שלושתם לקחו חלק בלוחמה בשנה האחרונה. למרות הזוועות והקרבות הקשים במלחמה, הם הבינו שאין משימה חשובה יותר בחייהם מלשמור על חייהם של תושבים. דווקא לכן, הפכו אוריאל הרץ, דור שידלו ועידו עופרי לרבש"צים בעוטף.
אוריאל הרץ, בן 23 ובמקור מבית רימון, התגייס ליהל"ם באוגוסט 20' והשתחרר במרץ 23'. כשפרצה המלחמה הרץ היה בסן-פרנסיסקו, בארה"ב. על הטיסה לארץ הוא עלה במקרה, בבוקר 7 באוקטובר, בשעה 6:40.
"לא היה לי מושג מכלום. הייתה מישהי במטוס עם WiFi והיא התחילה להגיד לי שפרצו לבסיסים צבאיים ושמתחילה מלחמה. לא האמנתי לה", הוא משחזר. "פתאום אחרי שבע שעות טיסה סובבו לנו את המטוס, עם הודעה ש'בגלל המצב הביטחוני אי-אפשר לנחות בארץ', והחזירו אותנו לסן פרנסיסקו".
ברגע שהרץ הבין שכל חבריו הוקפצו למילואים, הוא החל במסע נמרץ כדי להשיג טיסה ארצה. "המדינה שלי נפרצה", הוא מוסיף, "זה הבית. אני מבחינתי בראש שלי רציתי להגיע כמה שיותר מהר. בסוף מצאתי כרטיס כיוון אחד של אלעל ב-1,900 דולר, וקניתי.
"נָחַתִי ב-9 באוקטובר ב-13:50", הוא מוסיף, "כבר כשעליתי לטיסה אמרתי להורים לארגן לי את הציוד והמדים, ולפגוש אותי בשדה. ב-15:00 כבר הייתי בבסיס".
לאחר זמן התארגנות, הרץ נכנס ללחימה של כמה חודשים בעזה עד פברואר ("אלו היו המילואים הראשונים שלי", הוא מספר). כשהשתחרר משירות המילואים, הוא החליט שהוא עובר לגור בעוטף - רעיון שחשב עליו עוד שהיה במטוס בדרך חזרה. "הבנתי שצריך אנשים צעירים שיבואו לשקם ולעבוד פה. דווקא עכשיו". הוא הצטרף לגרעין "משק נשק" - גיוס בצו 8 שמטרתו להגן ולשקם את יישובי העוטף.
הרץ: "המדינה שלי נפרצה, רציתי להגיע לארץ כמה שיותר מהר. נָחַתִי ב-9 באוקטובר ב-13:50. כבר כשעליתי לטיסה אמרתי להורים לארגן לי את הציוד והמדים, ולפגוש אותי בשדה. ב-15:00 כבר הייתי בבסיס"
"במרץ עברתי לניר עם. הקיבוץ היה מוזנח ונטוש ונכנסתי מיד לרצף של עבודה", הוא מתאר, "אחרי כמה חודשים התחלתי לנהל את הגרעין, וראיתי שאני מתפקד בתור רבש"ץ בלי לדעת בכלל שאני עושה את זה".
ואכן, לאחר זמן מה הוא נכנס באופן רשמי לתפקיד הרבש"ץ. כיום, אחרי חמישה חודשים בתפקיד, הוא אומר: "יש אנשים מדהימים בקיבוץ. אני מרגיש משמעותי וחלק מהמקום. באתי בגישה של לתת שנה, עכשיו אני מבין שאני נשאר".
"אחרי חודש הבנתי שאני רוצה לגור פה"
גם דור שידלו הגיע לתפקיד הרבש"ץ בעקבות הלחימה, וכעת הוא מכהן בתפקיד במושב שוקדה. שידלו, בן 29 ובמקור מהיישוב גינות שומרון, שירת במילואים ביו"ש אחרי 7 באוקטובר.
3 צפייה בגלריה
בתים הרוסים בעוטף אחרי הטבח. מתוך תערוכה שעוסקת ב-7 באוקטובר ב"עדות מקומית"
(צילום: דב גזית, עבור "עדות 710")
"הייתי בשכם ובג'נין, ואחרי שסיימנו את הפעילות החלטתי שאני רוצה להמשיך במילואים", הוא מספר, "זה הזמן שהכי צריך להירתם ולתת מעצמי".
באופן שעשוי להיתפס כסגירת מעגל מסוימת, את שירות המילואים שלו הוא התחיל דווקא באזור העוטף. "אחרי חודש התאהבתי במקום ובאנשים והתחלתי לחפש דירה באזור, תוך כדי המילואים. באחת השמירות הבנתי שמחפשים רבש"צים כי יש חוסר - חלקם נפלו, חלקם מיצו. מצאתי דירה בשוקדה וראיתי שגם חיפשו פה רבש"ץ - הלכתי על זה".
שידלו: "חווינו מכה, ואנחנו צריכים לתת עכשיו מה שאפשר. היו בהתחלה חששות, כי בסופו של דבר זה להתנתק מהמשפחה וזה מרחק, אבל בסוף זה שווה את זה"
שידלו מספר שהוא חש שליחות בתפקיד הזה, שאליו נכנס שנה בדיוק לאחר הטבח: "חווינו מכה, ואנחנו צריכים לתת עכשיו מה שאפשר. היו בהתחלה חששות, כי בסופו של דבר זה להתנתק מהמשפחה וזה מרחק, אבל בסוף זה שווה את זה. חודש הספיק לי כדי להבין שאני רוצה לגור פה".
"מישהו צריך לעשות את זה"
עידו עופרי, רבש"ץ כיסופים, בן 23, יצא להילחם במחבלים כבר בבוקר מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס. בשירותו הצבאי היה קצין קשר חטיבתי ב-551 – קומנדו מילואים.
"הייתי אמור להשתחרר בדצמבר", הוא מספר, "בבוקר 7 באוקטובר הייתי בבית. ארבעה מחבלים מנסים לפרוץ לבית שלי, ובסוף מוותרים. אני בינתיים עולה על ציוד, מתארגן ומחכה להזדמנות לצאת החוצה. בשמונה בבוקר אני רואה שיש מחבלים מאחורי הבית שלי, יוצא ומתחיל להילחם. הסתתרתי בשיחים, יריתי לעברם ותוך כדי עברתי ממקום למקום כדי שלא ימצאו אותי. היו כ-70 מחבלים שטבחו בקיבוץ".
בצהריים עופרי חבר לצבא וחילץ אנשים מביתם בזמן לחימה - גם את הרבש"ץ דאז, רוני ספדג', שמחבלים פלשו לביתו. הוא מספר גם על סער מרגוליס ז"ל, שהיה 11 שנים רבש"ץ הקיבוץ, והוא היה זה שמצא אותו ירוי על מדרגות ביתו של רוני.
אחרי לילה של לחימה קשה וארוכה, הוא התייצב בראשון בבוקר בבסיס. "חשבו שֶׁמַּתִּי בכיסופים וכבר תפסו לי את התפקיד. אני מגיע מזיע, על וסט, מלוכלך בדם, ומשם ממשיך לעזה לחמישה חודשים".
כיסופים מוגדר גם כיום שטח צבאי סגור ועוד לא חזרו אליו תושבים.
עופרי: "זה קיבוץ קטן ואין הרבה אנשים שיכולים לבצע את התפקיד הזה. אם אני רוצה שהקיבוץ והמשפחה שלי יחזרו לפה ותהיה תחושת ביטחון, אז מישהו צריך לקחת את התפקיד. זאת סגירת מעגל בשבילי אחרי שנלחמתי פה"
על אף שהרבש"צ הנוכחי בזמנו היה נצור בביתו וכמעט נהרג, ושקודמו נהרג בזמן לחימה - עופרי לא היסס לשנייה מלמלא בעצמו את התפקיד כעת. "הבנתי שצריך. זה קיבוץ קטן ואין הרבה אנשים שיכולים לבצע את התפקיד הזה.
"אם אני רוצה שהקיבוץ והמשפחה שלי יחזרו לפה ותהיה תחושת ביטחון, אז מישהו צריך לקחת את התפקיד. זאת סגירת מעגל בשבילי אחרי שנלחמתי פה".
פורסם לראשונה: 00:00, 09.01.25
