בשיתוף פלייטיקה
אחריה: המפגש המרגש של ריטה עם שלי שם טוב
(צילום: ירון שרון | עריכה: אורי סתיו)
שלי שם טוב לא אוהבת שמכנים אותה גיבורה. מאז שבנה עומר נחטף לרצועת עזה היא נאבקת: "אני לביאה? אני אמא של עומר. אין אמא שלא היתה פועלת כמוני במצוקה הזאת". אבל בשביל ריטה היא הגיבורה שלה. הזמרת בחרה בה, במסגרת יוזמת "אחריה" לציון יום האישה הבינלאומי, כאישה מובילה שמעוררת בה השראה. "בשבילי את אישה אמיצה", מסבירה ריטה לשלי בשיחה אישית בה נפגשו השתיים. "אנחנו משפחה אחת".
13 נשים בחרו גיבורות משלהן במסגרת הפרויקט, שמגייס תרומות לפורום מיכל סלה. הנשים שנבחרו הן כאלה שעיצבו את החברה הישראלית בשנה החולפת והיו מקור השראה עבור כולנו ועבור נשים בפרט. כל אישה בחרה בשביל השנייה שורה של שאלות שמזמינות לשיחה אינטימית על מקורות הכוח, החשיבה ותעצומות הנפש שהופכת אותה למי שהיא, שיחה שטווה חוטים בין עולמות.
בין התאריכים 17/3-4/4 תתקיים בהרצליה תערוכה של הצלם עידו איז'ק המציגה פורטרטים עוצמתיים של הנשים המשתתפות בפרויקט. לפרטים ודרכי הגעה לחצו כאן>>>
"אני רואה את היום שאני קמה בבוקר, עושה את מה שאני עושה עכשיו אומרת: 'מודה אני' מריחה את הריח של הקפה שמלכי מכין לי כל בוקר הולכת לחדר של עומר ופשוט רואה אותו במיטה שלו", מתארת שלי את המחשבות שנותנות לה כוח. "אני מתקרבת אליו, הוא פותח את העיניים – אני אומרת לו 'חיים שלי, אני אוהבת אותך', אני נותנת לו נשיקה והוא חוזר לישון".
גם לריטה יש תפילה והיא מתארת לאם את חברתה שרק מבקשת: "אין לי ילדים, שייקחו אותי ויחליפו אותי עם כל הצעירים ששם בשבי". שלי מתרגשת: "אני נפעמת מהאהבה והאחווה הזאת, יש את זה רק כאן".
אבל נשיות אינה רק תקווה והחזקה והשתיים חולקות גם את רגעי ההתפרקות. "הגעתי לאביחי (ברודץ'), שאשתו ושלושת ילדיו בזמנו היו עדיין בשבי, ואני באתי לחבק", מספרת אמו של עומר. "אנשים אז עוד לא ממש הבינו. חלק מהם התחילו להגיד: 'בושה, בושה', ומשהו בער ובער ובער ובאיזשהו שלב צרחתי את נשמתי החוצה. זו היתה זעקת מצוקה מטורפת. אחרי זה כשצילמו אותי וראיתי את זה אמרתי: 'מי זאת האישה הזאת?".
בשביל ריטה ההתפרקות קרתה דווקא כששרה 'התקווה'. "שרתי וראיתי באולם חייל שנעמד בדום ושר את כל 'התקווה' כשהוא מצדיע ואף אחד לא מסתכל עליו וזה פירק אותי".
"בכל הרע הזה יש גם הרבה טוב"
את אחד החיבורים מוצאות השתיים בין היתר בהבנה מאז ה-7 באוקטובר שמה שבאמת חשוב זו המשפחה. "זה מה שמחזיק אותנו", אומרת ריטה. "לא כסף, לא הצלחה, לא בית, לא קריירה, לא פרסום, כלום. זה הדבק שמחבר את החיים שלנו ועצמנו". שלי לא מאמינה שמשפחתה תחזור להיות כפי שהיתה: "היום אני מבינה שבכל הרע הזה יש גם הרבה טוב, אבל אני גם יודעת שאף אחד מאיתנו מהמשפחה הגרעינית כבר לא יהיה אותו דבר כמו שהוא היה לפני".
את אחד השינויים מסמנת שם טוב במסלול הקריירה שלה. "אני כבר 16 שנה מעצבת פנים עצמאית ובחמש השנים האחרונות אני גם מאמנת למציאת זוגיות ואהבה לנשים. בתוך המקום שאני נמצאת בו אני מבינה שלעיצוב לא בטוח אחזור, כי זה פתאום להבין שיש משמעות יותר גדולה לעשייה שהיא רחבה".
ריטה מתקשה לראות את עצמה במסלול קריירה אחר. "ידעתי בצלילות ובבהירות מגיל 4 את הייעוד שלי ושום דבר לא הזיז אותי לא ימינה או שמאלה. אבל אילו היו בכוח מזיזים אותי ואומרים לי לבחור משהו אחד, דבר אחד שאני חושבת שכן יש בי. את מכירה את האישה ההודית המחבקת אמה? משהו באנרגיות שלה וברצון שלה נותן משהו לאנשים. אז יכול להיות שהייתי הופכת לאמה מחבקת".
ומתוך החשכה שתי הנשים מוצאות שאחד החוטים המחברים ביניהן הוא האחיזה באופטימיות. "אתמול היו 11 חודשים לפטירתו של אבי", אומרת שלי בבכי. "על הקבר שלו כתוב: 'הכל טוב'. למה? כי בכל פעם ששאלת אותו מה שלומו הוא היה אומר: 'הכל טוב'. וזה המוטו שלי, באמת הכל טוב".
ריטה מתחברת ומספרת על אביה שלה: "הוא היה איש חולה אבל תמיד כשהיית שואלת אותו: 'אבא, מה שלומך? הוא היה אומר: 'כל כך טוב שאני מקנא בעצמי'". את האופטימיות שלה הזמרת שואבת מאש היצירה: "היו לי ארבע הופעות השבוע ובכל הופעה הסתכלתי על העיניים של הקהל – כמה שהם היו זקוקים לחיבוק הזה. ללטף להם את פחדים, לרכך להם את המקום הכואב הזה".
שם טוב אומרת לריטה: "את באמת מרפאה במה שאת עושה", והזמרת מסכמת בתפילה, "אלוהים, שמע אותנו, אמן שנראה אותם בבית, שעומר יחזור כבר".
