בשיתוף פלייטיקה
אחריה: פרופ' יפעת ביטון וד"ר ריי ביטון
(צילום: ירון שרון)
לקראת יום האישה הבינלאומי אשר ייערך ב-8.3, RGE וקבוצת ידיעות אחרונות בשיתוף Playtika יזמו את פרויקט 'אחריה'. במסגרת הפרויקט, נשים מובילות בחברה הישראלית בחרו להיפגש עם נשים שעוררו בהן השראה לשיחה על החיים, על הדרך שעשו ועל המצב. רשימת הנשים המשתתפות כוללת נשים שהשפיעו על החברה הישראלית כולה בשנה האחרונה. הדיוקנאות של הנשים שלקחו חלק בפרויקט, אותם צילם עידו איז'ק, יוצגו בערב גאלה מיוחד שיתקיים בחודש מרץ ויהוו גם יריית פתיחה לקמפיין גיוס תרומות לפורום מיכל סלה, הפועל להצלת חיים ומניעת אלימות כלפי נשים.
הנשים המשתתפות ביוזמה מגיעות משלל תחומים וגווני אוכלוסייה (לפי סדר הא-ב): מיכל ברוורמן-בלומנשטיק, ד"ר אפרת ברון-הרלב, זויה שלום, חן אלמוג גולדשטיין, טניה כהן עוזיאל, פרופ' יפעת ביטון, דר' כוכב אלקיים לוי, לוסי אהריש, ד"ר לייה נאור, מורן זר קצנשטיין, מירי נבו, נועה קולר, פרופ' סראב אבורביעה-קוידר, צופית גרנט, פרופ' רבקה כרמי, אלמ' (מיל) רות שהם, פרופ' רונית סצ'י פאינרו, דר' ריי ביטון, ריטה, שייפא אלסאנע-אלהוזייל, ח"כ לשעבר שירלי פינטו, שלי שם טוב.
כאשר יפעת שואלת את ריי מדוע לדעתה בחרה בה, ריי עונה בחיוך: "אנחנו מכירות לא מעט שנים, יש שיאמרו כל חיינו. או לפחות כל חיי". ריי אומרת כי היא יודעת למה היתה בוחרת באחותה יפעת - "כאחותי הגדולה והמדהימה ופורצת הדרך, וזו שמשמשת עבורי מודל לחיקוי כל כך גדול לאורך השנים. אני רוצה לקוות שעם הזמן את מצליחה להסתכל ולראות איך בכל זאת אני הולכת בדרכך".
"אבל הלכת בדרך משלך", מדגישה יפעת. "בחרתי בך כי אני מסתכלת עלייך בגאווה אדירה. אני חושבת שזה שאת מסתכלת עליי ובשבילך זה נותן לך כוח להשתמש ביכולות שלך, בנחישות שלך במסוגלות שלך לפרוץ דרכים חדשות במסלולים שפעם נתפסו כמותווים רק בכיוון אחד, זה משהו שהוא ממלא השראה עבורי". ריי אומרת בתגובה כי "אין ספק בכלל. לאורך השנים ראיתי אותך פורצת כל תקרת זכוכית, במהלך הקריירה שלך".
"ב-7 וב-8 באוקטובר עברנו פירוק מאוד כואב. נכנסתי לעזה כדי להמשיך את המורשת של רועי ז"ל"
כאשר עולה השאלה 'מתי היתה הפעם האחרונה שהתפרקת?' ריי מחייכת חיוך עצוב ואומרת בהשלמה "בתקופה כזו? אתמול. הבוקר. לפני 5 דקות". יפעת אומרת בתגובה כי "את עושה המון דברים שנוגעים באמת בכאבים הכי גדולים של החברה הישראלית". היא ממשיכה ומספרת כי "ב-7 וב-8 באוקטובר שתינו עברנו פירוק מאוד כואב. של המשפחות שלנו, של הגיסים האהובים שלנו של חן נחמיאס זכרו לברכה ושל רועי לוי זכרו לברכה. בני הזוג שלנו איבדו את האחים שלהם והגיסות המדהימות שלנו יעל וטל איבדו את בני הזוג שלהן". "גיבורות בעל כורחן, כמו אני נוהגת לומר", מוסיפה ריי. יפעת מוסיפה כי "לראות את ההתמודדות היומיומית עם הילדים, עם הלבד החדש הזה, זה נורא קשה".
גם ריי היתה פעילה במלחמה. "נכנסת לעזה ושרתת שם כמעט חודשיים", אומרת יפעת. ריי משתפת כי "בתוך כל השברון והצער והכאב, הייתה לי תחושה, אולי בהשראתו של רועי, אלוף משנה רועי לוי ז"ל, מפקד היחידה הרב מימדית שנהרג בקרב ברעים בזמן שהגן בגופו ובחייו על אנשי הקיבוץ, היה לי ברור שצריך להמשיך את המורשת שלו ושאני בתור רופאה יכולה לקחת את היכולות שלי ואת הניסיון בטיפול בפצועים, אני פרמדיקית והתנדבתי במד"א שנים ארוכות - אני חייבת לקחת את זה צעד קדימה, להיכנס לרצועה עם גדוד סדיר ולהיות איתם באש ובמים". במהלך לחימה אינטנסיבית מאוד, אומרת ריי, "זו היתה זכות בשבילי להציל חיים במובן הכי פשוט של המילה". "להציל את החיים של אלה שמצילים חיים", מוסיפה יפעת.
מתוך ההבנה כי מדובר בהמשך המורשת של רועי, ריי אומרת כי "בכל פעם שאני חושבת עליו אני מתפרקת, וכשאני חושבת על החיילים שעדיין נמצאים שם, אני מרגישה דאגה אינסופית".
"הרבה אנשים לא האמינו בי לאורך הדרך, וזה נתן לי דרייב להצליח"
כאשר יפעת שואלת את ריי מי היה זה שהאמין בה בהתחלה ומציינת כי מדובר בשאלה מאוד רלוונטית כי היו הרבה אנשים שלא האמינו בה, ריי אומרת כי "בזכות אותם אנשים שלא האמינו בי, הגעתי לאן שהגעתי". בתגובה יפעת אומרת כי "בדרך כלל זוכרים אנשים כאלו לרעה, אבל את יצרת מנגנון מלא אופטימיות בעייני, בדרך להצלחה".
"אני חושבת שזה מתבסס על האמונה שלי בעצמי", אומרת ריי. "וגם על המקום ממנו הגעתי".
יפעת מספרת בחיוך כי "כשאנשים מדברים איתי עלייך הם אומרים 'איך אתן כל-כך דומות' אבל הם לא מבינים עד כמה הסיפור שלך הפוך משלי. אני למדתי בתיכון מעולה, הייתי קצינה, הגעתי לאוניברסיטה העברית, המשכתי לאוניברסיטאות העילית של ארצות הברית".
ריי משלימה אותה ואומרת כי "אני למדתי בתיכון נחשל, נשארתי כיתה, קיבלתי קב"א נמוכה ועשיתי שירות משמעותי אחרי מלחמה בלתי ניתנת לתיאור, עשיתי 8 פעמים פסיכומטרי, התחלתי את המסלול שלי באוניברסיטה בחו"ל. כל הדרך הייתי צריכה להיאבק, להיאבק, להיאבק".
"הודות לאבא ז"ל, הבנתי בנקודה מסוימת שהכוח נמצא אך ורק בידיים שלי"
אם היא חושבת על מישהו שהאמין בה מההתחלה, רי אומרת כי "לפני הכל, זה אבא שלנו זכרונו לברכה. גם כילדה הוא לא הפסיק להאמין בי. האמונה שלו לא תמיד היתה מלטפת, אבל אמונה מלטפת לפעמים גורמת להיות יותר חלשה. אני מרגישה שהאהבה הקשוחה לפרקים עזרה לי". ריי מספרת כי "פעם אחת התקשרתי אליו מהונגריה, בקור של מינוס 20 מעלות, מפורקת לגמרי אחרי עוד מבחן שהייתי בטוחה שנכשלתי בו, ובכיתי ואמרתי שאני לא מסוגלת יותר לעמוד בקושי ובמרחק. אני זוכרת שהוא אמר לי 'תסתכלי במראה ותשאלי את עצמך – מי שם אותך שם? את בחרת להיות במקום הזה. את בחרת ורצית והגעת – אז תתמודדי. ואם את מרגישה שאת לא מסוגלת להתמודד, קחי את הדברים שלך ותחזרי הביתה, כי אף אחד לא מכריח אותך להיות במקום הזה'. אני זוכרת שבאותו הרגע זה איפס אותי. הבנתי שהכוח נמצא אך ורק בידיים שלי, ואם אני מקבלת החלטה, אז אני צריכה ללכת עליה עד הסוף".
יפעת מסיימת את השיחה בתודה גדולה וחיבוק, ואומרת כי "עבורי, היום, כשאני מסתכלת על היכולת שלי בתור ראש מכללה בדרום לפתוח דלת לרפואה, לצעירים ולצעירות מהדרום, את ההשראה שלי, ואני אוהבת אותך הרבה".
בשיתוף פלייטיקה
