ז"ל, מפקד החפ"ק החטיבתי.
שנה קודם לכן, ב-5 בדצמבר 2022, עוז התגייס לצה"ל. הוא שירת כלוחם בגדוד ההנדסה 603. ב-14 בדצמבר 2023, פחות מחודש לפני יום הולדתו ה-20, הוא נהרג בחאן-יונס ממטען שהודבק לנגמ"ש (נמר"ה) שבו הוא וצוותו נסעו. סמל עוז היה קצת יותר משנה בצבא.
"הפעם האחרונה שראינו אותו הייתה קצת לפני עסקת החטופים הראשונה, בנובמבר בשנה שעברה", אומרת יעל, "הייתה לו הפוגה ונסענו לראות אותו. הוא אמר: 'אמא, אדבר עם המ"פ ואבקש שישחרר אותי ליום ההולדת. אחזור בזמן'. הוא לא הצליח. הוא לא הגיע".
על נפילתו, יעל מספרת: "הם היו שמונה חבר'ה בנמר"ה והוא היחיד שנפל באותו האירוע. השאר נפצעו. הם עמדו להתחיל פעולה ונכנסו בעצם לאמבוש, עשו להם מארב שם. זה היה אירוע רציני. המחבל הצמיד 'מטען חירוף נפש', איך שקוראים לזה, כי בדרך כלל מי שמצמיד את המטען הזה לא שורד. זו הייתה פעולת התאבדות של המחבל. הוא הצמיד את זה לנמר"ה בצד שעוז ישב. שם הופעל המטען. הוא נהרג במקום".
החברים מהפלוגה של עוז בקשר איתכם?
"כולם בקשר איתנו והם ממש משפחה. איבדתי ילד אחד, אבל זכיתי בפלוגה שלמה של ילדים. הם פשוט מדהימים".
ככל שעובר הזמן, הגעגוע רק מתגבר", משתפת האם השכולה בהתמודדות עם האובדן. "מרים פרץ אמרה לי: 'תהיה לך שמחה בחיים, פשוט לא מאה אחוז'. כל חגיגה מאז היא 50 אחוז שמחה ו-50 אחוז עצב. המילה 'חלל' מתארת את השכול באופן מדויק כל כך - אני מרגישה שאני מרחפת ולא יכולה להיאחז בשום דבר, וששום דבר לא יכול באמת לתת לי אחיזה".
יעל, שעובדת בגן תקשורת לילדים על הרצף האוטיסטי. מתארת את הרגע המטלטל ביום נפילתו של עוז: "בבוקר היה לי חום גבוה, אבל קמתי לפתוח את הגן. תוך כדי עבודה הרגשתי שהאדמה נפתחת תחתיי. בדיעבד הבנתי שזה היה בסמיכות לרגע שבו עוז נפגע. אי-אפשר להסביר את זה, אבל אני חושבת שברמת הנשמה הרגשתי שנשמטה לי האדמה".
קפה על הבוקר
עוז השאיר אחריו משפחה כואבת, אך גאה: אם, אב, שלוש אחיות, וחברים רבים שממשיכים להיות בקשר איתם. השבוע הם הדליקו נרות חנוכה יחד. "זה היה מאוד עוצמתי שהחברים של עוז באו להדלקת הנר", אומרת יעל.
"מאוד רציתי לפגוש את המשפחה אחרי שהאירוע קרה, אבל לא יכולתי כי עדיין נלחמנו בעזה. כשיצאתי, הם המשפחה הראשונה שהגעתי אליהם", מספר דן קדם, מפקד כיתה בצוות של עוז ז"ל, שהגיע להדלקת הנרות. "היה מאוד קשה כשעוז נפל. עכשיו היה מאוד מרגש לראות אותם מוארים והרבה יותר חזקים, לפחות כלפי חוץ. למרות שהגעגוע והכאב עוד שם, הם מצליחים להמשיך לחיות ברוח של עוז. אם היה רואה אותנו, הוא בטח היה מסתלבט עלינו".
יעל, אמו של עוז ז"ל: "ככל שעובר הזמן, הגעגוע רק מתגבר. מרים פרץ אמרה לי: 'תהיה לך שמחה בחיים, פשוט לא מאה אחוז'. כל חגיגה מאז היא 50 אחוז שמחה ו-50 אחוז עצב"
חברו של עוז מהצוות, עמרי קרן, שהגיע גם הוא, הוסיף: "היה קשה לנו לקום בכל בוקר בלחימה. אבל כבר בשנייה שיצאנו מהכלים, עוז חיכה לנו עם החיוך היפה שלו בחוץ עם קפה חם. עשר כוסות מוכנות". על ציון חנוכה עם משפחתו של עוז הוא אומר ש"זו סגירת מעגל".
"בשנה שעברה עשינו הדלקת נרות ביחד בנמר"ה בחאן-יונס. לא להאמין שאנחנו מציינים השנה את חנוכה עם המשפחה של עוז, בלעדיו. הוא חסר לנו פה מאוד, קשה לתאר את הגעגוע", אמר בעצב דניאל דולבן, הסמ"פ, במהלך הדלקת הנרות.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.12.24
