כשאור לוי היה בן שלוש, הוא הכריז שהוא לא אוהב את השם שלו. "הוא ביקש שלא נקרא לו אור" מסבירה אמא גאולה, "מיכאל אחיו הגדול אמר לו - 'אתה יכול לבחור להיות אור או חושך', אז אור העקשן בחר בחושך. מאז, הכינוי שלו הוא חושי".
אבל אור, הקטן מבין שלושת בניה של גאולה, הוא בדיוק ההפך מהכינוי שלו, ובנו אלמוג בן השלוש מחכה לשובו מהמקום החשוך בעולם - מנהרות חמאס.
2 צפייה בגלריה
גאולה ואבי לוי. "אנחנו מראים לאלמוג תמונות, אבל לא סרטונים. בסרטונים אמא שלו מאוד חיה"
( צילום: דנה קופל)
"אור היה נשוי לעינב" מספרת גאולה, "האהבה שלהם הייתה משהו שאי-אפשר לתאר במילים. הם עשו הכול יחד. הם התחילו כידידים, ואחרי כמה חודשים כשהוא סיפר לנו שהם התחילו לצאת אף אחד מאיתנו לא היה מופתע. הם התחתנו, ושנתיים אחר כך נולד אלמוג. הילד הזה היה כל עולמם, הם לקחו אותו לתאילנד, לספרד, החיים שלהם סבבו סביב הילד הזה, הם תיכננו גם להגדיל את המשפחה".
"עצרנו את החיים"
ב-7 באוקטובר השאירו אור ועינב את בנם התינוק אצל הוריה של עינב, ויצאו לבלות במסיבת טבע. "ב-5:20 בבוקר הם עדיין היו בראשון-לציון", אומרת גאולה. "אם היו מתעכבים ברבע שעה, נתקעים באיזה פקק או עבודות בכביש - הם לא היו נכנסים לעוטף בכלל. הם הגיעו לנובה ב-6:20".
בני הזוג ניסו לעשות את דרכם בחזרה הביתה, אך האזעקות הרבות הובילו אותם לחפש מחסה במיגונית בצומת רעים, שהפכה למלכודת מוות. עינב נרצחה באותו הבוקר, אור נחטף, ואלמוג הקטן נותר לבדו.
גאולה, אמו של אור: "ילד בן שלוש לא יודע מה זה חטוף, וגם פסיכולוגים לא יודעים איך להסביר לו את זה. אנחנו אומרים לו שאבא הלך לאיבוד, אנחנו עוזרים לו לחזור והוא גם מאוד רוצה לחזור. ובינתיים אנחנו איתו, שומרים עליו. אנחנו מראים לו הרבה תמונות, אבל לא סרטונים. בסרטונים עינב מאוד חיה, ואז הוא יכול להתבלבל"
"כולנו עצרנו את החיים. מיכאל הבכור שלי מדבר בכל מקום, בארץ ובעולם, בשבוע שעבר גם באו"ם", אומרת גאולה. "טל, האמצעי, לקח על עצמו לטפל באלמוג עם בן זוגו יואב, לצד אמא של עינב. טל ויואב הורים כל כך מסורים, הם רבים ביניהם מי יספר לאלמוג סיפור, הם כל כך נהנים ממנו ומזל שיש אותם.
"אלמוג הוא ילד מאוד חכם. אני חושבת שהוא התבגר מהר מדי. הוא מאוד אוהב מוזיקה, הוא יודע לשיר את אדון שוקו מההתחלה ועד הסוף. הוא מתופף על השולחן קטעים של בטהובן, הוא תופף פעם אחת לפסיכולוגית ואז ביקש גם לתופף את רכבת - ועשה את המנגינה של רכבת לילה לקהיר. הוא מבקש לנגן בצ'לו של יואב, אז הוא יושב עליו והם מנסרים יחד.
אלמוג שואל מה קרה לאמא ואבא?
"כן, הוא שואל הרבה על ההורים שלו. אם הוא רואה אישה מרימה ילד העיניים שלו נהיות עצובות, או שהוא יכול לשאול אישה עם שיער ארוך אם היא יכולה להרים אותו. הוא יודע שאמא לא תחזור, ועדיין, כשהוא מצייר בית, הוא מצייר את אמא ואבא ואותו. לאמא הוא נותן זריקה כדי שהיא תחלים.
"המצב עם אבא יותר מסובך, ילד בן שלוש לא יודע מה זה חטוף, וגם פסיכולוגים לא יודעים איך להסביר לו את זה. אנחנו אומרים לו שאבא הלך לאיבוד, אנחנו עוזרים לו לחזור והוא גם מאוד רוצה לחזור. ובינתיים אנחנו איתו, שומרים עליו. אנחנו מראים לו הרבה תמונות, אבל לא סרטונים. בסרטונים עינב מאוד חיה, ואז הוא יכול להתבלבל.
"אני מחכה לנס. הבן שלי חוזר, זה לא שאלה בכלל. הוא יחזור. אבל אני מבקשת ממנו סליחה. סליחה שהוא שווה פחות מכסף, מדילים פוליטיים. סליחה שזה לקח כל כך הרבה זמן. אנחנו עושים הכול, אבל כלום כבר לא עוזר. אנחנו מקבלים יריקות ברחוב, הערות שזה מגיע לנו, השמאלנים. אני נולדתי במדינה הזאת, אני הקמתי בה משפחה, אני לא מבינה איך זה יכול לקרות. איפה החמלה?"
"יש סרטון כל כך עצוב מחנוכה, רואים את אור, עינב ואלמוג יחד, מדליקים נרות, צוחקים. עינב תמיד מחייכת, ועכשיו היא לא תחייך יותר. היא לא תחזור. זה סיפור כל כך טרגי, והוא היחיד מסוגו. יש ילדים שאבא שלהם שם, אבל אמא פה. אלמוג הוא היחיד שלבד.
"אני מחכה לנס. הבן שלי חוזר, זה לא שאלה בכלל. הוא יחזור. אבל אני מבקשת ממנו סליחה. סליחה שהוא שווה פחות מכסף, מדילים פוליטיים. סליחה שזה לקח כל כך הרבה זמן. אנחנו עושים הכול, אבל כלום כבר לא עוזר. אנחנו מקבלים יריקות ברחוב, הערות שזה מגיע לנו, השמאלנים. אני נולדתי במדינה הזאת, אני הקמתי בה משפחה, אני לא מבינה איך זה יכול לקרות. איפה החמלה?"
פורסם לראשונה: 00:00, 01.01.25
